המחווה לפלסטינים והמכשולים: כ-23 שנה חלפו מאז התגלה שדה הגז מרין, כ-30 ק"מ מחופי רצועת עזה, ולפני קרוב לשבועיים ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי הנחה לפתחו. זה שנים ארוכות שהפרויקט הזה תקוע ולנוכח המורכבויות בחרו הממשלות הקודמות להקפיאו מחשש שחלק מהכספים יזלגו לחמאס ששולט ברצועה.
מי שצפוי לקצור את הפירות מהמהלך זו הרשות הפלסטינית, שתיהנה מהתמלוגים. מצרים היא פורשת החסות על המיזם שיתבצע עם חברה זרה, לאחר שמערכת הביטחון הישראלית נתנה לכך אור ירוק.
התזמון: ניסיון לאותת לממשל ביידן
נראה כי ההצהרה של לשכת ראש הממשלה יצאה בתזמון לא מקרי – היא הגיעה אחרי ההחלטה של הממשלה לקדם בנייה של אלפי יחידות דיור חדשות ביהודה ושומרון. בהמשך מחלקת המדינה של ארה"ב אף גינתה את היוזמה הישראלית לקצר את הליכי הבנייה ביהודה ושומרון, וטענה כי היא "מוטרדת מאוד מהפעולות החד-צדדיות". כך או כך, יש ביוזמה הזו ניסיון לאותת לממשל ביידן כי ישראל מקדמת מחווה משמעותית עבור הפלסטינים, כזו שלא נראתה זה הרבה זמן.
במקביל, על רקע המגעים לנורמליזציה עם סעודיה שלא מתפשרת על ויתורים בסוגיה הפלסטינית, יש רצון להראות כי אומנם ישראל רחוקה מלהתניע מהלך מדיני אל מול הפלסטינים, אבל פועלת לפיתוח שדה הגז מול חופי עזה ובכך מזרימה חמצן של ממש לקופת הרשות הפלסטינית.
השחקנים, הניצים והאינטרסים מאחורי הקלעים
למצרים כמי שפורשת חסות על היוזמה ומנהלת כבר תקופה ארוכה מגעים עם הצדדים, יש אינטרס מובהק למצב עצמה כשחקנית מפתח באזור ואפילו ליצור תדמית של "המבוגר האחראי" על ייצור אנרגיה. העובדה שמצרים מתמודדת עם מצב כלכלי קשה מחזקת את האינטרס שלה לשמש כמתווכת ובסופו של דבר לגזור קופון מהמהלך שהיא תופרת.
בצד הפלסטיני יש שני שחקנים – הרשות הפלסטינית וחמאס: הרשות הפלסטינית היא הכתובת הלגיטימית מבחינת ישראל, אלא שכבר תקופה שהיא נמצאת במשבר ממשי. מצד אחד, יש לה אינטרס לשפר את המצב ברצועה ולגרוף את התמלוגים – אך בה בעת היא חוששת מהעובדה שחמאס שולט ברצועה ועלול לסבך את העניינים.
עבור חמאס – פיתוח שדה הגז מרין הוא עוגן חיובי שעלול להפחית את התלות בסולר שנקנה מבחוץ ולהרחיב באופן מהותי את הזדמנויות התעסוקה לתושבי הרצועה. אבל כל עוד, יש כוונה להטיל מונופול של הרשות הפלסטינית בפרויקט – זה עתיד ליצור סכסוך שיפגע במהלך.
ישראל קיימה בחודשים האחרונים דיונים על פיתוח שדה הגז מול חופי עזה ומערכת הביטחון אישרה את המתווה, כאשר בכוונתה לוודא כי ההכנסות ממאגר מרין לא יזלגו לארגון הטרור חמאס. הסיבה - האינטרס הישראלי הוא למנוע את התמוטטותה הכלכלית של הרשות הפלסטינית שהולכת ונחלשת ולסייע לה כלכלית, על רקע החששות הגוברים מפני קריסתה. במערכת הביטחון מאמינים כי חיזוק הכלכלה הפלסטינית תורמת באופן ישיר ליציבות הביטחונית באזור.
שדה הגז מרין התגלה בשנת 2000 בידי חברת בריטיש גז ועל פי ההערכות, הוא בעומק של כ-600 מטר ומכיל יותר מ-1 טריליון רגל מעוקב של גז טבעי. כלומר, הוא אמנם קטן משדות גז אחרים, אבל בעל פוטנציאל כלכלי טוב. העלות המוערכת לפיתוחו נאמדת ב-1.2 מיליארד דולר. בפברואר 2021 חתמה הרשות הפלסטינית עם מצרים על מזכר הבנות בעניין פיתוחו של שדה הגז הימי בעזה, שבמסגרתו חברת אחזקות הגז הטבעי המצרית והרשות הפלסטינית ישתפו פעולה בפיתוח שדה הגז.
המורכבויות שמאחורי המהלך
למרות שמדובר ביוזמה שמתבצעת בחסות מצרית אל מול הרשות הפלסטינית, מהלך כזה מעורר ביקורת ציבורית בנושא השבויים והנעדרים. בינתיים, בישראל התייחסו לכך והדגישו כי מדובר "בהסכם עם הרשות הפלסטינית ומצרים ולא בתשתית עזתית".
לצד זאת, נראה כי בזמן שהרשות הפלסטינית היא זו שצפויה לקבל את התמלוגים, חמאס שהפך לריבון ברצועה ב-2007, עלול לתקוע מקלות בגלגלים וידרוש לגזור מכך קופון בעצמו – אלא שבישראל מבהירים כי לא יתנו לכך יד.
בנוסף לאלו, חברת הגז שתיקח חלק ביוזמה – תביט הישר אל הרווחים שהיא מצפה לקצור מהמהלך, מה שמקשה עוד יותר על המכשולים שמציבים השחקנים האחרים ששותפים לכך.
חבר הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, אישר כי "מצרים והרשות הפלסטינית לא הכניסה את חמאס להבנות – לא נאפשר פגיעה באינטרסים של התושבים ברצועה ולא נוותר על שום חלק מהגז. אנחנו מסוגלים לכפות את המשוואה אם צריך", טען. מנגד, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתיה אמר: "הפקת הגז היא עושר לאומי והפעילות הזו תתבסס על ההסכמים עם מצרים".