שנים חלפו, מלחמות התחילו ונגמרו, אבל עבור פדויי השבי המלחמה נמשכת - מתחילה כל יום מחדש. כעת, לאחר שכל אפשרות אחרת לא הצליחה, הגישו פדויי שבי ועמותת "ערים בלילה" עתירה לבג"ץ על ידי עורכי הדין בעז בן צור, אלעד פלג והדר גולדשטיין. במסגרת העתירה הם טוענים כי המדינה מזניחה אותם, לא מסייעת להתמודדות עם מצוקותיהם ולא מיישמת המלצות של ועדות שהוקמו בנושא.
ברמה הפרקטית, המדינה נדרשת במסגרת העתירה להגדיל משמעותית את התגמול החודשי הניתן לפדויי השבי, ולהחיל אותו באופן רטרואקטיבי. עוד נטען בעתירה כי יש לבחון את הקשר בין שהות בשבי לבין התפתחות מחלות שונות.
"שבע אכזבות"
"אני אגיד לך את האמת, אני לא רוצה לגור פה יותר", משתף אורי אהרנפלד, לוחם שנפל בשבי במלחמת יום כיפור. "אני הגעתי למצב שאני לא רוצה לגור במדינה הזאת יותר. אני אוהב אותה, אני אוהב אותה מאוד, אני עושה מילואים בהתנדבות למרות שאני בן 69 עוד מעט".
"אני לא רוצה להיות פה, לא רוצה להיות במקום הזה", הוא ממשיך. "אני אבוא לבקר פה, כמובן, יש לי משפחה, יש לי שורשים פה, נולדתי פה, אני חי פה כל השנים. אני לא יכול לשמוע את הפוליטיקה המגוחכת שמצליחה להעמיד תקציבי עתק למיליון דברים, ואותנו שמים בתחתית סולם העדיפויות".
אהרנפלד זועם על התנהלות המדינה לאורך השנים, וגם היום - 49 שנים אחרי המלחמה - הוא נמלא זעם בכל פעם מחדש. "לא ייתכן הדבר הזה. אני לא יצאתי לטיול ביום כיפור לפני 49 שנים, אני יצאתי בתור חייל קרבי", הוא מאשים. "נלחמתי על חיי ועל חיי מדינת ישראל במשך שמונה ימים, במשך 180 שעות, נפצעתי 3 פעמים והמשכתי להילחם. ידעתי שאני בשליחות, ידעתי שכל המדינה על כתפיי, כאילו ככה חשתי. אני שבע, שבע אכזבות, שבע הבטחות של פוליטיקאים שהן ריקות מתוכן. אני לא מוצא את מקומי פה, אני אומר לך דוגרי".
"הפרה של מחויבות יסודית"
יגאל כוחלאני, יו''ר עמותת "ערים בלילה", מספר: ''נפילה בשבי היא חוויה קשה וטראומטית והיא טומנת בחובה את זיכרון החקירות, העינויים הבידוד והתנאים הירודים בהם היו נתונים החיילים. זוהי תקופה המאופיינת בחוסר ודאות ובתחושה תמידית של סכנת חיים". כוחלאני מסביר כי "החזרה מהשבי הינה טראומה לכשעצמה והשבים נדרשו לא פעם לשחזר בחקירות אינטנסיביות אירועים קשים וטראומתיים שחוו, דבר המותיר בפדויי השבי צלקות נפשיות קשות".
"אנו קוראים למדינה ליישם את המלצות הוועדות שהוקמו לאורך השנים, להכיר בקשר הסיבתי בין השהייה בשבי לבין התפרצות של מחלות ובחינה מחדש של הקצבה החודשית", דורש כוחלאני. "אין מדובר בחובה מוסרית שהופרה על ידי המדינה כלפי אותם שבויים, אלא בהפרה של מחויבויות יסודיות המוטלות על המדינה כלפי אזרחיה, ובפרט אלה שיוצאים להגן עליה ונכונים לסכן את חייהם לשם כך".
ובחזרה לאורי אהרנפלד - "אני אחד מקבוצת החיילים היחידה בהיסטוריה של עם ישראל שקיבלה פקודה להיכנע. קיבלתי פקודה להיכנע אחרי 180 שעות של לחימה, כי צה"ל לא היה יכול לא לספק לי אספקה ולא לחלץ אותי", הוא נזכר. "עוניתי בשבי בצורה מטורפת, אנשים לא יאמינו אם אני אתאר את זה, זה הכל כתוב בספר - ממכות בכל האמצעים ועקירת ציפורניים ותליות מהרגליים למעלה והראש למטה, ומה לא?".
ואז אתה מגיע לארץ, ומה אתה מגלה?
"אני מגיע לארץ ואחרי 12 שעות באה מונית ואוספת אותי מבית הוריי לזכרון יעקב", משיב אהרנפלד. "אני לא יכול להגיד לך שעברנו את אותם עינויים אבל עברנו השפלות נוראיות, איומים מטורפים שגרמו לנו במשך קרוב ל-25 שנה לא לדבר אחד עם השני מרוב פחד, שתבין - אנשים שלחמו יחד... עד שיום אחד נפל לנו האסימון ואמרנו 'קיבינימט המדינה המטומטמת הזאת, מה הם חושבים לעצמם?!'".
"עברנו שם חקירות, חשדו בנו שאנחנו מרגלים", הוא מתאר בכעס. "אתה מבין לאן אנחנו מגיעים? הסיפור הוא הזוי. וברגע שאני... אתה יודע מה? עברתי את הכל, בסדר, הכל בסדר, אבל כשאני עומד היום בפני המערכת ואומר תשמעו 'עברתי אירוע מוחי, אני רוצה שתטפלו בזה, תיקחו אחריות', אומר לי 'לא, לא קשור', יש לי יתר לחץ דם, אומרים לי 'לא, לא קשור'. מה כן קשור? מה כן קשור?".
ההשלכות ההרסניות
"אחוז התמותה אצלנו הוא גבוה פי 4 מאוכלוסייה שנבחנה באחד המחקרים האחרונים של זהבה סלמון", מציין אהרנפלד. "מולנו לקחו קבוצה של לוחמים שלא היו בשבי, לוחמים שלחמו, אנחנו באחוז תמותה הרבה יותר גבוה מהם. אנחנו באחוז תחלואה הרבה יותר גבוה מהם. אנחנו בקבוצת סיכון מאוד גבוהה, אז תטפלו! מה יש? כמה כסף זה עולה? כולה נשארנו 400 איש אולי. אז מה הסיפור הגדול? אנחנו נפיל את הקופה הציבורית של מדינת ישראל?".
"כסף לבחירות חמישיות יש וכסף לכל מיני שחקנים פוליטיים, דברים מגוחכים - יש, אבל כדי לטפל בלוחמים שנפצעו אין כסף", הוא מוחה. "זה לא קשור, לא, שום דבר לא קשור. זה מתסכל בצורה נוראית. גידלתי פה ילדים, לוחמים אחד אחד, קצינים בצבא ביחידות קרביות. אני אומר לך את האמת, אני מתבייש להסתכל להם בפנים כשהם אומרים לי שהם יוצאים למילואים, מה אני אגיד להם? כשיקרה לכם משהו אז יזרקו אתכם לכלבים?".
"אז עוד כמה שנים תביאו חיילים מתאילנד, תביאו חיילים מתאילנד, אני לא יודע מאיפה, מהפיליפינים, מהודו, לא יודע מאיפה. זה פסיכי, זה פשוט מצב פסיכי, ואני מאסתי מזה", מוסיף אהרנפלד.