"מהר מאוד מצטברים תמונות ושמות, הם גם לא מאוד דאגו להסתיר את עצמם". הדובר: סא"ל אריאל גונן, מפקד סיירת גבעתי. נושא השיחה: קבוצת הטרור "ערין אל-אוסוד ("גוב האריות") משכם, שהצליחה ליצור לעצמה שם – אך גם ספגה לאחרונה מכות קשות, בעיקר בזכות גונן ולוחמיו. עכשיו, כשהוא ולוחמיו מסכמים כמעט חצי שנה בשכם, גונן מסכים לספר איך נראתה הפעילות מקרוב.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"זו חבורה שמעבר לפיגועים גם דאגה להוציא את זה החוצה בטיקטוק, וכך היא קיבלה נפח תקשורתי גם ברשתות החברתיות הפלסטיניות. זה לא בגלל שזו חבורה עם יכולות מיוחדות, אלא בגלל היכולת שלהם להיות אהובים דרך סרטונים כאלו ואחרים, כולל סרטוני תודעה וסרטוני חיבור לעם עם שירים ועם הרבה אוכלוסייה שתומכת בהם", מסביר סא"ל גונן.
עד כמה אתם מכירים אותם אינטימית – מי הדמויות, מי הם המפקדים ואיך נכון לעבוד מולם?
"בשלב די מוקדם ודי מהר אנחנו מבינים מי הם האנשים והפרצופים, משתי סיבות: האחת היא איכות המודיעין של צה"ל ושירות הביטחון. השנייה היא שאנשי החבורה הזו מנסים להיות דמויות חברתיות בולטות ברשת החברתית. הם שיתפו את אותם סרטונים של ירי ופיגועי ירי כלפי היציאות משכם ומקומות אחרים, וזה סייע לנו מהר מאוד להבין את ההייררכיה בתוך הארגון הזה. אנחנו הבנו לאורך הדרך שהסיפור של החבורה הזו הוא שהיא יצרה לא מעט אהדה בתוך האוכלוסייה הפלסטינית דרך הרשתות החברתיות".
כך החלו בצה"ל ובשב"כ לסגור על קבוצת "גוב האריות" בשכם. צעד אחר צעד הם חשפו את השמות והפרצופים של הפעילים המרכזיים, מיפו את המפקדים ואת חברי ההתארגנות. ומי שהיו על סף כניסה לשכם כדי לפרק את ההתנגדות הזו היו סיירת גבעתי והימ"מ. במשך שבועיים בנו בשב"כ את התמונה ויחד עם אנשי פיקוד המרכז ארגנו את המבצע, על רקע ביקורת הולכת וגוברת על אוזלת היד של צה"ל: ממש באותו הזמן, הלוחמים התכוננו לרגע הנכון לעיתוי המתאים לפעול.
המידע שנאסף מטיקטוק, ההכנות – והכתר
בסופו של דבר, הטיקטוק גם הרים אותם וגם היה מה שהוביל להורדה שלהם – כך אומרים בסיפוק במערכת הביטחון. "זה לא מה שאנחנו מכירים משנות האלפיים, בסוף אלה באמת נערים שהפיגוע שלהם היה בעיקר 'פיגועים תקשורתיים'", מחדד מפקד הסיירת. "הם פרסמו את זה וכך הם קיבלו המון אהדה, למרות שבביצועים בשטח זה לא שהם הפגינו יכולות גבוהות במיוחד".
סיירת גבעתי סוגרת תקופה סוערת של חמישה חודשים וחצי: עשרות מבצעים, מאות מבוקשים עצורים ופיגועים שסוכלו – וגם חבר שאיבדו בפיגוע, סמל עידו ברוך ז"ל, לוחם הסיירת שנפל בפיגוע הירי ליד שבי שומרון. "את התקופה התחלנו במהלך מבצע 'שובר גלים', וביהודה ושומרון כל המרחב – בעיקר בתפר – היה עם תגבורים רבים", נזכר סא"ל גונן. "בחודשים הראשונים שלנו התחלנו לראות את התופעה של פיגועי הירי ותחילה גם ירי לעבר כוחותינו שנכנסו לתוך שכם ולקבר יוסף. ואז גם נגד היציאות של העיר, כמו על הפילבוקסים מסביב לעיר שכם, ולאחר מכן אותה תופעה שקוראת לעצמה 'גוב האריות'".
מתי אתם מבינים שאלה כבר לא אירועים של מישהו שמוציא את הרובה שיש לו מתחת למיטה? שזו כבר חבורה מאורגנת עם עבודה מאורגנת שפועלת גם מחוץ לעיר?
"הביטוי של זה בשטח היה דומה מעט למה שפגשנו בעבר. כשנכנסו כוחות למעצרים בלילה, הכמות מעט עלתה ועוד לא היה ברור שמדובר בהתארגנות מעט שונה. ואכן בהמשך, יחד עם הערכות המודיעין והשב"כ, נהיה ברור יותר שמדובר בחבורה מסודרת, מאורגנת, עם ראש. התחלנו להבין במי מדובר ולאפיין את שיטות הפעולה שלהם, ואז ראינו את הביטוי בשטח, את אותם פיגועים מחוץ לשכם, ואיך הם בורחים בחזרה לתוך העיר".
"זה מה שמוביל אותנו לתקופה שקראו לה 'הכתר על שכם', שמבחינתנו באה לידי ביטוי בבידוקים ובעמדות (צ'קפוסטים), ממש לבדוק רכב-רכב כדי לצמצם כל סיכוי לפיגוע מחוץ לעיר. היינו חלק עיקרי במאמץ הזה, יחד עם היחידות האחרות שפעלו באזור, וזה מה שעזר לנו לסכל את הפעילויות".
"'גוב האריות'? לא הפגינו אומץ וגבורה גדולה"
איך נראית פעולה כזאת כשאתם נכנסים פנימה? כמה אש סופגים? כמה חמושים אתם פוגשים?
"יש כל מיני שיטות, בהן כאלו שלא אפרט עליהן ובהן 'רגילות', עם רכבים ממוגנים ושיירות למקום שבו אנחנו יודעים שנמצא המחבל או סייען או כל מי שקשור לאותה חבורה: מגיעים, מכתרים את אותו האזור ואז זה או שאנחנו מצליחים לתפוס את הבן אדם או, במקרה השני, חילופי אש – ואז או שהוא יוצא בידיים מורמות או שהוא לא יוצא מזה".
הופתעתם מכמות האש?
"לא אגיד שהופתענו, הבנו שאנחנו נכנסים לפעילויות שהן מסוג אחר. התקופה הזו שונה משנים קודמות, שחווינו בהן הרבה פחות חילופי אש. באמת עכשיו אנחנו חווינו את זה לא מעט, אפשר להגיד שכל לוחם ביחידה מצא את עצמו בחילופי אש. אני שמח שבאופן כללי יצאנו מזה בצורה טובה, הצד השני נפגע מאוד ויש הרבה כאלו שהבינו שלא שווה להם העימות איתנו וכבר הסגירו את עצמם מתוך ההבנה הזאת".
אולי זה גם מעיד על האיכות של הלוחמים בצד השני.
"אלה לא לוחמים גיבורים מאומנים, זו חבורה של פלנגות", מבהיר בנחרצות מפקד הסיירת. "מדובר בכל מיני נערים בני 20 שמשיגים נשקים ולא היה מקרה שהיה מחבל מול מישהו מכוחותינו פנים מול פנים וירה בגבורה, לרוב הם לא הפגינו אומץ וגבורה גדולה".
אתה יודע להגיד כמה פיגועים סיכלתם?
"אני לא יודע לומר מספר מדויק, אבל אני יודע להגיד שעצרנו עשרות רבות של חוליות עם רצון לבצע פיגוע והרבה פעמים תפסנו אותן גם בשלבי ההתהוות של זה, היו יעדים שכבר הבנו שהם יכולים לעשות פיגוע ותפסנו המון נשקים ואמצעי לחימה במגוון רחב של פעילויות שביצענו".
"פעולות מורכבות במקומות מאוד מורכבים"
איך זה מבחינת הלוחמים, כשהם יודעים שבכל ערב יהיו ירי והיתקלות? זה לא כמו מצב שבו פעם בשבועיים אולי תפגוש חוליה.
"אנחנו תמיד איתם – או אני או הסגן שלי, תמיד – או מפקדי הפלגות והסגנים שלהם, מתוך הבנה שאלו פעילויות שנדרש פיקוד מלפנים, ורואים את זה בכל מקום. רואים את זה בא לידי ביטוי באופן שבו הולכים בשטח הבנוי ובחדות המבצעית שלהם, והלוחמים מבצעים את זה בצורה מופתית. עשינו פה פעולות מורכבות מאוד במקומות מאוד מורכבים, גם במחנות פליטים וגם בעיר העתיקה".
יש שחיקה בלוחמים כשהם עובדים בצורה כל כך אינטנסיבית כל לילה?
סא"ל גונן מצהיר: "לא, לתחושתי זה הפוך – נוצרה ללוחמים המון מוטיבציה, כי הם מבינים שזה אמיתי, אתה נכנס לפעילות ויש סיכון, אבל בתקופה כזו אין ירידה במתח. להפך – בכל פעם הלוחמים מבינים מה מצופה מהם, ואני הרגשתי שהם מאוד מחכים לפעול ורוצים לפעול כי זה מה שנדרש מאיתנו. המטרה שלנו היא שהאזרחים בסביבה ירגישו בטוחים, וככה פעלנו במשך חודשים ארוכים, וגם בקרוב היציאה מהתעסוקה תסתיים עם כמה משימות שיש לנו".
וגונן יודע דבר או שניים על דבקות במשימה: הוא התגבר על פציעות רבות ו-11 ניתוחים בדרך לקבלת הפיקוד על הסיירת. הוא התגייס ב-2005 כלוחם בסיירת, סיים מסלול וקורס קצינים, וב-2009 בעודו רוכב על אופנוע נפצע בתאונה כאשר התנגש במשאית. הוא אושפז במשך חודשים ארוכים וכמעט איבד את רגלו, ולאחר שיקום ארוך שב ליחידה ולכושר.
לאן אתם הולכים אחרי שאתם יורדים מהקו בשומרון?
"אנחנו יורדים לתקופת אימון, אנחנו יחידה שהייעוד העיקרי שלה הוא כמובן מלחמה, והאימון כגדוד, עם נמ"רים ועם טנקים ועם תותחנים בכל סוגי התמרון. זו גם כן תקופה מעניינת להוריד את ה'חלודה' ולהתאמן על כל מה שמצופה מאיתנו בעצימות גבוהה".
הלוחם שנפל – וההבטחה: "נגיע אליהם"
גם כאשר העיניים כבר נשואות ליעד הבא, היחידה עדיין כואבת ומוקירה את זכרו של סמ"ר עידו ברוך, בן 21 במותו, שנפל בפיגוע הירי ב-11 באוקטובר. "אנחנו עומדים כאן היום, המומים וכואבים את האובדן הבלתי נתפס והנורא", ספד לו גונן בהלוויה. "התגייסת אלינו בדצמבר 2020 ועברת את המסלול כדי להיות לוחם בסיירת ולשרת שירות מלא ומשמעותי. זיהינו שאתה אדם עם חיוך ענק, שאפיין אותך, אופטימי, אדם שמבצע כל משימה ברצינות ובחיוך. זכית לתשבחות בקרב עמיתיך ופקודיך. אני זוכר את השיחות בינינו לפני היציאה לקורס הקצינים – היה לי חשוב שתישאר איתנו לאחר הקורס".
"גם כאן עשית את המשימות בצורה הטובה ביותר", הבהיר מפקדו של עידו ז"ל. "נלחמת באומץ לצד חבריך לפקודה, היית חבר ומפקד נערץ". באותו מעמד הוא פנה לבני משפחת ברוך ואמר: "בחירתו להתגייס לקרבי מעידה על הערכים והמורשת – תהיו גאים בעידו. רוח של מסירות, אהבת אדם ואופטימיות. דמותו לנצח תעמוד לנגד עינינו".
אילו תובנות יש לך מנפילת סמ"ר ברוך?
"קודם כול, התחקיר מתקדם והוא בשלבי סיכום סופיים", משיב גונן. "הדבר העיקרי הוא סיפור של ניצול הקרקע והתשתיות הקיימות: בסופו של דבר אנחנו בוחרים את המרחבים שבהם אנחנו מגינים ובידיים שלנו גם להכין אותם בצורה טובה, למשל בערכות מיגון. גם ברמה של אם מבינים את הסיכון – לכל אירוע, בין שזו אבטחת צעדה או מעצר או מארב ובין שזה כל מבצע אחר – להגיע אליו כשהלוחמים מבינים שהאירוע ממשי ויכול להתפרץ כל רגע. אני חושב שהתחקיר דווקא מראה שהכוח היה כוח איכותי ואירועים יכולים לקרות, ובסופו של דבר זה משהו שכולנו מביאים בחשבון, בטח אם מדובר בסיירת ששולחים אותה למשימות המורכבות יותר".
האירוע הזה יצר אדווה של תגובות בתוך היחידה?
"לא, זה יצר את מה שנקרא 'התגובה הצפויה' – בסופו של דבר, צוות מאבד חבר-צוות, אז בוודאי שיש צער וכאב ותסכול, כל התחושות קיימות, אבל לרגע זה לא פגע בתפקוד היחידה. אפילו באותו היום לא עצרנו את הפעולה שלנו, וגם לילה לאחר מכן הצוות היה במשימה בתוך שכם והמשיכו לסכל פעילויות". וסא"ל גונן מבטיח: "עוד לא הגענו למי שביצעו את האירוע הזה, אבל ידינו על העליונה במודיעין, ובסוף נגיע אליהם".
"מבין את הכאב והצעקה של התושבים"
אך לא רק הטרוריסטים אתגרו את הלוחמים בתקופה המתוחה הזו: כמה וכמה עימותים נרשמו עם המתיישבים היהודים בגזרה, וגם צעדות ומחאות שהצריכו מהכוחות מאמץ מיוחד. כשאני שואל את סא"ל גונן אם הוא הופתע מהתנהגות אוכלוסיית המתנחלים בתקופה הזו, הוא משיב: "בסוף מדובר בקומץ באמת קטן, חבורה קטנה, בעיקר בני נוער, חבר'ה שאיבדו קצת את הדרך, הם לא אהודים בקרב האוכלוסייה – אני כמובן מדבר על אלו שגורמים לנזק לרכוש בצד הפלסטיני, כמו כל דבר בחיים, הם גם הקבוצה ששומעים עליהם יותר". מפקד הסיירת מדגיש: "הרוב הגדול של האוכלוסייה מאוד תומכת בצה"ל ובכוחות הביטחון, הם איתנו 24/7, הם תמיד אוהבים לעבור ליד הלוחמים ולתת לנו איזה חבילת עוגיות או בקבוק שתייה למי שבעמדת שמירה".
אני מדבר על אלו שאחרי פיגוע עושים הפגנה, בנקודה הכי רגישה, ואז יורים על ההפגנה ומעבר למשימות שיש לך אתה מתעסק גם בזה.
"אני מבין, אבל שוב, אני משוחח איתם ביום-יום, ואני מסביר להם כמו שאתה אומר, שלפעמים זה לא בעיתוי המתאים ולא באזור המתאים וזה יכול גם להפריע. אבל אני מבין את הכאב שלהם, הם חיים פה ולפעמים הם מרגישים שהביטחון שלהם הוא לא מספיק. אני יודע שזה לא כלפינו ולא כלפי הלוחמים, בסוף זו איזושהי צעקה כלפי מעלה, לגורמים בכירים בהתיישבות או במקומות אחרים, שישימו לב אליהם יותר. בסוף אני מנסה לעשות את זה בדרך הטובה ביותר".
יש עוד משהו שלא שאלתי והוא חשוב לך?
"אנחנו כאן חמישה חודשים וחצי אחרי שהיינו בגזרה המשמעותית ביותר בתקופה האחרונה, וכמובן הרבה מאוד כוחות שפועלים במרחב התווספו אלינו, אבל אני באמת חושב שהיחידה התנהלה גם בפן של ההגנה וגם בפן ההתקפי בצורה טובה מאוד", מסכם סא"ל גונן. "כמובן לא שומעים על מה שנמנע, אבל כמו במטפורה של הקרחון – פוגשים את מה שצף מחוץ לפני המים. ובאמת, באותם לילות שבהם היחידה פעלה, הם ממש מנעו פיגועים, וחשוב לי שיידעו שאין לילה שלא פועלים בו כדי למנוע פיגועים. לי חשוב שאנשים ימשיכו לחיות בשגרה ולצאת לבתי הקפה וליהנות ושירגישו ביטחון מלא".
