החיילת הישראלית ר' שנחתה בשבוע שעבר על אדמת איראן, שהתה 10 שעות בעיר שיראז, והצליחה לצאת ממנה בשלום, אמנם העמידה את כל הצמרת הביטחונית על הרגליים, אך זו ממש לא הייתה הפעם הראשונה שבה אירע מקרה שכזה. שוחחנו עם כמה ישראלים שמצאו את עצמם בליבה של מדינת אויב אחרי שהמטוס שלהם נחת נחיתת חירום אזרחית.
ברוך הבא לטהראן
במאי 2007 עלה ד"ר בני מדבדייב לטיסה של חברת טורקיש איירליינז. הטיסה יצאה מתל אביב, נחתה באיסטנבול בזמן, וכך גם טיסת ההמשך. "אחרי כשעה וחצי בטיסה אני נרדם. פתאום מעירה אותי הדיילת ואומרת שיש לנו נחיתה, ואז מודיעים במסכים שאנחנו נוחתים בטהראן. אנחנו נוחתים כשהאף של המטוס כלפי מטה, ממש בנחיתת אונס כזו".
"לוקח לי כמה שניות להבין ואז אני מוריד את החגורה ומתחיל לצעוד לכיוון הקוקפיט" מספר מדבדייב. הדיילת עוצרת אותי ושואלת 'מה הבעיה?' אני אומר לה: 'הלאום'. אחרי שאני נוחת מתחילים להוריד את כולם מהר מאוד. פתאום עולים שני אנשים עם חליפות ומכשיר קשר ושואלים 'מיהו הישראלי?', מצביעים עלי ואומרים לי שאני חייב לבוא. אני אומר להם שאני לא יורד מהמטוס והדיילת והטייס אומרים לי 'אתה חייב לרדת יש בעיה טכנית במטוס' ומורידים אותי".
"ברקע יש לך מן פלורסנט שכתוב בו: ברוך הבא לטהראן. סימן השאלה הגדול הוא - מה יקרה בעוד דקה? ולאן זה יתפתח? אתה באמת חסר אונים. ניסיתי לחשוב אם יש לי משהו שכתוב בעברית, משהו במחשב. המחשבות רצות, אתה כמו עכבר במלכודת", סיפר. מדבדייב מצא עצמו 24 שעות בשדה התעופה בטהראן. הוא סירב לעזוב את השדה למלון, וסירב להחתים את דרכונו הישראלי.
לאחר יממה מתקנים את התקלה, והמטוס ממריא ונוחת בהודו. "קונסול ישראל במומבאיי מחכה לי, עם השם שלי כתוב על פתק גדול והשאלה הראשונה שהוא שואל אותי היא 'אתה הישראלי היחיד?' אני אומר לו 'כן', הוא שואל 'על מה חשבת?' אמרתי לו 'ישראלי, באיראן, עם כל החדשות דאז - חשבתי על רון ארד'".
ב-2001 במהלך טיסה מאוסטריה לאוסטרליה, נוסעת לוקה בליבה. המטוס נוחת מוקדם מהצפוי ו-5 ישראלים מוצאים את עצמם 27 שעות בשדה התעופה האיראני. ב-2014 בטיסה מאיסטנבול להודו, נוסע חש ברע ולא פחות מ-20 ישראלים נוחתים נחיתת חירום בטהראן. מאז, היחסים בין ישראל לאיראן רק התדרדרו. שורה ארוכה של חיסולים שמיוחסים לישראל על אדמת איראן בשנים האחרונות העלו מאוד את המוטיבציה האיראנית לנקמה. בפרט, לנסות ולחטוף ישראלים במבצעים מורכבים ברחבי העולם.
"התכנסתי בתוך המושב"
בר אזולאי היה בדרך חזרה מטיולו במזרח לאחר הצבא. בדרך לאיסטנבול אחד הנוסעים לקה בדום לב. "אני רואה שאנחנו מתכוננים לקראת נחיתה, אני מסתכל על המפה במסך מולי ואני רואה טהראן. כשנחתנו הצלחתי לתפוס את הדיילת לרגע. היא התקרבה אלי ואמרתי לה שאני ישראלי ואני לא יכול להיות פה. היא אמרה לי שכרגע אנחנו נשארים במטוס ואין לה מעבר לזה מידע לתת לי".
"אני זוכר את עצמי מתכנס בתוך המושב שלי, מתנמך" סיפר אזולאי. "אין לי סוללה בטלפון, לא הייתה לי דרך לתקשר עם אף אחד. אמרתי לעצמי שלא משנה מה קורה אני לא זז מהמושב. שוטרים עמדו מחוץ למטוס, מאוד חששתי מזה. אני מדמיין שעולה עכשיו צוות משטרתי ואולי לוקח אותי מפה. עברו לי הסיטואציות הכי רעות, הסיוטים הכי גדולים שאפשר לדמיין - יש מצב שאני לא רואה את המשפחה שלי יותר".
"במחשבה שניה לא הייתי סוגר את הטיסה הזאת", אמר. "אני זוכר את עצמי סוגר את הטיסה הזו כי היא הזולה והנוחה ביותר שמצאתי. ראיתי שזה טורקיש וידעתי מה הסיכונים שכרוכים בזה, אבל לא דמיינתי את עצמי לרגע בסיטואציה כזו".
לא להראות סימני לחץ
ביום חמישי שעבר, החיילת הבודדה ר' מסיימת ביקור אצל הוריה בטשקנט ועולה על מטוס בואינג 737 לדובאי בדרכה חזרה ארצה. כעבור שעה וחצי של טיסה אחד הנוסעים חש ברע וקצת אחרי השעה 5:30 בבוקר המטוס נוחת נחיתת חירום בעיר שיראז שבאיראן. "כשנוסע נמצא על מטוס זה מן שטח ריבוני, טריטוריה שהם לא יכולים לחדור אליה - כמובן שזה שיקול אחר כאשר מדובר במדינת אויב. מדינת אויב מתנפלת עליך ורוצה לחטוף את מי שנמצא בפנים", הסביר אלוף במילואים איתן בן אליהו, מפקד חיל האוויר לשעבר.
ר' יוצאת מהמטוס לשדה התעופה ושולחת הודעת וואטסאפ להורים ומעדכנת אותם. אלה פונים למפקדיה, משם זה עולה מעלה לרמטכ"ל, ראש המוסד וראש הממשלה. צוות פעולה מוקם, אנשי המוסד יוצרים איתה קשר ומנחים אותה לא להציג את עצמה כישראלית, להסתיר סממנים יהודיים, לא לדבר עברית ובעיקר - לא להראות סימני לחץ.
לטיסה, ר' עולה עם דרכון ישראלי, והיא לא נדרשת להציג אותו בשדה באיראן, לא נחקרת ולא מבודדת משאר הנוסעים. אך רשימות נוסעי הטיסה מצויות בידי האיראנים, וההבנה בישראל היא שהם יודעים שיש כאן ישראלית. בסבירות גבוהה, הם לא יודעים שמדובר בחיילת.
"המערכת כולה נכנסה לסוג של כוננות", הוסיפה טליה לנקרי, לשעבר ראש אגף לוחמה בטרור במל"ל. "הנושא הראשון הוא היכולת שלנו לייצר לנו עיניים, אוזניים, ולהבין מה קורה איתה. הנושא השני הוא לייצר איזשהו שיח בין-לאומי של מדינות שיש לנו איתן קשרים. כך אם יקרה משהו המדינה הזאת יודעת לתווך, יודעת לדבר עם האיראנים ועם מקומות אחרים בהתאם למה שנדרש".
10 שעות ר' נמצאת על אדמת איראן, ב-15:30 בצוהריים המטוס ממריא יחד איתה לדובאי. חצי שעה לאחר מכן היא כבר עולה על טיסה לישראל. היא מתוחקרת על ידי גורמי המודיעין וחוזרת לבסיס הצבאי שלה. "חייל רגיל לא יכול לטוס למקומות האלה", הדגישה לנקרי, "אך כיוון שהחיילת היא חיילת בודדה והוריה גרים במדינה שהיא סמוכה לאיראן, היא קיבלה אישור ללא ספק".
"חששתי שישאלו אותי על הצבא"
איראן היא לא המקום היחיד שבו נחתו ישראלים ומצאו עצמם בסכנה. ליריב פישר, יו"ר פלאייאיסט, זה קרה לפני 12 שנים בנחיתת חירום בעומאן. "אנחנו עולים על טיסה מבחריין לקטמנדו, הכל תקין. אני מתחיל להרגיש קצת רעש באוזניים והדיילת מדווחת שיש בעיה באיטום של הדלת של המטוס ואנחנו צריכים לעשות נחיתת חירום בעומאן".
"שאלתי אותה 'כמה זמן זה ייקח?' היא אמרה שהיא לא יודעת, אמרתי לה שאני ישראלי, ובוא נראה מה עושים איתי. 'אנחנו בודקים - אל תדאג יהיה בסדר', היא אמרה לי. נחתנו והם הודיעו לי שאני לא אצא מהמטוס. אני זוכר שעלו אנשי ביטחון ושאלו שאלות. היו לי כמה חששות, שישאלו אותי שאלות ועל הצבא - אתה חושב על הדברים האלו". אחרי כמה שעות המטוס תוקן ופישר המשיך לנפאל. למרות החוויה הלא נעימה הזו, הוא עצמו עומד בראש חברה שדואגת להטסת עשרות אלפי ישראלים מעל מדינות אויב של ישראל, בהן איראן.
"חשוב להסתכל על העובדות. לשום ישראלי לא קרה עד היום שום דבר בנחיתות חירום", מציין פישר. "אנחנו מדברים על מספר בודד מאוד של אנשים שזה קרה להם, והעולם עובד ככה - כל חברות התעופה הזרות, חברות התעופה מהמפרץ הפרסי, עוברות דרך מדינות שלישראל אין יחסים איתן".
"טוב תעשה חברת תעופה שמוכרת שירות לנוסע ותיידע אותו מעל איזה מדינה הוא טס", הוסיף מידן בר, יו"ר איגוד הטייסים. "טוב יעשו הנוסעים אם ידעו באיזו חברה הם טסים, מעל מה הם טסים כדי להבין את ההשלכות, וטוב תעשה חברת תעופה שתתדרך את הנוסעים ותגיד 'אם עכשיו נוחתים במקום שבו לא הייתם יכולים להגיע כתיירים, דעו לכם שאנחנו אמונים עליכם ואחראים עליכם'".