בשבועות הקרובים, כך צופים בישראל, ייחתם רשמית הסכם הגרעין בין איראן ובין המעצמות. אחרי חודשים של משא ומתן שלא היה ברור מה יעלה בגורלו – ישראל תעמוד בפני מציאות חדשה-ישנה שבה איראן מוגבלת מבחינת היכולת שלה לפרוץ את הדרך לפצצה גרעינית, לפחות עד 2030. אך אחרי שבע שנים של שקט, בירושלים עדיין לא מרוצים מההסכם המסתמן ושולחים מסרים נגדו.
שר הביטחון בני גנץ המריא לביקור בארצות הברית, ועל רקע מטוסי חיל האוויר האמריקני הדגיש ביום שישי כי "אנחנו נמשיך להעמיק את שיתוף הפעולה, להרחיב את הפעולות הנדרשות כדי לפגוע בשלוחי איראן, ולדאוג שלעולם לא יהיה לה נשק גרעיני".
ראש הממשלה יאיר לפיד כינס יממה קודם לכן מסיבת עיתונאים מיוחדת ובה הסביר שישראל מתנגדת להסכם הנוכחי מכיוון "שהוא רע". ראש המוסד, דדי ברנע, טען בשיחות סגורות שההסכם הוא גרוע, ושאם ישראל לא תפעל היא תהיה בסכנה. אז אם ההסכם צפוי להעניק לישראל טווח ביטחון שבו לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, מדוע במערכת הביטחון כל כך מתנגדים לו? אלה הסיבות.
הגרעין יוקפא, אבל המזרח התיכון יתלהט
למעשה, הדבר העיקרי שמטריד את ישראל בהסכם הגרעין הוא בכלל לא הגרעין. החשש המרכזי הוא מפני ההקלה בסנקציות על ייצוא הנפט, שיאפשרו לרפובליקה האיסלאמית להרוויח לפי ההערכות כ-100 מיליארד דולר בשנה. הכספים האלה לא ישמשו רק לרווחת העם האיראני, אלא גם לחיזוק האיומים על גבולות ישראל.
כבר היום באיראן מממנים ארגוני טרור וגורמים עוינים, בעיקר חיזבאללה, והכספים שיגיעו ממכירת הנפט יאפשר לטהראן להכפיל את התמיכה הזו. אז אומנם לא מדובר באיום גרעיני ישיר, אבל גם האצה בפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה, חיזוק היכולות של מערך המל"טים של הארגון והגדלת מצבת הלוחמים שלו יכולים להוות אתגר ביטחוני לישראל במקרה של מערכה בצפון.
בנוסף לכך, ההסכם מגביל את ההתפתחות של הרפובליקה האיסלאמית רק בתחומים הקשורים לפיתוח היכולות הגרעיניות עצמן, כלומר העשרת אורניום – ולא ביכולות המשלימות שדרושות כדי להחזיק בנשק גרעיני. אם איראן תרצה, היא תוכל להמשיך לפתח טילים שמיועדים לתקיפות גרעיניות, כמו גם מתקן פיצוץ גרעיני - כלומר ראש הקרב הגרעיני. למעשה, בזמן שהעשרת הגרעין תוקפא המעטפת שמיועדת לשאת אותו לעבר היעד תמשיך להתקדם.
דבר נוסף שמטריד את מערכת הביטחון הוא העובדה שההסכם במתכונתו במחמירה יהיה תקף עד 2026 בלבד, ולא עד 2030. כך, כבר באמצע הדרך, האיראנים יתחילו לקבל הקלות מדורגות שיאפשרו להם לשוב ולפתח צנטריפוגות (סרכזות) מתקדמות – מה שעשוי להביא לכך שבסוף הדרך איראן תהיה קרובה יותר לפצצה גרעינית ממה שהיא כיום.
מה אנחנו יודעים על ההסכם, ומה ישראל תעשה נגדו
לפי הדיווחים בסוכנות הידיעות, כדי להבטיח שאיראן תעצור (או לפחות תשהה) את המסע שלה לעבר הפצצה, ייאסר עליה במסגרת ההסכם להעשיר ולאגור אורניום ברמה של 60%, כפי שהיא עושה כיום. במסגרת כך, איראן תעצור ותסיר צנטריפוגות מתקדמות, ובהן כל הצנטריפוגות במתקן התת-קרקעי בפורדו.
כדי לפקח על כך, הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית תוכל לבצע בדיקות מקיפות במטרה לזהות הפרות של ההסכם ולהתקין מצלמות במתקני הגרעין. במסגרת זו, בסבא"א יקבלו גם גישה בלתי מוגבלת למתקני הגרעין האיראניים. מהעבר השני, במערב יסירו כאמור את הסנקציות שמטלות על ייצוא הנפט האיראני ו"חונקות" את הכלכלה המקומית.
לפי בכיר בממשל ביידן ששוחח עם סוכנות הידיעות רויטרס, גם אם איראן תנטוש את ההסכם, יידרשו לה לפחות 6 חודשים כדי לפתח פצצה גרעינית.
אל מול החסרונות של הדיל המתגבש, בירושלים מבינים את גבולות הגזרה שבהם יוכלו להמשיך את המאבק המתמשך בתוכנית הגרעין. עם הקפאת העשרת האורניום ופירוק הצנטריפוגות בהתאם להסכם, ישראל לא צפויה לתקוף את מתקני הגרעין. אבל אל מול כל שאר היעדים, ובראשם ההתבססות במזרח התיכון, הברחת האמל"ח ומתן החסות לארגוני טרור, צה"ל והמוסד ימשיכו את התקיפות. גם תוחלת החיים של מדעני הגרעין האיראנים אינה צפויה לגדול בשל ההסכם.
לצד זאת, בירושלים ימשיכו במאמץ המודיעיני שנועד לוודא שאיראן לא חורגת מההסכם, ולשכנע את האמריקנים שרק איום "אמין ומשמעותי" יכול להשפיע באמת על ההתנהלות האיראנית. את התזה הזאת כבר הציגו במערכת הביטחון לבית הלבן, ולטענתו של גנץ – שם נתנו לו להבין שאופציה כזו אכן קיימת.