זה וידוי מהסוג שלא שומעים כל יום. למעשה, הוא מנוגד לחלוטין לקודים שנערי הגבעות לקחו על עצמם: אלו שגדלו על המניפסט של נועם פדרמן שמסביר איך לשתוק בחקירה. אבל רוני חן, שהייתה חברה בתא הכי קיצוני ואלים של צעירי תג מחיר, החליטה לשבור את קוד השתיקה הזה. בריאיון גלוי וחשוף לאילנה דיין בתוכנית "עובדה", היא מספרת על כל מה שעשתה וראתה אחרים עושים במסגרת פעולות תג מחיר: איך השחיתה ג'יפים בתוך בסיס של צה"ל, איך לקחה חלק במפגש הסודי של חבורה קטנה שתכננה להרוג ערבים ולהבעיר את הר הבית. זה התחיל כשהייתה בת 15. ועכשיו, היא החליטה לדבר על הכל.
ויש עוד דבר אחד שהיא ראתה בשנים שלה בעומק הפעילות הקיצונית הזו ועליו היא מוסרת עכשיו עדות יוצאת דופן: מה ידע, ועשה, איתמר בן גביר, כיום חבר כנסת, שהיה האיש שהכניס אותה לתוך העולם הזה ושימש מעין פטרון שלה. "אני אגיד לך משפט שהוא אמר לי", היא מספרת לאילנה דיין, "'תחשבי כל הזמן שיש לך מצלמה מעל המצח ומיקרופון מתחת לשפתיים'".
אלו הגילויים המרכזיים שהובאו בשידור הערב:
פעולת תג מחיר מתוך ביתו של איתמר בן גביר: "החייל סיפר לי איזו מצלמת אבטחה לא עובדת".
זה קרה ב-15 במאי 2011. רכב פלסטיני מוצת מול גבעת האבות, באזור חברון, במסגרת פעולות תג מחיר. עכשיו, חן מתוודה מול המצלמה שהיא זו שביצעה את ההצתה הזו, ומגלה שתכננה ובצעה אותה בזמן שהיא נמצאת במעצר בית בביתו של איתמר בן גביר, שאמור לפקח עליה מטעם בית המשפט.
"יש שם רכב (פלסטיני) מול גבעת האבות, רכב בצבע אדום", היא מתארת. "ואני מתחילה לעקוב אחריו – מתי הוא חוזר, מתי הוא נכנס. אני מתצפתת עליו ואני אומרת 'איפה הבעיות? מצלמות שיש באזור, וחיילים בש"ג שיראו אותנו עוברים, חוצים את הכביש'".
חן חושפת לראשונה כיצד תוכננו הפעולות האלה, ואיך הצליחה לגייס חייל צה"ל לשתף עם זה פעולה. "היינו בשבת אצל איתמר בן גביר, ואני פוגשת שם חייל", היא מספרת. "דיברנו, ואני מבינה שהוא ימני והוא משלנו. הלכתי לבקר אותו כמה פעמים בש"ג. שאלתי אותו: 'תקשיב, מתי אתה נמצא פה? באיזה לילות?' הוא אומר לי 'עוד יומיים'. שאלתי אותו לגבי מצלמות, מה עובד ומה לא עובד, ובדיוק המצלמה שהייתה על הרכב – לא עובדת. אמרתי לו: עוד יומיים כשתהיה פה, לא משנה מה אתה רואה – אתה לא עוזב את הש"ג, ואם אתה רואה ניידת משטרה תשרוק. אם לא, הכל בסדר".
וראית שהוא זורם?
לחלוטין".
בן גביר שואל אותי: עם מי עוד צריך לדבר?
מתוך מעצר הבית אצל בן גביר, היא יוצרת קשר עם חברותיה ומזמינה אותן ללכת ל"בר מצווה", שם קוד לפעולת תג מחיר. הן כולן מתכנסות בביתו של בן גביר, כשהוא לא בבית, ומשם הן יוצאות בחושך לעבר הרכב. "שלושתנו הולכות לכיוון הרכב האדום. אנחנו מוצאות צמיג ודוחפות אותו מתחת לרכב. אני סופגת את הבד בבנזין כדי שהצמיג יידלק, וזורקת את הגפרור". מיד אחרי ההצתה חוזרות חן וחברותיה לביתו של איתמר בן גביר.
"באזור השעה עשר בבוקר איתמר מגיע", היא מתארת, "והוא מתחיל להתעצבן. אבל רק בכאילו". חן מתארת שבן גביר אמנם נוזף בה על הפעולה – מחשש שביתו מאוזן – אבל מסמן לה באמצעות הנפת אגודל שהוא מרוצה מהמעשה. הוא גם מבין, כנראה, איך בוצעה ההצתה: "הוא ראה את הבקבוק, היה בו עוד טיפה בנזין. הוא לוקח את הבקבוק, פותח את הדלת, שופך את הבנזין שנשאר".
את רואה את זה בעיניים?
כן. אני בהלם. הוא יוצא לעבודה בירושלים. והוא יוצא עם הבקבוק, לוקח את הבקבוק איתו.
והלכו הראיות.
כן. בערב הוא חזר, לוקח אותי לשיחה בחוץ, בלי טלפונים בלי כלום, אומר לי: מה את רצינית? מה את שורפת לי אוטו ממול לבית? תשרפי אותו בחברון, יודעים שאת אצלי במעצר בית. ושואל אותי עם מי עוד צריך לדבר? אמרתי לו עם החייל".
ככה עובדים על אנשי השב"כ: "הלוואי שמישהו מנערי הגבעות היה מספר לנו דבר כזה"
חן מתארת בעדותה בתוכנית "עובדה" בפרטי פרטים את האופן שבו בוצעו פעולות תג מחיר. היא גם מסבירה איזה שיטות פתחו כדי להתל באנשי השב"כ – שניסו לעלות על עקבותיהם. כך למשל, נהגו צעירי הגבעות, לדבריה, להקליט שיחות ביניהם בפלאפון. בעת ביצוע הפעולות דאגו להשאיר את המכשירים הניידים רחוק מהם, וחברים אחרים היו משמיעים את השיחות המוקלטות מראש. המטרה: מצד אחד להתל באיכוני השב"כ, אך להשאיר את הטלפון פתוח ופעיל על מנת לייצר אליבי. "זו השאלה הראשונה בחקירה – למה הפלאפון שלך היה סגור", היא מסבירה. "אתה הופך מתוחכם מפעם לפעם".
"יש לי לא מעט שעות של שיחות עם נערי גבעות", אומר דביר קריב, שהיה בעבר איש החטיבה היהודית בשב"כ. "הלוואי שהיינו מגיעים למצב שנער גבעות היה מספר כזה דבר. אי אפשר לשמוע מהם דברים כאלה".
תג מחיר בבסיס צה"ל בבנימין: "אמרתי לחייל תביא תצ"א של הבסיס. הוא הביא"
הפעולה הזו מפתיעה אפילו את המנוסים באנשי השב"כ. זה קורה בשבעה בספטמבר 2011. אלמונים משחיתים כלי רכב צבאיים בתוך בסיס צה"ל בבנימין, ומרססים עליו כתובות תג מחיר. "זה מחנה צבאי, מוקף גדר", מתאר אבי אריאלי שהיה ראש החטיבה היהודית בשב"כ. "יש בו מצלמות, יש בו שמירה, זו פעולה מטורפת מבחינת התעוזה שבה".
עכשיו, חן מודה שהיא זו שביצעה את הפעולה, ומתארת שגם הפעם היא מגייסת אדם מבפנים – חייל צה"ל – שמשתף פעולה. "הוא אומר שדי בקלות אפשר להיכנס ולצאת מהבסיס", היא מתארת. "אני אומרת לו: תביא תצ"א (תצלום אוויר), והוא מביא. אני רואה איפה פחות או יותר יש פריצות בגדר, הוא נותן לי כמה שיותר מידע, ואני מתחילה לתצפת". יחד עם חברה נוספת היא מנהלת תצפיות במשך שבועות ארוכים והן לומדות את שגרת בסיס החטיבה. "אתה מגלה שבחמש בבוקר יש מישהו שרץ, ואתה כותב את זה. כתבתי הכול. שרפתי את זה עוד לפני, בלילה של הביצוע".
בליל הביצוע היא וחברתה מחליפות בגדים למדי צה"ל, ורעולות פנים הן נכנסות לבסיס דרך הפריצות. "אנחנו מגיעות לג'יפים ועושות ונדליזם", היא מתארת. "לשבור, לקרוע, מכל הבא ליד. שופכים סוכר לתוך האגזוז של הדי 9. את רוצה להעביר מסר".
אחרי הפעולה, רק אדם אחד שומע ממנה מספיק כדי להבין מי עמד מאחוריה. זה קורה כשהיא באה לעשות שבת אצל איתמר בן גביר, שבועיים אחרי הביצוע. "הוא אומר לי: איזה ביצים יש למי שעשה את זה, ואני אומרת לו: התכוונת לביציות", היא מתארת. "הוא נקרע מצחוק והמשיך הלאה".
חודשים לפני הרצח בדומא: מידע על כוונה של פעילים קיצוניים לפגוע בחיי ערבים היה בידי המערכת
דווקא כשהפעילות שלה במסגרת תג מחיר מגיעה לשיא, מתחולל אצלה המפנה. וזה קורה כשהיא נחשפת לתוכנית הקיצונית מכולם שתזכה לשם "המרד". היא מוזמנת למפגש חשאי בגבעה 18 באזור קריית ארבע, של צעירי נוער הגבעות. אחד מהם מתחיל לדבריה לדבר "על חיי אדם".
על לקחת חיי אדם?
כן.
חבורת הצעירים הזו לדבריה מדברת על רעיונות נפיצים ממש: "להיכנס להר הבית, להתבצר בהר הבית - והמטרה הסופית זה לכבוש את ההר... אם לצורך העניין נפרוץ להר הבית ויהיו יהודים שינסו לעצור אותנו – אז גם במחיר שהם ימותו".
בשלב הזה היא מחליטה לעזוב את הגבעות. חודשים ספורים אחרי הפגישה הזו, יוצרים איתה קשר ממשטרת ש"י, והיא חושפת בפניהם את המידע שיש בידיה: "אני אומרת לו: 'זה לא בצחוק, זה רציני, חייתי איתם כל כך הרבה זמן שאתה יודע מתי זו בדיחה לא מוצלחת ומתי זה זה'". אלא שלא ברור אם המידע שהעבירה – בכלל הועבר על ידי המשטרה לחטיבה היהודית בשב"כ. חודשים ספורים לאחר מכן, ביוני 2015, מוצת הבית בדומא, ונרצחים בו בני משפחת דוואבשה. על הבית המפוחם נותרות כתובות נקמה ותג מחיר שריססו הרוצחים.
סיפרתי מה שאני יודעת על איתמר בן גביר – השב"כ לא התעניין
שנה אחרי שהחליטה לעזוב את הגבעות, חן מקבלת פנייה מהשב"כ ומחליטה לספר להם גם את מה שהיא יודעת על איתמר בן גביר. "זה בא ממני", היא מסבירה. "אמרתי להם שאני חושבת שאיתמר בן אדם מסוכן, התחלתי לספר להם דברים, והם אמרו לי: 'איתמר פוליטיקאי, אנחנו לא ברוסיה, איתמר יכול לעשות ככל העולה על רוחו ולנו אסור לגעת בו או לשמוע על דברים שהיו'". חן אומרת שסיפרה לאנשי השב"כ גם על אירוע הצתת הרכב, ועל חלקו של בן גביר בהעלמת הבקבוק, "אבל הבנתי שהוא לא מעניין אותם".
תגובות:
תגובת איתמר בן גביר: "מהרגע שבו התפרסמו הסקרים שמראים כי הפופולריות שלי בשיא, חיכיתי לתחקיר 'עובדה' ולהשמצות שיבואו. לא יעזור לכם, רואים לכם. פייק התחקיר שהבאתם הוא ריאיון על דברים שהתרחשו מלפני 14 שנה (טוב שלא הבאתם את הגננת שלי בגן שולה). חנה חנניה, המרואיינת, היא כפוית טובה שבגיל 14 ברחה מהבית ונותרה ברחוב, ובעצה אחת עם משפחתה הצעתי לה מקום אצל אמי ז"ל, שהתנהגה איתה כמו בת. אמא שלי ז"ל ואשתי הצדיקה אילה פתחו בפניה את הבית, נתנו לה אוכל ובגדים ומיטה חמה שלא תיפלט לרחוב. כל זאת בידיעה מלאה של הוריה ושאר בני משפחתה, שעמדו איתי בקשר קבוע ורציף והודו לי.
"אין זה סוד כי מזה תקופה גורם מסוים פנה לחן ולנערי גבעות לשעבר וביקש מהם להתראיין נגדי. אם כל מה שמצאתם הוא אוסף של טענות שקריות, בסגנון ששלחתי אותה למשל להתגרות בערבים, או שעברתי בשתיקה על מעשה של נזק לרכוש - הרי שמדובר בתחקיר מביך, שברור שנועד למטרה אחת: לפגוע בי פוליטית.
"הציבור לא טיפש ויודע שסימנתם אותי כדי לנסות להוריד את מספר המנדטים שאני מקבל. אם דברי הגברת, שהיום היא בת 28, היו אמת, מעניין מדוע כאשר נחקרה בשב"כ על שריפת הרכב בזמן אמת והציעו לה להעיד נגדי בתמורה לסגירת התיק נגדה, אמרה שמדובר בשקר. מעניין מדוע פתאום, כשהיא בת 28 (עשר שנים אחרי היותה קטינה), היא נזכרה לספר סיפור בעיתוי לא מקרי, שבו הפופולריות שלי בשיא ובשמאל ובחמאס החליטו שחייבים להוריד את בן גביר, 'אחרת הוא יהיה השר לביטחון פנים'".
ממשטרת ישראל נמסר: במסגרת המאבק הנחוש והמתמשך של משטרת ישראל בפשיעה על כל גווניה, נעשה שימוש במגוון רחב מאוד של כלים שמטרתן חשיפת עבירות חמורות ומניעתן, חשיפת עבריינים, ביסוס הראיות נגדם והגשת כתבי אישום. מטעמים ברורים לא נתייחס לאופן הטיפול במידע אותו העבירה נשוא פנייתכם אולם נציין כי ננקטו כלל הפעולות הנדרשות באופן מוקפד, מקצועי וסדור".
שירות הביטחון הכללי סירב להגיב לשאלות האם קיבלו התראה מימ"ר ש"י אודות קבוצת המרד לפני הרצח בדומא, ומה נעשה במידע שהעבירה להם רוני חן אודות איתמר בן גביר.