ברקע ההתפתחויות האחרונות, חזרנו לפסיקה של בג"ץ שאשררה את הסיכולים הממוקדים בתנאים מסוימים. הכלי של החיסול הממוקד עורר תחילה ביקורת בעולם, אך אומץ על ידי ארצות הברית. שוחחנו עם ה"מוח" מאחורי ההיבטים המשפטיים של הסיכולים הממוקדים, ועם עורך הדין שייצג את העותרים לבג"ץ ננגדם.
"כשבאנו לדון בסיכול הממוקד, הרקע היה שהצבא לפי השמועה, כבר עשה את זה הרבה זמן קודם", מספר עורך הדין אל"מ (במיל') דניאל רייזנר, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית. "היו הרבה מבצעים חשאיים שיוחסו לישראל של חיסול מחבלים, אבל אף פעם לא עשו את זה בגלוי. למעשה השאלה שנשאלתי עם פרוץ האינתיפאדה השנייה היא האם אפשר לעשות סיכול ממוקד בגלוי, האם זה מותר?"
בסופו של דבר, המשיך רייזנר, הבינו במערכת שהם צריכים להיות נורא זהירים. בעקבות כך נקבעו 5 תנאים לחוקיות סיכול ממוקד.
התנאים לסיכול ממוקד
התנאי הראשון, הסביר רייזנר, היה שהמטרה "חייבת להיות מחבל פעיל או מפקד או מאמן - הוא חייב להיות במעגל הלחימה". רייזנר הוסיף: "את התנאי השני הכניסו בגלל המורכבות הברורה של האירוע, שאתה הורג אדם שהרבה פעמים נמצא בשטח אזרחי, הוא שאנחנו נאשר את הדבר הזה רק כאשר אין חלופת מעצר סבירה", הוא מוסיף. "התנאי השלישי, שנגזר מהתנאי השני, הוא שלא נאפשר את זה בשטח שישראל אחראית על הביטחון. לדוגמא, בשטח C ביהודה ושומרון".
מעבר לשלושת התנאים הללו, יש כלל במשפט הבינלאומי שנקרא מידתיות, אמר רייזנר ופירט על התנאי הרביעי: "כלל המידתיות אומר שכשאתה תוקף מטרה חוקית אתה חייב לוודא שאתה לא גורם נזק בלתי-פרופורציונאלי לחפים מפשע". את התנאי החמישי והאחרון הכניס עו"ד רייזנר: "פחדתי שהסיכול הממוקד יהפוך לכלי אוטומטי. לכן קבענו תנאי נוסף שכל סיכול ממוקד מחייב אישור אישי של ראש הממשלה או שר הביטחון".
העתירה לבג"ץ נגד המדיניות הישראלית לא איחרה לבוא. "בית המשפט אישר למעשה את חוות הדעת", אומר רייזנר. "הוא הוסיף תוספת שהוא רוצה שהמדינה תקים ועדה שתבדוק מקרים שבהם נפגעו חפים מפשע, לבדוק מה קרה ובמקרים המתאימים גם להמליץ על פיצויים".
מאחורי העתירה לבג"ץ
עורך הדין מיכאל ספרד, מי שייצג את מגישי העתירה לבג"ץ, מסביר את הבעיה המשפטית שיש לטענתו בחוות הדעת של הפרקליטות הצבאית. "דיני המלחמה מחלקים את בני האדם לשני סוגים - אזרחים ולוחמים",הוא מסביר. "לכל מעמד ההגנות והסמכויות שלו. לאזרחים אסור להשתתף בלחימה, ואם הם משתתפים בלחימה אפשר להעמיד אותם לדין. אם אזרח מנסה לרצוח חייל אפשר להעמיד אותו לדין על ניסיון רצח. לעומת זאת, לאזרח יש את ההגנה שאסור לפגוע בו. אם מכוונים את הנשק לאזרחים זה פשע מלחמה, ואת הלוחם אפשר להעמיד לדין".
לפי ספרד אצל הלוחם זה הפוך: "מצד אחד יש לו רישיון להרוג, אבל רק את לוחמי היריב, לא את האזרחים. מצד שני לחיילי היריב מותר להרוג אותו. זה הבסיס שעליו יושבים דיני המלחמה. דיני המלחמה רצו ליצור מצב שבו יהיה כמה שפחות נזק לאזרחים".
"הבעיה עם מדיניות החיסולים זה שהיא פוסחת על שני הסעיפים", טוען עו"ד ספרד. "זאת אומרת, אם אנחנו מגדירים את אותם אנשי חמאס כלוחמים, אז בהחלט מותר לנו להרוג אותם, הם מטרה לגיטימית, אבל אז גם להם מותר לפגוע בלוחמים שלנו. ישראל לא מוכנה להכיר בכך שאנשי החמאס הם לוחמים, וכשהם נעצרים על כך שהם מנסים לפגוע בלוחמים - הם עומדים לדין, פה נמצאת הבעיה".
"מה שבג"ץ קבע זה משהו חכם", הוא אומר. "בית המשפט אמר 'אלה לא לוחמים, אלה אזרחים', ולכן אסור להם להילחם. יש סעיף, ואין על זה ויכוח, שגם באזרחים מותר לפגוע בשעה שהם נלחמים. אם אזרח מנסה לפגוע בי, ברור שכעניין של הגנה עצמית מותר לי לפגוע בו".
ספרד מוסיף: "הסעיף הזה בפרוטוקול הראשון לאמנת ז'נבה אומר שההגנה שיש לאזרחים לא חלה אם הם משתתפים באופן ישיר בלחימה ולמשך הזמן שבו הם משתתפים באופן ישיר בלחימה. זאת אומרת שיש חלון הזדמנויות שכאשר אזרח אוחז בנשק ולוקח חלק בלחימה, אז מותר לפגוע בו. הוויכוח הגדול בבית המשפט היה מה חלון הזמנים. מתי הוא נפתח ומתי הוא נסגר". לסיכום אומר ספרד: "בג"ץ קיבל את העמדה שאומרת שמותר לפגוע בפעילי הטרור לא רק כשהם פועלים, לא רק כשהם בדרך למשימה, אלא גם כשהם ישנים בלילה במיטה".
"מרעיון ישראלי לנורמה בינלאומית מקובלת"
עורך הדין דניאל רייזנר מסביר איך בסופו של הדבר הפרשנות של ישראל התקבלה אצל האמריקנים. "כשפרצה האינתיפאדה השנייה הבנו שזה לא עוד אירוע של הפרות סדר",הוא אומר. "מדובר היה בפיגועים, בשימוש בנשק צבאי, בכמות נפגעים גדולה. זה הרגיש כמו מלחמה, זה נשמע כמו מלחמה, ולכן אמרנו לעצמנו - 'חבר'ה, זו מלחמה'. אלא מה, מול מי נלחמנו? במשפט הבינלאומי מלחמה זה עימות מזוין בין צבאות של מדינות, ופה לא היה צבא של מדינה בצד השני".
בעצם בפעם הראשונה בעולם הגיעה הקביעה המשפטית הראשונה והחשובה שאמרה שזה עימות מזוין בין מדינה לגורם לא-מדינתי.ֿ "ברגע שעשינו את זה, אמרנו - אם אנחנו במלחמה אז חלים דיני המלחמה, ובדיני המלחמה אם יש חייל אויב, או המקביל שלו, אז הוא מטרה לגיטימית. למעשה זה הבסיס לדיון על חוקיות סיכול ממוקד", מסביר עו"ד רייזנר.
"כשאמרנו שהעימות מול הפלסטינים הוא עימות מזוין היו הרבה התנגדויות, ובעיקר של ארצות הברית", הוא נזכר. "מתי העמדה של האמריקנים השתנתה? ב-12 לספטמבר (יום לאחר אסון התאומים - י"א) הממשל האמריקאי שינה את העמדה שלו ב-180 מעלות. פתאום הרעיון של מלחמה בין מדינה לארגון לא-מדינתי הפך מרעיון ישראלי שכולם אמרו שאנחנו מטורפים, לנורמה בינלאומית מקובלת".