ביום שאחרי הפיגוע הרצחני, תל אביב הוכיחה אמש (שישי) שגם לפיגועי הטרור אין יכולת באמת לעצור עיר בלי הפסקה. בשעות הצוהריים זירת הפיגוע ברחוב דיזנגוף כבר הפכה לאנדרטה מאולתרת - דגלים ופרחים, נרות נשמה ותפילות חרישיות. ארבע שעות קודם לכן, המדרכה ליד בר ה'אילקה' עוד הייתה ריקה. רק פרחים בודדים בחזית, כתבים שדיווחו על הריק - והשכנים מהבניינים הסמוכים שהתחילו לצאת אל יומם.
"אני גר פה", סיפר ארז שגר בסמוך למקום הפיגוע. "אתמול הדלקתי טלוויזיה ופשוט ראיתי, כאילו זה היה סרט, ראיתי מה קורה מאחוריי ברחוב - בטלוויזיה. אז היום באתי לראות את המקום שהיה בו הפיגוע, לכבד".
"כששמעתי על מה שקרה וביקשו להסתגר, אז סגרתי בכמה מפתחות שהיו לי את הדלת", סיפרה חמדה שגר בסמוך למקום שבו אירע הפיגוע. "זה היה מאוד-מאוד מפחיד, וגם חבל לי על הבחורים ש... ועל כל האנשים שבאו לחגוג ופתאום הם מוצאים את עצמם...".
חמדה הוסיפה כי "בתור אדם שחי פה כבר למעלה מ-80 שנה, זה קשה לראות דברים כאלה וכל ילד חשוב לי כמו שהנכדים שלי". היא הסבירה כי "אני לא יכולה לא לצאת מהבית פה. אני רוצה שיהיה שקט ושאפשר יהיה ללכת ברחוב, זו הארץ שלנו".
חצי קילומטר משם, בכיכר דיזנגוף, עסקים כרגיל. בתי הקפה מתמלאים וקבוצה של עולים חדשים, חברי קהילת חב"ד, החליטו למקם היום דווקא כאן את השיעור השבועי שלהם. "הבוקר ראוי לבוא לכאן ולהפיץ אהבה ואור כאן, בדיזנגוף", אמר אליהו, חבר הקהילה. "אי אפשר לחיות בפחד, צריכים להיות נחושים ולא להיכנע לטרור, אלא להתגבר עליו".
"בשנה שעברו היו רקטות אבל הייתה כיפת ברזל ויש לנו ממ"ד בדירה, כך שידענו מה לעשות", אמר פראנס, עולה חדש מהולנד שגר בסמוך לזירת הפיגוע. "עכשיו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי לא בטוח. איך נגן על עצמנו מזה? זה הרי יכול לקרות בכל מקום עכשיו". הוא הסביר כי יש לו ילדה בת 10 חודשים שנולדה כאן, "וזו הייתה הפעם הראשונה שאשתי בכתה כאן".
בצד השני של הכיכר, גם לחברי קהילת הראש היהודי היה חשוב להפגין נוכחות. "אלו זמנים שמה שנותן כוח זה נראה לי הביחד שלנו", אמרה חברת הקהילה מוריה. "הלב מתפוצץ מדאגה, רוצים לדעת שכולם בסדר, אין במה להיאחז, נראה לי, אם לא בביחד שלנו". ככל שהשעות עוברות, זירת הפיגוע מושכת אליה עוד ועוד עוברי אורח. רובם אנשים שגרים באזור, מבלים כאן, ואתמול מצאו את עצמם באירוע מתגלגל.
"זה לא משנה לי אם הפיגוע היה בחדרה או בבאר שבע", אמר ארז. "מבחינתי זה אותו דבר כל פעם, רוצים להרוג אותי, רוצים להרוג את האחים שלי. בעיקר הרגשתי שאין לי ביטחון אישי, אין לי נשק, אני לא יכול להוציא", הוסיף. "אין לי עבודה שהיא ב'שטחים מסוכנים'. לא שדיזנגוף זה לא מסוכן, כן?".