"מבחינתי זה בית הספר להשמדת תשתיות אויב", מחייך אליי סא"ל אדיר ריינס, מפקד בבא"ח (בסיס אימון חטיבתי) של חיל ההנדסה - ומבטיח: "מה שחיל האוויר לא יעשה - חיל הנדסה יעשה, מהקרקע". עבור חלק מהקוראים ההבטחה הזו עשויה להיות מוחשית מאוד - ומיידית: ביום ראשון יתחילו החיילים החדשים של יחידת יהל"ם את דרכם בצבא, ובחיל ההנדסה הקרבית.
"זו המהות שלנו - לקחת את תשתיות האויב שמאיימות עלינו, או את המקומות שמהם האויב פועל ולעשות להם נזק קרקעי", מצהיר ריינס - שמיד מפרט על רגל אחת את בנק המטרות של ה"מוהנדס המצוי", כך הוא מכנה את חיילי ההנדסה הקרבית. "אמצעי לחימה של האויב, אתרי אויב, מוצבי אויב, מרחבים שהאויב יבחר לפעול בהם על פני הקרקע ומתחתיה", הוא מדגיש, "במשימה הזאת אנחנו משקיעים את מירב ההכשרה".
כבר ביום ראשון המתגייסים החדשים של יחידת יהל"ם בחיל ההנדסה יגיעו לבקו"ם, ליום הגיוס שיסתים בבהל"צ (בית הספר להנדסה צבאית) - שהוא בסיס ההכשרות של חיל ההנדסה. שם יעברו טירונות של כ-4 חודשים ובסיומם יעברו למסלול היחידה בבסיס ג'וליס. חלק ממה שהם עומדים לראות ולחוות תוכלו לראות כאן בתיעודים: פריצת שדות מוקשים וצמתים ממולכדים, מעבר דרך קירות והפעלת חומרי נפץ מיוחדים.
חיל ההנדסה עבר בעשורים האחרונים שינוי משמעותי מהייעוד המקורי שלו: "אם לפני עשור הוא הכין את עצמו למלחמה המסורתית מול הצבא הסורי, כלומר להתגבר על המכשול של האויב הסורי ולאפשר לצה"ל לתמרן, היום אנחנו מתכוננים להילחם מול צבאות טרור, גם בחזית הצפונית, וגם אל מול החזית העזתית. בשתי הזירות האלה אנחנו רואים מאפיינים דומים של איום – זאת המטרה שלנו, כשאנחנו בונים את הכוח שלנו".
"הרבה משימות של התגברות על מכשולים מול מטענים, דרך פריצת מכשולים פיזיים, שבהם האויב ירצה להשפיע על התמרון הקרקעי שלנו, שם הוא ינסה לפגוע בנו", הוא מדגיש. "הפריצה מתבצעת גם דרך שטחים שהופכים להיות יותר ויותר אורבניים וצפופים, באופן שמשרת את האויב".
נושא אחד שדורש תשומת לב מיוחדת בצבא הוא לא מה שקורה מעל פני השטח, אלא מתחתיהם: "יש גם את הלחימה התת-קרקעית, שהוא הלך והשתפר בה - הדבר הזה אילץ אותנו לבצע התאמות. כחלק מאותן התאמות בנינו הכשרה שעוסקת בשאלות: איך מתגברים על מכשולים? איך אנחנו נלחמים בעל-קרקע, בלוחמה רגלית ובלוחמה ממוכנת? איך משמידים אויב ותשתיות אויב? ואיך אנחנו נלחמים בתת-קרקע מול האויב?"
נגמ"ש שיודע לעקוב אחרי מטרה ולפגוע בה
החיילים החדשים יעברו מסלול שאורכו כשנה וארבעה חודשים, שבו הם יחולקו לצוותים תחת הפלוגות שבהן ישרתו וילמדו את המקצוע ההנדסי שלהם. בסיום המסלול הם יסכמו את כל התקופה בשבוע אחד - שבו יתרגלו, יבצעו וישתמשו בכל הכלים, התרגולות והיכולות שלמדו במהלכו. "בהכשרה עוברים פרק משמעותי של טירונות, הכשרת יסודות הלוחם והכשרה מתקדמת על הכרת העולמות הנדסיים", מדגיש ריינס.
כדי להילחם בחוליות האויב, לוחמי ההנדסה הקרבית משתמשים בנגמ"שים ייחודיים. בשלושת העשורים האחרונים הייתה זו הפומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי), ששימשה את כוחות ההנדסה בצה"ל, אולם בשנת 2016 הגיע לצה"ל הרכב הקרבי המתקדם נמר"ה (הנמר ההנדסי), שטרף את הקלפים והרחיב משמעותית את יכולות התמרון של צה"ל במערכה הבאה.
נגמ"ש הפומ"ה נכנס לראשונה לשימוש בצה"ל בשנת 1988. בפומ"ה מותקנים שני סוגים של עמדות ירי, שפועלות מתוכה - ה"דרקונית" ו"רפא"ל". ה"דרקונית" היא העמדה החדישה מבין השתיים, ה"דרקונית" מסוגלת להגיע למרחק של עד 7 קילומטרים, ופועלת באמצעות ג'ויסטיק. בפומ"ה יכולים להיכנס שמונה לוחמים, וההכשרה על כל אחת מהעמדות אורכת כשבוע. בנוסף, מתחברים אל הפומ"ה אמצעי סער ופריצה, שיכולים להיות הרסניים במיוחד, אחד ההתקנים האלה הוא "צפע שריון" - התקן לשיגור רקטות שמחוברות לשרשראות של פצצות מרגמה. רקטות אלו נועדו לטהר שדות מוקשים ולפתוח מעברים ללוחמים. בעת השיגור הפצצות מתפזרות ולא משאירות זכר למה שהיה לפני כן.
לצד הפומ"ה פועל גם נגמ"ש הנמר"ה – הרכב החדיש ביותר שהצטרף לשורות חיל ההנדסה. "הנמר"ה הוא הנגמ"ש המתקדם ביותר ביבשה", אומר סא"ל ריינס, "יש לו יכולת עם אמצעים הנדסיים להתגבר על המכשולים". הוא נכנס לשימוש בשנת 2016 ויש לו יכולות שעולות על כל דמיון. הוא מהיר בתזוזתו ומסוגל לעבור כל תוואי שטח - אפילו המסורבל ביותר, ויודע לעקוב אחר מטרה נעה ולפגוע בה. בנוסף, הוא מצויד ב"מעיל רוח" - מערכת הגנה מפני יירוט טילים. לנמר"ה יכולים להיכנס שבעה לוחמים, בנוסף לנהג, מפקד ומפעיל עמדת הירי שבה.
על הנמר"ה ממוקמת "קטלנית" - עמדת כלי ירייה חדישה שעליה מותקן מאג או מקלע כבד בדומה ל"דרקונית". מה שמייחד את ה"קטלנית" הוא היכולת לנוע בציר, תוך כדי תנועת הרכב. בדומה לעמדת "דרקונית", גם ה"קטלנית" מופעלת על ידי ג'ויסטיקים ומסכים מתוך הכלי.
"בשלב הלוחמה המתקדמת הלוחמים בחיל ההנדסה לומדים להכיר ולהילחם עם הכלים האלה", אומר סא"ל ריינס. "השלב השני בהכשרה הוא השלב הרגלי. הלוחמים לומדים לוחמה בשטחים סגורים כמו ואדיות, או שטחים אורבניים בנויים, כמו במתקן האימונים ללוחמה אורבנית (המאל"א). משלבים בדבר הזה את האיומים הנדסיים בשטח הבנוי - למשל מטען חבלה בתוך רחוב, מלכוד של מנהרה בתוך בית ועוד".
השלב השלישי של הקורס הוא היכרות עם עולם החבלה "מדובר בעולם עשיר באמצעים ויכולות שרכשנו לאורך השנים במגוון משימות להשמדת תשתיות, לפריצה למבנים, להשמדת אויב רגלי, עם מטעני צד ואמל"ח שהאויב לא ציפה לו", הוא אומר. "בבא"ח הנדסה אנחנו מלמדים את לוחם ההנדסה להפעיל כל אחת מהטכניקות האלה. אנחנו בתפיסה שככל שהחייל יפעיל את הטכניקות יותר באימונים, בקרב הוא ידע לעשות את זה טוב יותר. המטרה שבתום חודשי ההכשרה, הלוחמים יהיו ברמת מיומנות מבצעית. כל הלוחמים שיסיימו יהיו מוסמכי הכשרת השמדת תשתיות אויב".
שרשרת רימונים מחוברת לרקטה ולמצנח
בקורס החבלה ה"מוהנדסים" לומדים לתפעל אמצעי חבלה, שבעזרתם ינקו את השטח ממטענים וממוקשים שעלולים לפגוע בכוחות, ושיאפשרו חופש הפעולה בשטח ובעומק האויב. בין אמצעי החבלה אפשר למצוא את לבנת החבלה, חומר הנפץ הנפוץ בצה"ל. אלו הן לבנות נפץ שמניחים על האובייקט שרוצים לפוצץ. יש מספר סוגים של לבנות חבלה - מספר 3 - הקטנה, מספר 4 - הבינונית, ומספר 10 - הגדולה. לבנה מספר 10 היא זו שנמצאת בשימוש עיקרי, בגלל יתרונותיה הרבים - יש לה דבק דו-צדדי המאפשר להדביק אותה על אובייקטים ויש עליה סרגל המאפשר לחתוך אותה למשקל הרצוי, והיא גמישה - תכונה המאפשרת ליצור ממנה צורות לפי הצורך ולהתאים אותה לאובייקט אותו רוצים לפוצץ.
מסגרת פריצה היא אמצעי חבלה נוסף, ומשתמשים בו כשרוצים לעבור קיר, למשל. מסגרת פריצה היא מטען המורכב משישה פרקים, המכילים חומר נפץ. הפרקים הם למעשה צלעות, שאיתן אפשר להרכיב צורה, למשל של מלבן. כשהמטען מתפוצץ הוא פוער בקיר שעליו הורכב חור בצורה שלו. מסגרת הפריצה מיועדת לפרוץ, מלבד קירות, גם בלוקים, גדרות, תלתליות ודלתות. ההפעלה שלה דורשת שני אנשים - מפקד שמרכיב את המוטות ואת מערכת ההפעלה המיידית, ולוחם שמרכיב את המסגרת. במהלך מבצע "צוק איתן" השתמשו לוחמי ההנדסה הקרבית במסגרות פריצה על מנת לפרוץ למבנים, כדי להימנע מתנועה מצמתים ומפתחי בית ממולכדים, ועל מנת להפתיע את האויב בכניסה מכיוון לא צפוי.
צפע חי"ר (צפ"ח) היא עוד אמצעי חבלה חשוב של המוהנדסים. זאת שרשרת רימונים, הדומה בצורתה לנחש (מכאן שמה), המחוברת לרקטה ולמצנח. הרקטה מעיפה את השרשרת קדימה והמצנח מאפשר לה לנחות, כך שתתפרס ותפוצץ את האזור הרצוי. שרשרת הרימונים תופעל באופן אוטומטי כמה שניות לאחר השיגור והיא יכולה לפרוץ מעבר לחי"ר בשדה מוקשים נגד אדם.
במהלך ההכשרה בשבוע חבלן מתקדם, שמועבר על ידי מדריכות החבלה בבא"ח, לומדים ומפוצצים את אמצעי החבלה הזה. במהלך מבצע "צוק איתן" השתמשו לוחמי ההנדסה בצפ"ח ברחובות צרים, שבהם נדרשו החטיבות לתמרן, על מנת לנטרל מלכודים ולהפחית את איום המטענים.