במרדף הארוך אחר האסירים הביטחוניים שברחו מכלא גלבוע מופעלת הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, אך דווקא האמצעים העתיקים - הם אלה שמובילים בשעות האלו את החיפושים. "אנחנו נמצאים בתא שטח שאנחנו חושדים שהם עברו בו", מסביר רס"ם אמיתי אורן, סגן מפקד צוות הסיירים ביחידת מרעול. "אנחנו בעצם סורקים את השטח, מחפשים רמזים. השטח מדבר אלינו ומספר לנו את הסיפור של מה שקרה כאן".
כל טביעת נעל, בדל סיגריה או ממצא אחר שנאסף ממה שנחשד כמסלול הבריחה של המחבלים, מצורף לפאזל שנבנה בימים האחרונים, ואלו גם הדברים שהובילו עד כה לפריצת הדרך. "הטכנולוגיה היא חשובה, היא עוזרת המון, היא מקדמת אותנו בהמון תחומים", מוסיף רס"ם אורן. "אבל בסופו של דבר, בשביל להוציא את הממצא מהשטח צריך מישהו שילך ברגל וידע להסתכל על האדמה".
צה"ל שיגר לשטח את יחידת המילואים מרעול ששייכת לאוגדת איו"ש, וזה גם האזור שבו הם מתמחים. במשטרת ישראל אין היום גששים בשירות קבע והיא מסתמכת על מתנדבים. "אם הם היו מפעילים אותנו מיד, החוליה הזו לא הייתה עוברת את נאעורה", מבהיר סא"ל (מיל.) מג'די מזאריב ממשרד הביטחון. "היינו מקצרים את הזמנים והיינו יודעים בדיוק איפה הם נמצאים".
מזאריב מספר כי הוא ביקש להתנדב לחיפושים אחר המחבלים שנמלטו מהכלא, יחד עם קציני גששים נוספים, אך נדחה מסיבות בירוקרטיות. "אני מבין אותם, אבל אני חושב שזו טעות", אמר. "יכולנו לעשות הרבה יותר ממה שהם עשו".
הגששים המקצועיים, כולם מהאוכלוסייה הבדואית בארץ, רואים אחרת את השטח מחוקרים רגילים. גם בצה"ל צומצם מאוד בשנים האחרונות מספר הגששים, והקצינים הוותיקים מזהירים מאיבוד היכולות החשובות. "היום כבר אין גששים", אומר בכאב סא"ל (מיל.) מוחמד ג'ואמיס, לשעבר גשש אוגדת עזה ואוגדת הגליל. "אני חושב שצריך לטפח את האוכלוסייה הזאת, לקלוט אותה מחדש, לעשות לה מיון מחדש ולהחזיר את הטובים לשירות פעיל או במילואים, כדי לחנוך את האוכלוסייה הזו".
"אוי ואבוי לנו אם נסתמך רק על הטכנולוגיה ועל האמצעים שקיימים", מבהיר מג'די מזאריב. "הם משלימים לגשש והגשש אמור להיות משלים לאותם אמצעים. אבל הכלב לא מדבר עברית והמזל"ט לא יכול לראות מתחת לגשר, ויש הרבה הטעיות", הוא מסביר. "האויב, היריב שלנו גם לומד אותנו. עובדה שלפני עשר שנים חוליה כזו הייתה נתפסת תוך ארבע שעות".