רבות דובר על החוויות הקשות שנאלצו חיילי צה"ל לעבור במהלך הלחימה בלבנון: המראות הקשים, הלילות ללא השינה שהעבירו במארבים אינסופיים, החברים שלא חזרו והסיוטים שרדפו אותם אחר כך בלילות. עדי פאוקר, בן 45, שירת גם הוא בלבנון והיה מהחיילים שכל מפקד היה רוצה. הוא התגייס לשירות קרבי בחטיבת גולני ב-1995, ואחרי טירונות ואימון מתקדם נשלח עם כל חבריו לשכנה מצפון. עד מהרה הוא גם קיבל את תפקיד סגן מפקד המחלקה. "הסתובבתי כמו טווס, זה היה חשוב לי יותר מהכול", נזכר עדי.
לאחרונה החליטו הרמטכ"ל אביב כוכבי ושר הביטחון בני גנץ להעניק אותות מערכה לחיילים ששירתו בלבנון. גם עדי שמע על ההחלטה ומאוד התרגש, אך עד מהרה גילה כי אינו זכאי לקבל את האות. על פי התקנות, משרת אשר שהה מעל 60 ימים במצטבר במחבוש או בעריקות במהלך התקופה המזכה באות, מבוטלת זכאותו לקבלת אות המערכה. עדי הגיש ערעור לוועדה, אך בקשתו לא התקבלה.
לקראת סוף השירות הסדיר שלו, קיבל עדי את תפקיד הרס"פ (רב-סמל פלוגתי). היו לו חלומות להפוך את התפקיד למשהו גדול יותר ממה שהיה עד כה, ולכן גם המשיך לשירות קבע שהציעו לו למשך חצי שנה: "הייתי מאוד מורעל, אבל לא ראיתי את עצמי לובש מדים בקבע עד גיל מאוד מאוחר. רציתי להישאר עוד קצת עם החיילים שלי ולתת דוגמה".
בזמן הזה, נזכר עדי, חלו שינויים גדולים במערך הפיקודי של הפלוגה שבה שירת. רגע לפני כניסה נוספת ללבנון ב-1998, החל מרד של החיילים שלא רצו להיכנס ללחימה, ולטענת עדי נוצר משבר אמון ביניהם לבין המערך הפיקודי. "החיילים פשוט היו מרוסקים ברמה המוראלית", אמר. "הרגישו שאין להם על מי לסמוך. לא ידעתי איך לעזור להם ולתת להם דוגמה, אז פניתי למפקדים שלי והכנתי אותם שזה מה שהולך לקרות".
המרד של החיילים נמשך ובינתיים החלו להכניס חיילים שמרדו לכלא. ההחלטה הזו גם לא פסחה על עדי, שטוען כי הפילו עליו האשמות שונות בנוגע לחיילים שלו והוא נכנס איתם לכלא צבאי למשך 40 יום: "הבטחתי לעצמי שאם חייל אחד שלי נכנס על זה לכלא, אני נכנס יחד איתו. לא מגיע להם אחרי כל מה שהם עשו וראו בלבנון".
אחרי שהאשימו את עדי בסעיפים שונים בעקבות המרד של החיילים שלו וכלאו אותו, הוא חזר לחטיבה - עם שחרורו מהכלא הצבאי. הוא הופתע כששאלו אותו אם ברצונו להמשיך לעוד חצי שנה של שירות קבע: "נורא התפלאתי מההצעה שלהם, חשבתי אחרי שהכניסו אותי לכלא שאני כזה חייל נורא, שאי אפשר לסמוך עליי. כנראה שכל זה לא היה באמת נכון אם רצו שאמשיך לפקד על חיילים ולהמשיך את השירות". עדי לא הסכים להצעה, והשתחרר מהצבא.
שנה לאחר השחרור הוא נקרא לשירות מילואים. למרות שעדיין הרגיש פגוע מההחלטות שקיבלו מפקדיו והטענות שבגללן נשלח לכלא הצבאי, עדי החליט להגיע והוצב להיות מפקד בפלוגת מילואים, שבה הוא משרת כבר 25 שנים.
ב-5 השנים האחרונות עדי, מהנדס תוכנה במקצועו ונשוי עם ילדים, משוחרר משירות מילואים. יחד עם זאת, בכל פעם שקוראים לו הוא מתנדב להתייצב, מפקד על חיילים, מוביל ותורם למדינה. "אני אוהב אותה, רוצה לשרת אותה ואהיה איפה שצריך. אז לאחד כמוני לא לתת אות הערכה?", אמר באכזבה.
"כשחזרתי מלבנון הייתי הכי מורעל בעולם. חונכתי להיות חייל כל החיים שלי, זה מה שנכנס לארון התהילה בבית", הוסיף עדי. "מגן השחרור שלי מהסדיר עדיין קיים, את הדגל של המסייעת שלי שמרתי במשך שנים עד ששמתי אותו על קבר של חייל שהתאבד. החפצים האלו הם יקרי ערך בשבילי, יש לכל דבר כזה משמעות".
ההחלטה שלא להעניק לו את אות המערכה פגעה בו: "מי שעבד וקרע את התחת והיה הכי קרבי, לסמלים הקטנים הללו יש ערך בשבילו - גם אם מדובר בחתיכת נייר ממוסגר. זו הדרך של המדינה להחזיר לנו. אחרי כל מה שנתתי למדינה ב-25 השנים האחרונות, האחריות שקיבלתי, החיילים שהחזרתי הביתה - להגיד לי שאני לא זכאי? זו הזיה".
תגובת דובר צה"ל:
אות המערכה מיועד לחיילים אשר שירתו ביחידות שפעלו בגזרת לבנון או פעלו לתמיכה במאמץ הלחימה באופן ישיר. על פי התקנות שנקבעו באשר לזכאות לאות המערכה בלבנון, הנ"ל שירת ביחידה מזכה. אולם, על פי התקנות, משרת אשר שהה מעל 60 יום במצטבר במחבוש או בעריקות במהלך התקופה המזכה באות, מבוטלת זכאותו לקבלת אות המערכה ועל כן התבטלה זכאותו של הפרט. עם זאת, חשוב לציין כי לכל משרת הזכות להגיש ערעור שייבחן בוועדה המטכ"לית ויישקל על פי המקרה הנקודתי.
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il