כשנשאל פעם מפקד אוגדת "הבשן", תא"ל רומן גופמן, מה היה מבקש לו היה פוגש דג זהב, הוא אמר שהיה רוצה קו טלפון פתוח למפקד גיס 1 הסורי. "ליוואא", אלוף מופיד חסאן, היה עד לפני שבועיים מפקד דיוויזיה 5 הסורית. כיום הוא מפקד הגיס האחראי על מרחב דרום-מערב סוריה - מדראע והר הדרוזים שבדרום, דרך קוניטרה ועד פאתי דמשק. קו ישיר אליו יאפשר למפקד הישראלי להסביר למקבילו הסורי מדוע הוא פועל כפי שפועל מולו. זה לא רק כרוזים, יש עוד דרכים רבות וחשאיות.
בתקופה האחרונה התגברו, על פי פרסומים זרים, התקיפות של עמדות צבא סוריה ומחסני נשק בבסיסים צבאיים לאורך הגבול. תא"ל גופמן היה מסביר למה פעם השיח הוא באמצעות כרוז ופעם באמצעות טיל. לא ברור מה האלוף הסורי מבין מהמסרים שישראל מעבירה לו ואם הם משפיעים על הנעשה בצד השני של הגבול.
ישראל רוצה להשפיע על מה שקורה בגולן הסורי - לנהל שיח לא רק באמצעות תותחים, אלא גם דרך שיח עם בני המקום, בסיוע הומניטרי כפי שעשתה רק לפני שלוש שנים כשטיפלה בפצועים הסורים בגבול. ישראל רוצה לייצר מחיר הפסד גבוה לצד השני ולמנוע את כניסת חיזבאללה למרחב הגבול הסורי, לתוך הגיס של האלוף חסאן. בצבא תוהים מה מטריד אותו ואולי ישראל בכלל יכולה לסייע לו.
צבא סוריה בשירות חיזבאללה
באופן מטריד ביותר מי שמשקם בימים אלה את גיס 1 של צבא סוריה הוא לא אסד ואפילו לא האירנים: משקם הגיס הוא חיזבאללה, שהקים את "מפקדת הדרום" שלו בדרעא שבדרום סוריה. חיזבאללה הוא זה שמקיים היום הכשרות, הדרכות וקורסים לחיילים הסורים. הוא בונה תשתיות, תצפיות ואפילו עושה קורסי קצינים למפקדים הסורים.
מי שמפקד על הכוח הזה של חיזבאללה הוא חאג' האשם, בכיר בחיזבאללה, ובנו ג'וואד שמשמש בתפקיד מרכזי במפקדה. בכרוזים שפיזרה ישראל בגולן היא הזהירה את התושבים מלשתף עם השניים האלה פעולה, אך לא בטוח שתסתפק באזהרה בעתיד. קודמיהם של האב והבן - ג'יהאד מורניה וסמיר קונטאר - חוסלו בידי גורם עלום. בכרוזים מסבירה ישראל מה עשתה ומה תעשה.
בינתיים גם רוסיה לא אוהבת את העצמאות של חיזבאללה בגולן ולכן פרסה כוחות שיטור צבאיים לאורך הגבול עם ישראל. גם הם משקיעים בסיוע הומניטרי לאזרחים ומחלקים מזון בכפרים כדי לייצר השפעת נגד לפעולה האירנית. צמצום המצוקה ימנע, כך הם מאמינים, חדירה והתבססות אירנית באזור.
יש עוד הרבה מה לעשות - למצוא שיתופי פעולה עם המקומיים, ולהעניק סיוע הומניטרי ואחר. עד כה עושים זאת רק הרוסים והאירנים. הרוסים לא מתנגדים לסייע ולתווך עבור ישראל בנושא הזה. הם תומכים בדחיקת האירנים החוצה. במקביל, נמשך סיכול ושיבוש תשתיות ופעילי הטרור לאורך הגבול. זו הזדמנות עבר ישראל לעצב את המצב בגולן - שקט במרחב ומקומיים שמתפרנסים בכבוד, בלי האירנים וחיזבאללה. ישראל רוצה לראות את בני המקום עוסקים בחקלאות ולא מתפרנסים מסיוע לטרור, ואת הצבא הסורי נוכח וחלש - לא מאיים.
לאזרחים אין תקווה - ואירן נכנסת לוואקום
לאירנים תפיסת לחימה היברידית ומול תפיסה כזו ראוי שגם אנחנו ננהג באופן היברידי. מעט מאוד צבאות יודעים לעשות זאת, למשל הרוסים. היכולת לייצר השפעה חתרנית שמתמודדת עם הרובד הפוליטי של הלחימה בטרור בסוריה. יש לכך קרקע פורייה עכשיו. נגמר עשור של לחימה ועכשיו נכנסים לתקופה של עיצוב. האם ישראל יכולה ונכון שתשפיע על מה שמתחולל מעבר לגבול - ולא באמצעים צבאיים?
רובד אחד הוא המלחמה בטרור באמצעים קינטיים ורובד אחר הוא ההשפעה. אין כאן אפס או מאה אלא יכולות מגוונות להשפיע על מה שקורה מעבר לגבול בגולן. יש אינטרס משותף עם הדרוזים בסוריה וצריך למצות אותו. הם בשר מבשרינו. הלכידות העדתית שלהם משני צדי הגדר חזקה מאוד.
אנשי חיזבאללה פועלים ומרכזים מאמץ באזור הכפר חדר שבצפון הרמה הסורית. הם מבינים היטב שתושבי הכפר הדרוזים הם אוכלוסייה שנכון להשפיע עליה בגלל החיבור שלה לדרוזים בישראל. הם יודעים שדרך שותפות עם הדרוזים בסוריה הם יוכלו להשפיע על הדרוזים בארץ. גם האירנים מסתכלים רחוק, שנים קדימה. ברובד האזרחי קשה לישראל להתמודד עם המאמצים מול האוכלוסייה האזרחית המקומית בגולן הסורי, שם מגייסים תמיכה ו"בייס" פוליטי בראייה עתידית.
המלחמה הסתיימה, לא הלחימה. זו עדיין נמשכת בצפון ובדרום סוריה. אסד קיים בחירות ונבחר שוב. הבחירה הזו היא בעיקר סמלית ולכן הייתה חשובה כל כך מבחינתו - זה מאשרר את ניצחונו על הטרור בסוריה בפני העולם. זה קו פרשת מים תדמיתי, סיום המלחמה, ופתיחת דף חדש מבחינת סוריה והאזור. החל תהליך עיצוב סוריה, אסד גירש והרג יותר משלושה וחצי מיליון בני אדם, ואחר כך יחל השיקום. יש שינויים דמוגרפיים - אזורים מסוימים כמעט ורוקנו מאוכלוסייה שהתנגדה למשטר. יש מצוקה אזרחית עצומה, ומי שמביא אוכל וחינוך לילדים משפיע מאוד על התושבים.
בדיר א-זור, למשל, בגבולה המזרחי של סוריה עם עירק, לומדים הילדים בבית הספר גם פרסית ויש כבר שמות רחובות בפרסית. הכניסה האירנית לתוך האוכלוסייה האזרחית מתחילה להשפיע. לאזרחים אין תקווה, אין יכולת לצאת מהמצוקה ויש מי שמזהה זאת ונכנס לוואקום המתהווה.
"אין דבר כזה אזרח סורי"
מפקד אוגדת הבשן, תא"ל רומן גופמן, נפגש לאחרונה עם תושב הגולן הסורי. הוא ניסה ללמוד ממנו מי הם המקומיים שמתגוררים עכשיו ברמת הגולן הסורית. "אין דבר כזה אזרח סורי", הסביר אותו מקומי. "האזרחים שהיו כאן מתו או ברחו. מי שנשאר הם מקומיים חמושים, בעלי תודעה פוליטית עמוקה שאינם מחויבים אלא לעצמם. כיום אין ביטחון כלכלי או ביטחון כלל ומידת הכאוס גבוהה. יש כאן חור שחור ששואב לתוכו השפעה".
האזור רווי בשחקנים ישנים-חדשים: אסד, אבל גם אירן, רוסיה וחיזבאללה. לכל שחקן אינטרס משלו - לתקוע יתד מתוך התפיסה שלו וניסיונות ההשפעה שלו. אסד, אגב, לא אוהב את זה אבל לא בטוח שהוא יכול התנגד. הקואליציה הזו קנתה עבורו את העצמאות, ועכשיו מתחיל מתח בין הסורים לאירנים על רקע העובדה שהם לא באמת סופרים את אסד ועושים כרצונם ברחבי המדינה. הם מיישבים שיעים ואנשי מיליציות שיעיות במזרח סוריה. ישראל מביטה על השינויים הדמוגרפיים האלה בדאגה. המבט הוא לא רק מודיעיני, אלא גם פוליטי. גם הרוסים וגם אסד לא אוהבים את זה, ותוהים מה ניתן לעשות.
הפעולה האירנית היא היברדית. זו הייתה שיטת קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האירני שחוסל, וזו צוואתו שממומשת עדיין בשטח. רוסיה מחפשת להשקיע בסוריה ומקימה פרויקטים כלכליים. השיקום יביא לה רווח כלכלי אחרי כל השנים והכסף שהשקיעה כאן. זו הסיבה שפוטין מנסה לצמצם את ההשפעה האירנית בסוריה, למי ששואל את עצמו מדוע ישראל תוקפת פעם אחר פעם בסוריה והרוסים שותקים ומאפשרים זאת. את ישראל זה צריך להטריד כי מי שמגיע להשקיע מתכוון להתבסס במקום ובא לשנים רבות. מי מבטיח לנו שהאינטרס הרוסי ימשיך להשיק לזה הישראלי?
האם ישראל באמת מבינה מה קורה בסוריה? פריזמת ההסתכלות היא צבאית: הברחות הנשק ללבנון, ההתבססות האירנית בסוריה ושיקום צבא אסד. צריך להסתכל על סוריה גם כמדינה שהולכת ומתייצבת - איך משפיעים על מה שקורה בה, עד כמה נכון בכלל להתערב ומה האינטרס של ישראל במרחב הזה. באופן כמעט מדהים ישראל חולקת את אותו אינטרס יחד עם אסד, רוסיה ארה"ב וירדן - כולן לא רוצות כאן את האירנים.
סם החיים של אסד
אחת הדרכים שבחר אסד לממן את המשטר ואחת היחידות שפתוחות בפניו היא ייצור הסמים. השוק הזה מכניס לסוריה כמעט ארבעה מיליארד דולר בשנה. סוריה הפכה ל"נרקו-סטייט". אחיו מהאר קיבל את המשימה. פעם הוא היה מפקד דיביזיה 4 מגינת דמשק ועכשיו מנהל תחום הסמים במדינה - ייצור והברחה. הסורים מייצרים במעבדות את "קפטגון" - "הקוק של העניים". זו שותפות סוריה-חיזבאללה שמסייעת בהברחת מאות טונות של סמים מנמלים בסוריה ובלבנון למדינות המפרץ ולאירופה. נתיבי הסמים מטרידים מאוד את ישראל. כל נתיב כזה יכול לשמש גם לטרור ולהברחת נשק. זה גם בסיס פוליטי שמייצר פרנסה לאנשים ומחויבות פוליטית.
זו אסטרטגיה טבעית לאירנים שפוגשת מקום שבו הסתיימה לחימה. יש להם יכולת השפעה עצומה על הנעשה במדינה שנאנקת תחת כאוס ומשבר הומניטרי כבד. מה ישראל יכולה לעשות מול זה? באמצעות כלי השפעה צבאיים ואזרחיים ניתן להשפיע על תודעה.
כך, למשל, עושה ישראל שימוש בהטלת כרוזים מן האוויר בגולן הסורי. אותה שיטה ישנה עדיין פועלת, כלי פשוט ואפקטיבי. ישראל מזהירה כך את מקומיים לבל ישתפו פעולה עם חיזבאללה שתחת חסות סורית נוכח בגבול, חי בתוך בסיסי צבא אסד ופועל משם לאיסוף מודיעין והוצאת פיגועים נגד ישראל. האם ניתן לייצר מציאות כזו? זה תלוי הרבה בהנהגה הישראלית. האם פוליטיקאים ישראלים חוששים שהגולן יהיה שקט מדי, אז תעלה ותצוף שוב סוגיית החזרת הגולן?
תזוזה בנאמנות למשטר?
המלחמה בסוריה והקורונה שינו דרמטית את יחס הדרוזים בגולן הישראלי לממסד הישראלי. זה שינוי גדול. משרד הביטחון ופיקוד העורף פעלו מסביב לשעון בכפרי הדרוזים בגולן ועמדו לצידם בשעתם הקשה. הם סייעו ותמכו, והאוכלוסייה המקומית ראתה ולא שכחה. מי שנפגש איתם מדבר על כך שהם מתקרבים לישראל ויש שיתופי פעולה. זה חדש וזה מעורר אופטימיות. רק לטייל באזור הכפרים האלה עכשיו מעיד על השינוי. לא רק מסעדות וכנאפה, אלא גם מקומות בילוי מסביב לבריכת רם, חנויות מותגים ובתי מלון שנפתחו במג'דל שאמס. אלפי ישראלים שעולים לצפון הרמה לנפוש מסבירים את השינוי.
הדרוזים, מצידם, נהנים מהכסף שמביאים התיירים ומנסים לבחון את גודל השינוי. האם יש תזוזה בנאמנות המפורסמת למשטר אסד? האם השתכנעו כבר שהגולן לא יוחזר לעולם ואפשר להעתיק את הנאמנות לבעלי הבית הנוכחים? ישראל צריכה לבנות את היחסים הרגישים האלה בחוכמה ודרך ראשי הדרוזים בגולן להשפיע גם על אחיהם בסוריה.
פעם סטודנט דרוזי היה יוצא ללמוד בסוריה, אך היום הוא לומד באוניברסיטה האמריקנית בג'נין. 12 אלף סטודנטים לומדים שם, מחציתם ערבים ישראלים. המקצוע המבוקש ביותר, אגב, הוא רפואת שיניים. השינוי הזה יכול להשפיע עמוקות על הצעירים הדרוזים. זו הזדמנות עבור ישראל לעצב עבורה מציאות חדשה. השאלה היא מה תצליח לעשות.