חוסר אונים: כבר יותר משנה שבה תושבי עוטף עזה חיים במה שנדמה כסצנה שנלקחה מסרט בורקס משעשע ומופרך, אלא שזו המציאות. כיתות כוננות נותרו עם אפוד ותחמושת וללא נשקים, מכיוון שהם נלקחו על ידי הצבא. "אם יש מחבל ביישוב, מה אתם עושים?", שאלנו את התושבים. הם השיבו: "אין לנו יותר מדי מה לעשות עם זה, המקסימום שאתה יכול לעשות זה להגיב עם מקל, אבן או סכין".
לצער הלוחמים בכיתות הכוננות ביישובים, מלבד לקיחת הנשק מהם, גם המקום שאליו אמורים להגיע כשיש אירוע - סגור. "כנראה אין יותר מה להגיע לפה, נשקים כבר אין פה", ציינו שחר רוטשטיין ומשה רביבו, לוחמים בכיתת הכוננות בכפר מימון. כך, באחד המקומות הכי מסוכנים בישראל מתקיימת מציאות בלתי נסבלת - כיתות הכוננות לא חמושות ואין מי שיגן על התושבים וייתן מענה ראשוני במקרה של חדירה, חטיפה או פיגוע.
"זו פצצת זמן מהלכת, חוכמת חלם"
רוטשטיין ורביבו תיארו מצב של חוסר אונים: "היישוב סומך עלינו, אבל לא כולם יודעים באמת שאין נשקים ושמחסן הנשק ריק". בזמן ההסלמה האחרונה בעוטף, חשפנו ב-N12 את המחדל החמור שהחל בעקבות מכת גניבות הנשקים בצה"ל. בעקבות הגניבות בצה"ל הוחלט לקחת את כלי הנשק מכיתות הכוננות ביישובים שבטווח של ארבעה עד שבעה קילומטרים מרצועת עזה, עד שיגיעו כספות ייעודיות שבהן יאופסנו הנשקים.
מאז כבר שנה חלפה והיו לא מעט חדירות, אירועים ביטחוניים, ונשק להתמודד איתם - אין. "השאלה היא לא 'האם יקרה?', אלא רק 'מתי יקרה?' וזו פצצת זמן מהלכת, חוכמת חלם כזאת. אנחנו תמיד אוהבים להיות חכמים בדיעבד במדינה הזאת. חוכמה היא למנוע אסון לפני שהוא קורה", ציינו לוחמי כיתות הכוננות.
בצה"ל טענו בראשית החודש כי כמה כספות כבר נרכשו והן עתידות להימסר בקרוב, אלא שבינתיים דבר לא השתנה והתושבים בעוטף עזה חשים חשופים מאי פעם.