לרבים מאיתנו זה קורה אולי פעם בשנה - המעטפה החומה מגיעה בדואר או לחילופין מופיע על הצג של הנייד שם שאליו צמוד הטייטל "קצינת הקישור", והיא מבשרת שהגיעה השעה ללבוש שוב את המדים, להתנתק קצת מהחיים הרגילים, מהעבודה, מהאישה והילדים - ולהגיע למילואים. אבל איך זה מרגיש כשאותו ניתוק מהאזרחות הופך לשגרה של עשרות ימים בשנה בתפקידי פיקוד תובעניים כקצינים בכירים במילואים. לכבוד יום העצמאות, ישבנו לשיחה מרתקת עם שלושה מפקדי גדודי מילואים בניסיון להבין איך משלבים בין משפחה, קריירה וצבא.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
סא"ל (מיל') דביר סעדון, מג"ד 920 בחטיבה 769 מספר שהשירות שלו הפך לחלק בלתי נפרד מחייו האישיים. "להיות מג"ד מילואים זה לגמרי חלק מההווי המשפחתי, גדוד 920 זאת המשפחה השנייה שלי, בעצם חלק מהמשפחה הגרעינית שלי", הוא אומר.
"אשתי מכירה את כל המפקדים והחיילים בגדוד, וגם את הנשים שלהם", הוא צוחק. "בבוקר אני הולך לעבודה האזרחית שלי, אבל בהמשך היום עובר למשרה השנייה שלי כמפקד".
סעדון, בן 36 נשוי ואב לשלושה מרמת ישי, עוסק באזרחות בניהול פרויקטים ויזמות. הוא עושה בשנה בין 30-50 ימי מילואים ובשנה שבה יש אירועים מבצעיים זה יכול גם להגיע ל-80 ימים. בסדיר הוא שירת כלוחם ביחידת "אגוז", יצא לקצונה, חזר כמפקד צוות ואז הפך לקצין מבצעים. בהמשך הוא יצא לקורס מפקדי פלוגות, השתחרר והגיע לגדוד החי"ר 920 שעליו הוא מפקד היום.
הגדוד עסק בשנים האחרונות בפעילות מבצעית בגזרות שונות, כשבפעם האחרונה ביולי 2019 בגזרת איו"ש, הוא ואחד הצוותים עצרו מחבל שביצע פיגוע בחיזמא וברח. אחד האירועים שהכי השפיעו על סעדון הייתה נפילתו של דב הררי, שהיה המג"ד שלו ונהרג ב-2010 בחילופי אש עם מחבלים בגבול לבנון.
לשאלה על המחירים שמשפחתו ולקוחותיו משלמים בגלל שירות המילואים התובעני שלו הוא משיב: "כל הלקוחות יודעים שאני עושה מילואים - וכשאני שם, אני מנותק. דווקא הם אלה שבסוף כן מעריכים את זה וסומכים עליך שתעשה את הטוב ביותר בשבילם. אף לקוח לא קם ועזב אותי בגלל שיצאתי למילואים. אנשים מבינים שכשאתה עושה תפקיד כזה יש לך עוד אחריות, אתה מביא משהו אחר מעצמך".
"גם עם אירועים משפחתיים מוצאים את הדרך להתגמש - לפעמים לא מגיעים, זה חלק מהחיים. כשיש גיבוי מהמשפחה זה אפשרי". הוא מסכם, "אני מאוד נהנה ממה שאני עושה בחיים האזרחיים שלי וגם מאוד נהנה מהמילואים. אין ספק שתחושת השליחות היא אחד מהדברים הבסיסיים, אבל ללא הגיבוי המלא של אשתי, לא הייתי יכול לעשות את התפקיד הזה".
סא"ל (מיל') גרשון ביים, מג"ד 7037 בחטמ"ר שומרון אומר שלפקד על גדוד מילואים זה כמו עוד עבודה. "אין כמעט יום שעובר שבו אתה לא מתעסק בגדוד, או מדבר עם מישהו מהגדוד. זה משהו שרץ איתך כל הזמן במקביל לחיים באזרחות. כמו עוד כובע, זה לא ברקע, זה ממש נוכח בחיים שלך".
ביים, בן 41 מירושלים נשוי ואב לארבעה, מנהל באזרחות ישיבת הסדר. בסדיר הוא היה לוחם ומפקד צוות בדובדבן, השתחרר בדרגת סגן, והגיע במילואים לדרגת סא"ל. כיום הוא מפקד גדוד הח"יר "נדב" של חטיבת שומרון. גם הוא מדגיש את התמיכה המשפחתית, שבלעדיה לא יכול היה לשלב בין המשפחה, הקריירה ושירות המילואים.
"בלי התמיכה של הבית לא הייתי יכול לעשות את זה. הראשונים שצריכים לקבל הכרה ותודה גדולה מכל עם ישראל זה קודם כל המשפחות של משרתי המילואים", הוא אומר. "זה לא תמיד פשוט, מילואים תמיד מגיעים בזמן הכי לא טוב שיש".
סא"ל ביים מספר איך למשל כשאחד מילדיו עלה לכיתה א' הוא היה בתור מ"פ עם חייליו באמצע תרגיל גדודי בדרום ואיך הלך באמצע התרגיל הצידה לכמה דקות כדי להתקשר ולברך אותו.
לדבריו, "כל המשפחה מגויסת למילואים ומשלמת מחירים, אבל ברגע שמבינים שזה שליחות למען עם ישראל, זה נותן להם את הכוח לתמוך במשימה החשובה הזו. השנה עשיתי 90 ימי מילואים ובשנה שעברה קרוב ל-130".
כשביקשתי מביים להרחיב על החשיבות של שירות מילואים הוא המשיל את הסדיר לטירונות שמכשירה אותך לצבא האמיתי ולשירות המשמעותי. "צה"ל לא יודע לנצח מלחמות בלי מילואים, הצבא שלנו נשען על המילואים וצריך אותם", הסביר. "זה חובה אבל קודם כל זכות להיות חלק ממשהו שהוא גדול ממך".
סא"ל ביים יודע שהיום נהיה הרבה יותר קל ונפוץ להתחמק ממילואים, ורבים מסתכלים לראות מה ייצא להם מזה. "זאת תחושת שליחות אדירה", הוא מוסיף. "כשרוצים לגדל את דור המפקדים הבא, זה לא קל לשכנע את המ"מ שלך להיות מ"פ, זה אתגר. צריך להסתכל מעבר לעצמך על החברה והתרומה לישראל, זה מאוד חשוב".
ביים מדגיש כי למדינה יש תפקיד חשוב ועליה למצוא דרך לתגמל את המעסיקים שהעובדים שלהם יוצאים למילואים ובטח ובטח שאת העצמאים שמשרתים: "צריך ליצור מנגנון שמתגמל ומפצה מעסיקים. יש ארגונים שלא ירצו לקבל לעבודה כאלה שעושים הרבה מילואים ויש הרבה מעסיקים שלגמרי רתומים לנושא. צריך לחזק את אלה שלא".
ואיך שומרים על הלכידות והמורל בגדוד? "עושים מפגשים אישיים כדי שכולם יהיו מחוברים אחד לשני. זה חלק בלתי נפרד מהיכולת של היחידה לנצח, משקיעים בזה הרבה מאוד על חשבון הזמן הפנוי של האנשים".
סא"ל (מיל') י', מג"ד הלוחמ"ם (לוחמה מבוססת מודיעין) מספר בצחוק: "אשתי טוענת שאני בזוגיות יותר אינטנסיבית עם הסמג"ד מאשר איתה". י', בן 40, מנהל את הנציגות של אחד הבנקים הזרים בארץ.
י' התגייס לאגף המודיעין, שירת ביחידת 8200 ועשה שורה של תפקידי ליבה במודיעין, בין השאר גם בגדוד הקרבי של היחידה. הוא השתחרר בגיל 29 וכיום מפקד על גדוד המילואים של היחידה.
י' מספר שהגדוד הוקם בעקבות לקחי "צוק איתן" וכחלק מתפיסת הרמטכ"ל הנוכחי אביב כוכבי, שהנחיל אותה עוד כשהיה ראש אמ"ן. "אנחנו גדוד שהייעוד שלו הוא לחבור לכוחות המתמרנים בשעת חירום ולספק לדרג הטקטי מודיעין איכותי שבעבר לא ידעו להעביר בזמן לשטח. החיילים שלנו נמצאים במרחב הלחימה ויודעים להנגיש יכולות מודיעיניות מסווגות וחשובות לכוחות שמתמרנים".
באשר לחוויות מהשירות שמותר לו לספר עליהן במגבלות הצנזורה הוא מציין את מבצע "צוק איתן" בעזה בקיץ 2014. המבצע תפס אותו כשהיה בחופשה בחו"ל אחרי עסקה שסגר במסגרת עבודתו. "אני זוכר שקיבלתי טלפון כשהתחיל מבצע 'שובו אחים' (איתור שלושת הנערים שנחטפו) שהתגלגל לכניסה של צה"ל לרצועת עזה. ישר טסתי לארץ, לקחתי את תיק החירום שלי והתייצבתי ל-50 יום מילואים", הוא נזכר. "הצבא אסף שורה של אנשים איכותיים מכל הגילאים ומכל גווני הקשת, הפקיד בידיהם את המאמץ להשגת המודיעין האיכותי".
כחלק מהפקת הלקחים אחרי אותו מבצע הוקם גדוד הלוחמ"ם במתכונת הנוכחית שעליו מפקד סא"ל י' ומונה מאות חיילים. לשאלה מה הוא יגיד לחייל שעומד להשתחרר מסדיר ומתלבט אם לחתום מילואים, הוא עונה: "אם החלטנו לחיות כאן, אנו מצווים לתרום את חלקנו. אני נולדתי באירופה והגעתי לישראל בגיל 13. מגיל מאוד צעיר היה לי ברור שאתגייס לצה"ל. השירות לא מסתיים ביום שגוזרים חוגר, יש תקופת מילואים משמעותית לא פחות. בסוף, מי שאין לו מוטיבציה לעשות מילואים, לא יהיה שם".
"אני מאוד נהנה להתחכך באנשים מרקעים שונים בשירות המילואים", הוא מסכם. "כשאני מסתכל על האנשים שאני עושה איתם מילואים אני מתחבר לשורה בהמנון הלאומי 'עוד לא אבדה תקוותנו'".