חודש לסיפוח: ראש הממשלה נתניהו התחייב שיחיל ריבונות ישראלית בבקעת הירדן כבר בתחילת חודש יולי. המהלך הצפוי מעורר שאלות רבות: כיצד המהלך ישפיע על הביטחון הישראלי והכלכלה הישראלית? כמה פלסטינים יהיו בשטח והיכן יעבור הגבול?
ישראל קיבלה באופן מיידי את הריבונות שמהווה חלק מתוכנית טראמפ, ולפיה ישראל תקבל 30 אחוזים מהשטח, כשהפלסטינים יכולים לקבל את 70 האחוזים הנותרים - אם יסכימו. אבל עם הזמן מתברר שזה לא בדיוק המצב, ושהמפה הזו טומנת בחובה לא מעט בעיות.
בין ה"מובלעות" שיתנתקו מיישובי השומרון ויוקפו במדינה הפלסטינית (אם תוקם): יישובי גב ההר, אלון מורה, איתמר, יצהר והר ברכה. בדומה לכך - גם יישובים בדרום הר חברון ואפילו במזרח גוש עציון.
הסיפוח מתקרב: המתח מול הפלסטינים ייגבר
מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל היוותה במשך עשורים תמצית ממשנתו המדינית של אבו מאזן. אבל אז הגיע הסיפוח - שבתפיסה פלסטינית קורע חלקים מן המדינה העתידית. המשמעות עבורם היא אחת - מותו של פתרון שתי המדינות.
ברמאללה ממשיכים להתחבט בשאלה אם נתניהו רציני בכוונותיו: אם הוא אכן יעשה את המהלך, הפלסטינים יהיו בבעיה, משום שארגז הכלים שלהם נגד התכנית כמעט ריק. ראשית, אבו מאזן מתנגד לטרור - כל עוד הוא עומד בראש הרשות, הוא לא מתכוון לקדם עימות אלים בדמות אינתפיאדה. הסיבה: אלימות כזו עלולה לפגוע ברשות בסופו של דבר, לעורר אנרכיה ולחזק את חמאס.
לסיכום, לאבו מאזן לא נותר הרבה. לתחושתו מדינות ערב שוב נטשו אותו - קיים ספק גדול אם אפילו מצרים תנקוף אצבע במקרה של סיפוח, גם סעודיה או חלק מן המפרציות לא צפויות למחות, אולי אף לתמוך. לכן נותר לאבו מאזן להישען על ירדן, בתקווה שהאיומים של המלך עבדאללה על פירוק הסכם השלום בין ירדן לישראל ירתיעו את ישראל מלפגוע במדינתה השכנה.
חשוב לשים לב שקיים צד נוסף - הסיפוח מעודד כ-40% מהאנשים בשטחים, כך על פי הסקרים, שהתייאשו ממדינה פלסטינית ומבקשים להסיר את הגדרות ולכונן בין הנהר לים מדינה אחת לכולם - ישראל ופלסטין.