מסלול הפיקוד של עודד מסלה, בן 25 היום, היה רחוק מלהיות שגרתי. לפני שש שנים הוא ישב בכלא כשחבריו היו בטירונות והחודש הוא משתחרר כמ"פ מוערך בצה"ל. "אנחנו נוסעים עכשיו ליישוב נגוהות", הוא מסביר בעודו נוהג ברכבו. "יש עוד גבעה באזור, דרומית אליו, שנקראת בוסטר. אלה שני היישובים הישראליים הגדולים שממוקמים אצלנו בגזרה. במבצע שומר החומות נתקלנו בהרבה חסימות צירים, בהבערת צמיגים, ביידוי אבנים על תושבים ובזריקת בקבוקי תבערה. ביצענו כל לילה מעצרים. הייתה פה יחסית הרבה עבודה".
כשנשאל אם לפני שש שנים היה מאמין שיהפוך למפקד בצה"ל, מסלה משיב: "לא היה לי שמץ של מושג. לא חשבתי על זה. לא ראיתי את עצמי מגיע לכאן. מי חשב על מעמד של מ"פ בצבא. זה התחיל עוד מבית הספר. לא הייתי התלמיד המוצלח. המשפט הידוע זה תמיד: יש לך פוטנציאל, אבל אתה לא מממש אותו. זה נאמר עליי הרבה. זה המשיך עם עישון סיגריות כבר בגיל 12-11 ושתיית אלכוהול בגיל מוקדם. משם זה הידרדר לאלימות, לקטטות כאלה ואחרות".
ארבעה חודשים אחרי שהתגייס לטירונות, אחיו הקטן הותקף במהלך קטטה. מסלה החליט לנקום במי שפגע בו. "כששמעתי על זה בתור אחיו הגדול, שמישהו רודף אחרי אחי הקטן עם סכין, אז אוטומטית חשבתי איך להחזיר. אין כזה דבר שזה קורה לי דווקא. הגעתי לשם וחיכיתי לו, ופשוט הלמתי בו עם אלה. הפציעות היו פציעות ראש ופציעות ידיים. מיד לאחר מכן נמלטתי משם. הסגרתי את עצמי כבר יום למחרת. לא הבנתי באמת מה עשיתי. זו פעם ראשונה שאני מספר את זה באופן מלא. שמרתי את זה לעצמי. זה נתן לי איזשהו דרייב פנימי לזכור איפה הייתי ברגעים הקשים".
כמעט שלושה חודשים מסלה ישב במעצר בגלל התקיפה שביצע והיה לו זמן לחשוב. "אתה נמצא בין ארבעה קירות, עובר יום ועוד יום, ואתה שואל את עצמך שאלות קשות. הגעתי למקום הכי נמוך והכי שפל שיש, ותהיתי איך אני יוצא מזה. באותו זמן כמעט ולא היו לי תשובות. באים לבקר אותך ואתה רואה את אימא שלך מתוך מראת זכוכית. בסוף מצאתי את התשובה בצבא".
הכלא היה הסימן של מסלה לקחת אחריות על החיים שלו. אחרי שנה שישב בבית החליט לחזור לצבא, להתמיד ולהשקיע. המשוכה הבאה הייתה לשכנע את השופטים שלא להרשיע אותו כדי שלא ייאלץ לוותר על העתיד הצבאי שתכנן. במשך ארבע שנים התנהלו הדיונים ועודד לא נשאר במקום. "היה בזה גם משהו יפה כי בכל פעם הגעתי במעמד אחר, במקום אחר. בפעם הראשונה זה היה אחרי שכבר סיימתי מסלול לוחם והייתי באמצע קורס מ"כים. בפעם שנייה הייתי מ"מ עם דרגות על הכתפיים אחרי בה"ד 1. בפעם השלישית והאחרונה הייתי סמ"פ, לקראת קורס מ"פים".
עסקת הטיעון התקבלה ומסלה לא הורשע. העונש הומר בעבודות שירות. עבורו זה היה ניצחון גדול. בכל שישי, כשמסלה מגיע להורים בלוד עם דרגות הקצונה, הלב שלהם מתפוצץ מגאווה. "עד הצבא זה באמת היה קשה, לא היה לי פשוט", סיפרה אורה מסלה, אימו של עודד. "הטיפשות של הנוער - זו הייתה שטות. אף אחד גם לא מדריך אותך איך לגדל. עודד של היום שונה מעודד של פעם מקצה לקצה. הוא יותר בוגר, אחראי וסמכותי. אני ישנה בראש שקט חוץ מבזמן מבצעים. הוא אומר: 'אימא, אני אחזור אלייך ושוכח לחזור אליי'. הוא גדל בעיר לא פשוטה ובשכונה לא פשוטה, והגיע למה שהגיע בזכות עצמו. הוא גבר שבגברים".
מסלה מסמיק לשמע המחמאות שמרעיפה עליו אימו ומיד מוסיף: "הכול בזכותה. היא נלחמה שנים שאעשה שינוי. היא הייתה מחפשת אותי בלילות מתחת לבניין". כשאורה נשאלה מה היעד הבא שהיא רוצה שבנה יכבוש, היא משיבה: "נכדים". מסלה מחייך: "נראה, יכול להיות שיהיו עוד מעט".
רגע לפני שעודד יוצא לדרך חדשה, לטיול הגדול בחו"ל, ללימודי המחשבים שחולם לסיים, הוא מקווה שהסיפור שלו ייתן תקווה למי שעוד לא מצא את דרכו. "תמיד שמרתי את זה לעצמי ולא פירטתי אף פעם. אולי עכשיו אני יכול לגרום למישהו שנמצא במצבי לקחת את הידיים שלו, לתפוס את עצמו חזק ולעוף קדימה כמה שיותר".