על גדר הגבול, בשעת בוקר מוקדמת, ניתן היה לחזות השבוע בסצנה הזויה להפליא: צעירים פלסטינים צועקים לעבר חיילי צה"ל בני גילם ומפצירים בהם לתת להם להיכנס לישראל דרך חור בגדר – כדי לעבוד. לצערם, הם נאלצו לשוב הביתה מאוכזבים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אולם צעירים אחרים דווקא כן הצליחו לעבוד בישראל באותו היום – אלה שהשכילו להגיע שעה וחצי קודם לכן למיקום אחר בגדר, שגם בו יש פירצה. זה לא משהו ייחודי: מדי יום עושים את הדרך הזו שלל פלסטינים צעירים, שמגיעים לחריש מהכפרים באזור. הם מוכנים לקחת את הסיכון שייתפסו בידי סיור של צה"ל, שכן הם יודעים שזו האפשרות היחידה שלהם למצוא פרנסה.
"אני מפחד, אבל מה אפשר לעשות? צריך להתפרנס", מסביר מחמוד, אחד הצעירים שמנסים להיכנס מדי יום לישראל. "החבר'ה רוצים להביא כסף למשפחות שלהם, כדי שיהיה אוכל ולא ימותו מרעב. משכורת יומית בגדה היא 50-80 שקלים, לא יותר – בישראל מרוויחים ביום 200 שקלים לעובד, ו-300 למנהל העבודה".
על פי הערכות, בין 30 ל-40 אלף פלסטינים, שוהים בלתי חוקיים, עובדים בישראל מדי יום. אלה פועלים ללא אישורי כניסה, שמסתכנים וחוצים את הגבול. מרביתם מנועי כניסה לישראל מסיבות ביטחוניות ויודעים שאם ייתפסו – ייעצרו.
"היה לי אישור כניסה במשך חמש שנים, ופתאום ביום אחד הוא בוטל, בלי התראה", מספר אחר. "אני לא מפחד מישראלים, אנחנו בסך הכל עובדים והולכים הביתה. אנחנו עובדים כדי לחיות. אנחנו לא באים כדי לפגוע או להרוס".
צה"ל מודע היטב לפרצות בגדר. מדי פעם הם יורים גז מדמיע לעבר השב"חים, במטרה להרחיק אותם ולמנוע מהם להיכנס לישראל. אולם הפלסטינים מתורגלים: הם מתרחקים כמה עשרות מטרים, וממתינים לשעת הכושר הבאה לחצות את הגדר, כדי לא לפספס יום עבודה שלם. "לפעמים אני עובד יום אחד בלבד", מודה אחד הפועלים.
גם השכנים בקיבוץ מצר חווים את האירועים הללו מדי יום. "מדינת ישראל רוצה שיבנו את חריש – אין מי שיבנה את חריש", אומר נתי הגאי, חבר הקיבוץ, בפשטות. "רק הפלסטינים יכולים לבנות את חריש, אבל שיעשו את זה בצורה מסודרת. השקיעו מיליונים בגדר ההפרדה וכולה פרוצה לכל האורך, זה עצוב".