סמל נ' עלתה לישראל מאיראן בגיל שבע יחד עם הוריה ושתי אחיותיה בעקבות גל של רדיפות כלפי יהודים, חלמה מגיל קטן להיות לוחמת מג"ב במשטרת ישראל והשבוע הגשימה עוד חלום כאשר סיימה קורס מפקדים.
"אני זוכרת שהייתי ילדה ההורים לקחו אותי לירושלים", נזכרת השבוע נ' בפתיחת ראיון מיוחד עמה לכבוד סיום הקורס. "בירושלים ראיתי שוטרים ולוחמי מג"ב ששומרים על העיר וביטחון האזרחים והחלטתי שאני רוצה להיות כמוהם", שחזרה נ' בהתרגשות, "אני שמחה שהגשמתי את החלום. כל המשפחה שלי ציונית, רציתי שירות שבו אוכל לתרום לביטחון המדינה ולהגן על אזרחיה".
נ' בת ה- 19 מאשדוד נולדה בעיר קרמנשה באיראן ולמדה עברית יחד עם בני משפחתה אצל רב הקהילה, עד שאביה נכלא על רקע יהדותו. "עד היום אבא מעדיף שלא לשתף אותנו בתקופה שהיה בכלא". סיפרה נ', "קשה לו מאוד עם זה"
בשלב מסוים הרדיפות כלפי היהודים בקהילה על ידי השלטונות והאזרחים שפעלו מטעמם הלכו וגברו. אביה של נ' רצה למכור את העסק שלו, אך לא הצליח בגלל שההצעות היו נמוכות מאוד ולא משתלמות.
"אבא רצה למכור כדי לממן את כרטיסי הטיסה לישראל", נזכרה נ', "המצב הכלכלי הלך והחמיר ואיתו גם הרדיפות. אבא הבין שאין לנו מה לחפש שם יותר והחליט שנעזוב את איראן".
בסופו של דבר בני המשפחה ארזו את חפציהם המעטים וטסו לישראל. "אני זוכרת שאנשי כוחות הבטחון תחקרו את הוריי לגבי יהדותם והתקשרו לקרובי משפחה לברר את העניין כדי להוכיח שהם יהודים ואת הקשר שלהם לישראל", ציינה נ'.
לאיראן היא מתגעגעת עד היום למרות הקשיים שחוו שם. "אני זוכרת שההורים היו לוקחים אותנו לטיולים בהרים, למטעי הפירות, באתרי טבע. עד היום אני מתגעגעת לתקופה הזו ולנופים".
ל-נ' ובני משפחתה לקח זמן כדי להתאקלם בישראל. הכול היה שונה עבורם. "כילדה זה לא היה קל אבל למדנו להסתדר. ידעתי את השפה העברית וגם ההורים שלי וזה הקל עלינו", הוסיפה.
הוריה התנגדו נחרצות שתתגייס כלוחמת למג"ב. "אימא פחדה שיקרה לי משהו כי אני הילדה הקטנה בבית. אחותי שירתה בחיל האוויר ואחות אחרת כתצפיתנית. יכולתי לשרת ב-8200 או בתפקיד אחר בחיל המודיעין אבל התעקשתי רק על מג"ב. בהתחלה אבא היה נגד אבל עם הזמן הוא התרצה".
"אמא עדיין חיה בחרדות, קשה לה מאוד עם זה שאני לוחמת", היא מעדכנת. "חוששת שיקרה לי משהו, לפעמים היא לא ישנה בכלל בלילות מרוב דאגה. אנחנו בית חם ואוהב, כולם דואגים לכולם והם גאים בי מאוד".
כלוחמת שירתה באיו"ש ובמערת המכפלה בחברון. מקומות רגישים ונפיצים שלא פעם יש בהם חיכוך עם האוכלוסייה המקומית ומבצעים מיוחדים ללכידת מחבלים שתכננו לבצע פיגועים.
"אני אוהבת מאוד את העבודה שלי ורואה בה זכות גדולה שאני מגינה בגופי יחד עם חבריי הלוחמים והלוחמות על אזרחי המדינה ושומרת על ביטחונם. זו תחושת סיפוק אדירה".
השבוע כאמור סיימה קורס מפקדים יחד עם עוד 106 לוחמים. "התרגשתי מאוד בטקס הסיום, ההורים שלי היו על סף דמעות", אמרה נ' כשהיא נרגשת.
נ' שובצה כמפקדת במערכת המכפלה והיא אוהבת מאוד את השיבוץ. "זה מקום נפיץ, לא כמו ירושלים אבל האוכלוסיות - גם היהודים וגם הערבים - למדו לכבד את הנוכחות שלנו ואת העובדה שאנחנו פה בשביל לשמור על הסדר והביטחון", סיכמה נ'.
בזמנה החופשי היא מתנדבת במד"א באשדוד והחלום שלה הוא להיות רופאה מנתחת ולהציל חיי אדם.
"אמא מתעקשת שאסיים את השירות ואלמד רפואה. הייתי רוצה להיות רופאה אבל לשלב עם קריירה של קצינה במג"ב, נראה איך זה יסתדר. ננסה לתמרן", ציינה נ' בחיוך, "אימא סומכת עליי, אני מאמינה שיהיה בסדר".