בתחילת אוקטובר, יום לפני ראש השנה, הוקפצה חטיבת אלכסנדרוני לתמרון בדרום לבנון. סרן (במיל') בר, מפקד מחלקה בחטיבה, נכנס עם לוחמיו לכפר מייס אל-ג'בל שממנו טיווח חיזבאללה את הקיבוצים מנרה ויפתח. כשעמד מול בית בקצה הכפר, אף שזו הייתה הפעם הראשונה שדרך שם, הוא זיהה כל חומה, חלון וטרסה כאילו כבר ביקר במקום. תחושת הדז'ה וו הזו לא מקרית – הוא כבר "ביקר" שם יומיים קודם לכן, כשהרכיב משקפי מציאות מדומה (VR) וצלל אל היעדים שבתוכנית התקיפה הספציפית שלו.
מאחורי ההכנה הלא שגרתית שעבר סרן בר עומדת יחידה קטנה ומסווגת באגף המודיעין של צה"ל. היחידה, תחת מערך המיפוי של 9900, סיפקה בעבר שירותים בעיקר ליחידות מיוחדות, אך מאז פרוץ המלחמה חוללה מהפך של ממש. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות ומערכות תלת-ממד היא מאפשרת כיום לאלפי לוחמים בו-זמנית לצעוד וירטואלית בשטח האויב עוד לפני הכניסה אליו.
"מפקדים קרביים סיפרו לנו", אומר גורם ביחידה, "שבעקבות ההכנה שעשינו להם, הייתה להם הבנה של תא שטח שגרמה להם לבחור ציר מסוים – וככה הם נמנעו מהיתקלות שהייתה צפויה אם היו בוחרים בציר השני. זה מראה שזה לא רק עוזר לעמוד במשימה, אלא גם תורם לביטחון כוחותינו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
במלחמת חרבות ברזל, לראשונה אחרי שנים, רוב הכוחות הלוחמים שנכנסו לשטח האויב היו חסרי ניסיון קרבי קודם. אומנם המג"דים והסמג"דים לחמו ב"צוק איתן", אך מרבית המפקדים הזוטרים והלוחמים טרם התנסו בלחימה בעזה או בלבנון. כך הפכה ההכנה המוקדמת למשמעותית במיוחד, והיחידה נדרשה להנגיש את יכולותיה בתוך זמן קצר.
כשסרן בר מתייחס להכנה המוקדמת הזאת הוא משתמש במונח "צ'יט", ביטוי מוכר במשחקי מחשב שפירושו רמאות, פריצה של חוקי המשחק. "לפני שאתה הולך לשדה הקרב, יש לך אופציה לראות לאן תלך ברמת החלון, החומה וקו הראייה. שדה הקרב לא אמור להיות הוגן. האינטרס שלי הוא לבוא כמה שפחות "הוגן" לאויב. אם יש כלים חדשים שהצבא מאפשר לי, אני אשתמש בהם. מדובר בחיים שלנו".
"זה דור הקול אוף דיוטי"
כשמרכיבים את משקפי ה-VR בבסיס 9900, בן רגע מתחלף החדר המשרדי ברכסים וברחובות של כפר כילא, בסיס הטרור הקדמי שממנו תכננו מחבלי כוח רדואן של חיזבאללה לפלוש למטולה. אני מתקרב דרך הרחובות המתעקלים לבית היעד. אני מקיף אותו, מזהה נקודות תורפה ואיומים אפשריים. בלי ג'ויסטיק או מקלדת, רק בתנועות ראש טבעיות, אני לומד את השטח. אחרי שהסרתי את המשקפיים ידעתי בדיוק מאיזו זווית כדאי להיכנס ומהיכן עלול צלף לפתוח באש.
ואכן, הגיים צ'יינג'ר של היחידה הוא הדמיות התלת-ממד המיוחדות שהוכנו מבעוד מועד. באמצעות משקפי מציאות מדומה, שולחנות חול דיגיטליים ומערכות ממוחשבות, הלוחמים יכולים לצעוד בסמטאות הצפופות של מחנה הפליטים ג'באליה, לתכנן צירי התקדמות במייס אל-ג'בל ולהכיר כל פינה בכפר חולא. המערכות מתעדכנות בזמן אמת, לפי השינויים בשטח – תקיפה אווירית שהרסה מבנה או שינויים שביצע האויב.
"הכפר מייס אל-ג'בל מאופיין בבתים עם המון חצרות מורכבות, טרסות וחומות", מתאר סרן בר, "דברים שאתה לא תמיד רואה בתצלומי אוויר. אתה לא יכול להבחין בקפל קרקע. לפעמים יש פשוט אדמה גבוהה מאוד שאתה לא רואה במפה. במקום להיות מופתע בשטח באמצע הלילה ולהתחיל לתכנן מחדש סמוך לאויב – אתה עושה את הניתוח הזה בשלב המקדים".
אם תשאלו את הדור הצעיר של הלוחמים, שגדל על משחקי VR, מדובר בכלי אינטואיטיבי למדי. "זה דור שגדל על משחקי מחשב, נוח לו עם מקלדת ועכבר", מסביר גורם ביחידת המיפוי המיוחדת של 9900. "גם אנשי המילואים יודעים להתממשק עם זה. לקחנו את האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים והמוכרים והתחלנו להנגיש איתם את המודיעין. לפעמים קוראים לנו 'הצוות של הקול אוף דיוטי'. זה קצת מצחיק, אבל זה בסדר. בסופו של דבר זה לקחת את הכלי הכי נוח, טכנולוגי ומתקדם, ודרכו להנגיש את כל המודיעין הרלוונטי. לא על מפה ישנה או משהו זר. זה מקל עליהם את השימוש".
מעבר לדמיון החיצוני למשחק היריות הפופולרי Call of Duty, מדובר במערכות מבצעיות מתקדמות המאפשרות ללוחמים לתכנן צירי תנועה, לבצע מדידות מדויקות ולזהות איומים אפשריים בשטח. הכול מבוסס על מודיעין עדכני ומדויק המוטמע במערכת.
"מטורף לראות איך אנשי מילואים, רובם בני 25–30, הפגינו ביטחון בשטח", אומר הגורם ביחידה על השפעות האימון ב-VR. "במקום לחשוש מכניסה לאזור שצה"ל לא תמרן בו מאז 2006, הם הרגישו כאילו היו בלבנון לפני חצי שנה. אתה מקבל פידבקים מאוד חיוביים ומבין כמה הדבר הזה נחוץ. כשהחבר'ה חזרו מהמשימה, הם כבר ביקשו אותנו לנוהל הקרב הבא, כי הבינו כמה זה מועיל".
"ככל שאתה בא מקצועי יותר, ככה אתה מסכן הרבה פחות חיי אדם", מאשר סרן בר. "הדבר הזה הקפיץ אותנו ברמה אחת או אפילו שתיים, וגרם לנו כנראה לעשות כמה טעויות פחות בשדה הקרב. זה הציל חיים, אני אומר לך בוודאות".
"כמו נסיעה לסבתא"
בימי שגרה פועלת היחידה במשמרות, בצוותי כוננות המוכנים לצאת בתוך שעה לכל נקודה בגזרה. הציוד הטכנולוגי ארוז ומוכן, והצוותים יודעים שכל שיחת טלפון יכולה להוביל למשימה מבצעית. זה יכול להיות קצין אג"ם של שייטת 13 או מפקד פלוגת מילואים שגויסה זה עתה.
העבודה עם הכוחות מתחילה בנוהל הקרב של היחידה. הצוותים מגיעים לשטחי הכינוס ולהם ציוד מתקדם הכולל מחשבים, מסכי פלזמה ומערכות תצוגה. הם פורסים כיתת לימוד שלמה, ובה יכול כל לוחם להתנסות בתא השטח שלו. המפקדים יכולים לתכנן על גבי שולחן חול דיגיטלי, והלוחמים מרכיבים משקפי מציאות מדומה ומתרגלים את הצירים שמעולם לא צעדו בהם. המערכות שפותחו ביחידה מאפשרות לדייק ברמת הסנטימטר. הלוחמים יכולים לראות כל פרט בשטח – מרעפים על גג, דרך שיחים בצידי הדרך ועד לסימונים על הכביש.
גורם ביחידה המסווגת מספר על העבודה המשותפת עם הלוחמים: "יש אצלנו חיילים שאימנו מסגרות לוחמות שאחד מהמפקדים או הלוחמים בהן נפל בקרב. זה בן אדם שאימנת, חיית איתו, הרגשת אותו, הבנת מה אתה רוצה לעשות בשבילו כדי לדייק את המשימה. ולמרות זאת, אתה צריך להבין איך לשמר את אותה אנרגיה כדי להשתפר כל הזמן, לצמצם כמה שאפשר אובדן של חיי חיילינו ולמקסם את שיעור ההצלחה במשימות".
המודלים התלת-ממדיים של היחידה מבוססים על מגוון מקורות מודיעין – ממצלמות איסוף קרבי על תרנים, דרך רחפנים ועד צילומי לוויין מהחלל. אפילו תצלומים בודדים ממל"ט או מטוס קרב מוטמעים במערכת. כל המידע משתלב בהתכה דיגיטלית ליצירת מודל מדויק של השטח.
לוחמים ששבו מפעילות בדרום לבנון מדווחים כי הרגישו שכבר היו במקום, כאילו זו "נסיעה לסבתא", כפי שתיאר זאת אחד הלוחמים. מפקדים בשטח מעידים כי ההיכרות המוקדמת עם הכפרים באמצעות מערכות ההדמיה הובילה לשינויים מהותיים בתוכניות המבצעיות. בחלק מהמקרים חסכו החלטות אלה אבדות לכוחותינו.
מדרום לבנון ועד חילוץ החטופים
היחידה נותנת מענה לכל גורמי הביטחון – מטייסי חיל האוויר בכוננות המתרגלים את התקיפה הבאה, דרך צוותי טנקים וכוחות חיל הים, ועד המוסד, השב"כ ויחידות מיוחדות כמו הימ"מ. המערכות מדמות מגוון תרחישים מבצעיים – מאיומי צלפים ועד למיקום כלי רכב משוריינים – הכול בהתאמה לצרכים המבצעיים של הכוח. כך, למשל, לאחרונה הוסיפה היחידה אפשרות להפעיל רחפנים ב-VR, ולהציב מודלים של מסוקים, טנקים ושריוניות. אחרי שלוחמים ביקשו לבדוק איומי צלפים פותחה יכולת להציב צלף וירטואלי ולבחון את שדה הראייה שלו מכל נקודה.
אתגר נוסף של היחידה הוא הכנת כוחות המילואים ללחימה בתא שטח זר, בייחוד בכפרי דרום לבנון. כך היה במקרה של חטיבת אלכסנדרוני, שהגיעה ללחימה בלבנון אחרי שבעה חודשי מילואים בגבול הצפון ובמרכז רצועת עזה. כשנערכה החטיבה לתמרון היא הגיעה לגזרה ללא היכרות מוקדמת, באזור שאין עליו הרבה מודיעין למעט מפות בסיסיות. אנשי היחידה הגיעו עם כיתה שלמה של מחשבים והקימו מרכז אימונים בשטח.
"באחד הבתים במייס אל-ג'בל", משחזר סרן בר, "תכננתי לירות רקטת מטאדור לפני הפריצה. המטע שלידו נראה לי פתוח ומאפשר. בהדמיה קלטתי שהצמחייה צפופה מדי, אז תיאמתי מראש עם מפקד מחלקת הטנקים שיירה פגז על הבית לפני שניכנס. כך חסכנו דקות יקרות של חיכוך באויב". לדברי הקצין, כשליש מהתוכניות המבצעיות השתנו בעקבות ההדמיות – מכיווני התקיפה ועד לבחירת אמצעי הלחימה.
היחידה המסווגת הייתה שותפה גם בהכנות למבצע "ארנון", שבמהלכו חולצו ארבעה חטופים משבי חמאס ברצועת עזה. הצוותים אימנו את לוחמי הימ"מ, ובהם רב-פקד ארנון זמורה ז"ל, שנפל במהלך החילוץ המוצלח. בין הצוותים לזמורה נוצר קשר אישי, והאימונים כללו תרגול מדוקדק של כל פרט, כולל תרחישי חירום שונים כמו תקלות טכניות בדרך. המטרה הייתה שהלוחמים יכירו את השטח כאילו היו בו עשרות פעמים. למרות המורכבות הרבה של המבצע והאובדן המצער של זמורה, ביחידה קיבלו פידבקים חיוביים מהימ"מ על ההכנה היסודית שסייעה להצלחת המשימה.
המרוץ אחרי השינויים בשטח
האתגר הגדול של היחידה הוא לעדכן את שדה הקרב הווירטואלי בזמן אמת. אנשיה מתבדחים שחיל האוויר הוא "ה'אויב' הגדול ביותר של המיפוי", שכן כל תקיפה משנה את פני השטח. היחידה, בהיותה מרכז עצבים מודיעיני, מקיימת קשר הדוק עם כל גורמי המודיעין. הצוותים עובדים במשמרות כדי להטמיע במערכות כל שינוי – מהרס מבנה ועד לתנועות האויב, לעיתים שעות ספורות לפני היציאה למשימה. המידע העדכני מאפשר למפקדים לא רק להכיר את השטח, אלא גם לתכנן את המשך הפעילות לפי התקיפות המתוכננות.
מאחורי הקלעים פועלים עשרות חיילים וקצינים שנבחרו בקפידה. חלקם תלמידים מחוננים שהרחיבו את לימודי הפיזיקה, מדעי המחשב והמתמטיקה. אחרים משרתים ביחידה בתפקידים קרביים, עם הלוחמים בשטח. הצוותים חיים את חיי היחידות הלוחמות – ישנים איתם באוהלים, אוכלים יחד ומלווים אותם בהכנה לתמרון. הם מתלווים למפקדים בחפ"קים ומשלימים להם את שדה הקרב בתלת-ממד, גם תוך כדי תנועה בשטח.
אנשי היחידה אינם מסתפקים רק בהצגת נתוני השטח, אלא גם מייעצים לכוחות כיצד לפעול בו. הם מגיעים למח"טים ועל בסיס המידע המודיעיני והניתוח הטכנולוגי, ממליצים על דרכי גישה למבנים, מסלולי תנועה אופטימליים וזוויות פעולה מועדפות.
"רואה כל חומה, כל חלון, כמו במציאות"
במלחמה השתפרו פלאים יכולות היחידה, ולצד המענה המבצעי ללוחמים בעזה או בלבנון, מתקיימת כל הזמן חשיבה על פיתוח יכולות חדשות והתאמה של הטכנולוגיות המתקדמות ביותר לצורכי השטח. החזון הוא שכל לוחם יוכל להכיר את שדה הקרב באופן וירטואלי לפני כל משימה.
"אני הולך עם זה ממש עד היעדים", מתאר סרן בר את חוויית ההדמיה, "רואה כל חומה וכל חלון, מזהה אילו דברים כדאי לעשות ומה לא. אם אני משווה את זה למציאות, הדברים די מדויקים".
המהפכה הטכנולוגית, אומרים באגף המודיעין, משנה את שדה הקרב. היא מאפשרת ללוחמים להגיע מוכנים יותר למשימות, להבין טוב יותר את האיומים ולקבל החלטות מבצעיות מושכלות יותר. בעידן שבו מידע הוא כלי נשק חשוב לא פחות, יכולות מעין אלה הן מכפיל כוח של ממש לצה"ל. בצבא מוסיפים שהצלחת היחידה נמדדת בביטחון שהיא מעניקה ללוחמים. כשלוחם אומר שהרגיש כאילו כבר היה בשטח, או כשמפקד מעיד שהמידע שקיבל הביא לשינוי החלטותיו המבצעיות – זו ההצדקה הטובה ביותר לכל ההדמיות, שנדרש לעדכן אותן שוב ושוב.
בחטיבת אלכסנדרוני, למשל, מפקדים ובהם סרן בר למדו את השטח בהדמיות והקרינו אותן ללוחמיהם על מסך גדול. "צריך עוד מזה בצבא וצריך להוריד את זה לרמת הגדוד", קובע הקצין במילואים. "צריך שהלוחמים יקבלו את זה לפני כל נוהל קרב בעזה, בלבנון, באיו"ש. זה שאני יכול לאפשר ללוחם שלי לראות בעיניים מה הוא עומד לראות בשטח – נותן לו ביטחון, ונותן לי ביטחון לעשות דברים איכותיים יותר במשימה".