תוכן קשה לקריאה: דוח מקיף של משרד הבריאות שהוגש לאו"ם חושף את העינויים, ההתעללות וההשפלות שעברו החטופים בשבי חמאס. על פי העדויות המובאות בדוח, שני ילדים שהוחזקו יחד בשבי דיווחו כי נקשרו והוכו לאורך כל תקופת השבי. בגופם נמצאו סימני קשירה, צלקות וסימנים התואמים טראומה. שני ילדים צעירים נוספים נמצאו עם סימני כוויות על גפיהם התחתונות. אחד מהם העיד כי הכוויות נגרמו כתוצאה מצריבה מכוונת באמצעות חפץ מחומם.
לקריאת הדוח המלא - לחצו כאן
אחת החטופות העידה כי עברה תקיפה מינית תחת איום בנשק על ידי מחבל חמאס. במספר מקרים, החוטפים הכריחו נשים מכל הגילים להתפשט בעוד הם ואחרים צופים בהן. חלק מהנשים דיווחו על תקיפות מיניות, ואחרות סיפרו כי נקשרו למיטות בעוד החוטפים בוהים בהן.
הגברים עברו התעללות פיזית קשה שכללה הרעבה מתמשכת, מכות, צריבות באמצעות ברזל, תלישת שיער, כליאה בחדרים סגורים עם מזון ומים מוגבלים, החזקה בבידוד כשהם קשורים בידיהם וברגליהם, ומניעת גישה לשירותים שאילצה אותם לעשות את צרכיהם על עצמם.
כמחצית מהחטופים ששוחררו דיווחו על הרעבה מכוונת. הם הוחזקו בחללים חשוכים וקיבלו תזונה דלה, מה שהוביל לירידה של 15-8 ק"ג ממשקל גופם (17-10 אחוזים). ילדים איבדו בממוצע 10% ממשקלם, ובמקרה קיצוני אחד איבדה ילדה 18% ממשקל גופה.
החטופים לא קיבלו טיפול בפציעות מ-7 באוקטובר ובמצבים רפואיים כרוניים. שברים, פצעי רסיסים וכוויות טופלו באופן לקוי, מה שהוביל לסיבוכים שחייבו ניתוחים נוספים. החוטפים ביצעו פרוצדורות רפואיות כואבות ללא הרדמה. חטוף אחד נפטר כתוצאה מסיבוכים רפואיים שלא טופלו.
הצוותים הרפואיים והפסיכו-סוציאליים מדווחים על פגיעות נפשיות קשות בקרב החוזרים מהשבי. רבים מהם מציגים שינויים קיצוניים במצב הרוח. גם אלו שנראו חזקים בתחילה הראו קשיי הסתגלות למציאות וחוו אפיזודות דיסוציאטיביות.
רבים סובלים מ"אשמת הניצולים" וחשים אחריות על שחרורם בעוד יקיריהם נותרו בשבי. הדבר מעכב את חזרתם לשגרה ואת שיקומם. חלקם אף הביעו רצון לחזור לשבי כדי לסייע לאלו שנותרו שם.
הצוותים הרפואיים מעריכים כי תהליך השיקום של החטופים ששוחררו יהיה ממושך ויצריך משאבים רבים. בדוח מודגש כי "כל עוד החטופים לא ישוחררו, השיקום של אלה ששבו לא יתקדם באופן אופטימלי, אם בכלל".
מטה משפחות החטופים הגיב על דוח הזוועות: "דוח משרד הבריאות שיועבר לאו״ם בנושא ההזנחה, ההתעללות, העינויים וההשפלה שעברו החטופים בשבי הוא הוכחה נוספת לדחיפות בהשבת 100 החטופים. המקרים המטלטלים והמזוויעים שמתוארים בדוח היו המציאות היום-יומית של חטופים שהוחזקו בשבי כ-50 יום. 400 ימים עברו מהעסקה הראשונה והיחידה וזו עדיין המציאות היום-יומית של 100 החטופים. הדוח לא מותיר מקום לספק: כל החטופים הם מקרים הומניטריים. יש להשיב את כולם בעסקה - החיים לשיקום והנרצחים והחללים לקבורה ראויה בארצם".