במהלך חודשי הלחימה הארוכים שבהם הוביל מח"ט הצנחנים, אל"מ עמי ביטון, את החטיבה, הונחו שלושה מכתבי תלונה נגדו על שולחנו של מפקד האוגדה היוצא, תא"ל דן גולדפוס. מהמכתבים ששלחו קצינים בסדיר ובמילואים שלחמו לצד ביטון, עולה תמונה מטרידה על התנהלות המח"ט תוך כדי לחימה. סא"ל א' כתב: "התנהלותו של מח"ט הצנחנים אליה נחשפתי הייתה כה קיצונית לרעה, ומנוגדת לכל הערכים המנהיגותיים והאנושיים שצה"ל מחנך אליהם... לא הייתי רוצה לשלוח את בני או בתי לצבא שבו משרת מפקד כמותו".
בנוסף למכתבים הגיעו לידינו עדויות מוקלטות של קצינים המתארים את אל"מ ביטון ב-7 באוקטובר כמי שנמנע מלקיחת סיכונים ולא הוביל את החטיבה לחתור למגע. "הוא לא חתר להילחם, לא חתר למגע", אמר רס"ן ד'. "מג"ד הסיירת, שהוא מאוד לוחמני, אומר לעמי: 'תקשיב, אנשים נשחטים בקיבוצים בוא נלך לשם'... עמי אומר לו 'לא,לא, לא הולכים לקיבוצים'. עמי והכוח הראשוני של הסיירת שהגיעה באיזה 16:00 לנתיב העשרה לא עושים כלום מאיזה 19:00 עד הבוקר. חלק מטהרים בתים, עמי שותה קפה ואוכל עוגות... וככה הוא 'מטשטש' את היום-יומיים הראשונים. כמה ימים שלמים מה-7 באוקטובר לא פגשנו מחבל אחד, לא היינו בהיתקלות אחת...".
קצין אחר, רס"ן מ', מספר על אל"מ ביטון דברים דומים: "לאורך כל היום נמנענו בצורה קיצונית מלהסתכן, בעוד מג"דים סביבנו חותרים למגע – אנחנו תמיד מאחורה. בכל פעם שהעזתי ללכת זיג קדימה נעניתי בצעקות. כל חמ"ל שראינו נכנסנו פנימה 'לנהל', למרות ששום תקשורת בגזרה לא עבדה, ועד לשעות הערב הצלחנו בצורה מרשימה להימנע מכל מגע עם מחבלים. הקצה היה במחסום ארז, שהיו בפנים חמישה לכודים מוקפים בהמון ששומעים מחבלים על הדלת והמח"ט עושה הכל כדי למרוח את הזמן, בעוד כל המפקדים מסביב דוחפים בכוח לפעולה".
"אין לי דרך אחרת להסביר את זה חוץ ממוג לב וחוסר חתירה למגע, שבחמישה חודשים לאחר מכן ראיתי בכל צומת", מבהיר רס"ן מ'. ביטון התגייס לצנחנים ב-1999, השתתף בחומת מגן כמפקד מחלקה וקיבל צל"ש. בהמשך מונה למג"ד 202, אחר כך פיקד על דובדבן, כבר שם אירעה תקלה: לוחם היחידה שחר סטרוג נהרג מפליטת כדור של חברו במהלך משחק בנשק. קידומו של ביטון לתפקיד מח"ט הוקפא לשנתיים. ועדת בדיקה מצאה שרק באותה שנה היו ארבעה מקרים של פליטת כדור בדובדבן, וקבע שהמפקדים תחת ביטון לא מתחו ביקורת על המשחק המסוכן.
תקופה ההשהיה התקצרה ואחרי פחות משנתיים, ביטון המשיך להתקדם עד שהגיע לתפקיד המח"ט היוקרתי ביותר - מפקד חטיבת הצנחנים. הישגיה של חטיבת הצנחנים במלחמה אמנם היו מרשימים מאוד, אבל ביטון זכור לציבור בעיקר בשל סירובו להוציא את הלוחמים הביתה במשך חודשים ארוכים. "בדיעבד זו הייתה שגיאה", הודה המח"ט בעצמו בריאיון. "אם היית שואל אותי לפני תשעה חודשים, אפילו לפני חצי שנה, שעדיין נהיה בתוך הסיטואציה הזאת, הייתי אומר לך שלא".
המח"ט הודה ששגה בהקשר הזה, אבל מהמכתבים ומהעדויות שבידינו עולה כי היו עוד אירועים חריגים. לדוגמה, תוך כדי תקיפת בית החולים אל-קודס בעזה. "המח"ט מתייעץ עם חבר נוסף מהיכן לפקד, והוא המליץ לו לצאת מהבית ולפקד על ההתקפה מנקודה משפיעה ובטוחה, ויותר קרובה ליעד. עמי ענה לו בזלזול שאין סיבה להסתכן ונשאר בקו החוף – בקו האחרון בחטיבה", כותב רס"ן מ' במכתב התלונה שלו.
הוא מוסיף במכתב: "תחילת תנועה, וישר לאחר 5 דקות דריסה של סמ"פ מ-202 והמג"ד מדווח על 'הרדוף'. חבר שלו מנער אותו שיתעורר, ואומר לו 'בוא נצא לשטח ונגיע למג"ד... הוא לוקח שמיכת פליז ועונה בזלזול... ואנחנו נשארים על השולחן פעורי פה עם דמעות בעיניים". הסמ"פ המדובר כאן הוא סרן שלמה בן נון ז"ל, בן 22 ממודיעין, שנהרג מדריסה של כלי רכב צה"לי. "יש פה אירוע שסמ"פ נדרס לעיניי הלוחמים שלו – דו"צ. יושבים שם 5-6 רס"נים, המח"ט בחדר, ישן, אי אפשר לדבר איתו", כותב רס"ן ע'.
סגן-אלוף א' מספר על עוד אירוע יוצא דופן במהלך הלחימה שבו החליט לסרב פקודה כאשר ביטון, לטענתו, העמיד לוחמים בסכנה של ממש. "המח"ט ביקש שאעתיק פלוגה לגזרה חדשה", סיפר סא"ל א'. "לא היה נראה לי סביר להעתיק פלוגה שלמה בשעת לילה כה מאוחרת. מדובר בהתמודדות עם שטח חדש, אויב וריבוי כוחותינו. ביקשתי מהמח"ט לדחות את העברת הפלוגה, אבל הוא היה נחרץ בדעתי וסירב".
"כשערך חיי האדם לנגד עיני, החלטתי לבצע את ההעברה רק בבוקר", ממשיך סא"ל א' במכתב התלונה שהגיש. "מעולם לא הפרתי פקודה, אך גם לא נדרשתי לסיטואציה שבה מונחתת עלי החלטה שמסכנת את חיי חיילי ,מבלי שיש לי כל יכולת להשפיע עליה". לפי התלונות, לא רק ההתנהלות המבצעית הייתה בעייתית, אלא גם הדוגמה האישית של המח"ט ביטון.
המשפט "ממני תראו וכן תעשו" מעולם לא היה נשמע מנותק כל כך. "כל יומיים היה נכנס לו משלוח של מדים חדשים, של נוטלה, של מילקה, של חלב כל יומיים. ארגז עם שוקולדים", כותב רס"ן ד'. "מביאים לו איזה בגט שווארמה מבחוץ, מאופקים, והוא יושב עם חברים שלו לאכול בחדר בזמן שהגדודים שלו נכנסים לסג'עיה וחווים היתקלויות של אלוהים ישמור... בקיצור, גועל נפש".
ולא רק אוכל מועדף, גם החיילות שהפגין המח"ט ביטון לא התאימה למלחמה, אפילו לא לשגרה. סא"ל א' ממשיך לפרט: "לעיתים הייתי מגיע לבית המח"ט ומוצא אותו בכפכפים או על חצי ב', דברים שאני לא הרשיתי לעצמי ולא לאף אחד מחיילי, בטח לא במהלך היום ובאופן פומבי". רס"I ד' סיפר: "כל איתור שהיינו מגיעים, באותו לילה הוא מוריד את הווסט ובלי קסדה, הוא הולך יחף בבית".
בעקבות שלל התלונות, מפקד האוגדה גולדפוס, נפגש במיוחד עם אל"מ ביטון פעמיים תוך כדי הלחימה, ניסה לבדוק מקרוב וערך בירור כללי. בחודש שעבר, רגע אחרי שפנינו לתגובת דובר צה"ל, הנחה הרמטכ"ל למנות קצין חיצוני בדרגת תת-אלוף לבדיקת הטענות. כמה ממפקדי הגדודים בצנחנים כבר תוחקרו, אבל מסקנות עדיין אין.
תגובת דובר צה"ל: "מדובר בטענות שהתקבלו לפני מספר חודשים ונבדקו בעבר, אך לאור חזרתן נבדקות שוב כעת. מפקד פיקוד המרכז מינה קצין חיצוני בדרגת תת-אלוף שיברר את הטענות עם כותביהן ויציג לו את מסקנותיו בהקדם. אלוף-משנה עמי ביטון מוביל בשנה האחרונה את חטיבת הצנחנים לאורך המלחמה עם הישגים משמעותיים בכל זירות הלחימה".