מאז השבעה באוקטובר התעופפו מעל שמי ישראל יותר מ־1,200 כטב"מים מלבנון, עיראק, סוריה ותימן, שהוכיחו כי מדובר בסכנה שיש למצוא לה פתרון מהיר ככל האפשר.
אף על פי ש־80% מהם יורטו, ההרוגים והנפגעים הרבים בבסיס האימונים של גולני וביישובי קו העימות, הביאו לתחושה ציבורית שמדובר בסכנה האווירית הגדולה ביותר שאין לישראל אמצעים להתמודד עמם.
עם זאת, בזירות מלחמה כמו אוקראינה ולאחרונה גם סוריה, כלי טיס אחר מהווה את הגורם הקטלני ביותר: רחפני התקיפה מסוג FPV (First Person View) - שמשמשים בשגרה למרוצי רחפנים, ובמלחמה מסוגלים להשתרבב דרך פתח צר של נגמ"ש או טנק, להתרסק באופן מדויק על קבוצת חיילים במארב או להתביית על זנב של רחפן יריב.
רחפנים אלה נושאים חומר נפץ בהיקף קטן בהרבה מזה של כטב"מים, אך היכולת שלהם להתרסק במהירות שמגיעה ל־250 קמ"ש אל תוך מאגרי דלק או נשק עשויה להגדיל את הנזק בכמה עשרות מונים.
על פי הערכות הצבא האוקראיני, רחפני ה־FPV המוטסים בדרך כלל באמצעות משקפי מציאות מדומה שמשדרים תמונות ממצלמות הרחפן - אחראים כיום לרוב האבדות בשדה הקרב - כשהם עוקפים את הנזק שמחוללים גדודי ארטילריה. כך על פי פרסום של האקונומיסט.
בשבוע האחרון, עם התחדשות הלחימה בין המורדים בסוריה לבין צבא אסד, הופיעו גם רחפני FPV בהיקף נרחב בשמי המזרח התיכון. און פניג, מנכ"ל חברת הלוחמה ברחפנים R2, מזהה טביעת אצבע אוקראינית בשבוע האחרון גם בסוריה: "נראה שהמורדים קיבלו סיוע משמעותי מהאוקראינים לא רק במבנה הרחפנים, אלא גם באופן ההטסה שלהם, באופן שבו חומר הנפץ מורכב, בהתמודדות עם אתגרי משקל ואיזון ובהתגברות על לוחמה אלקטרונית. אין ספק ששרטוטים לבניית רחפנים והדרכות מפורטות מאוקראינה מצאו את דרכן למזרח התיכון", הוא אומר.
יחד עם זאת, אותם רחפנים לא הופיעו במלחמת חרבות ברזל - לא בעזה או בלבנון, זאת אף על פי שחיזבאללה מחזיק בהם ככל הנראה. "ההיעדרות שלהם מזירת הלחימה הפתיעה אותנו", אומר פניג. "מדובר ברחפנים זולים שאת הרכיבים לבנייתם אפשר לרכוש בעלי אקספרס במחיר של לא יותר מ־1,500 שקל לרחפן. חסם הכניסה הוא ככל הנראה זמן אימון: בניגוד לרחפנים מהמדף, במקרה של FPV אין מייצבים, ומי שעוזב את השלט מגלה שהרחפן מתרסק אל הקרקע. נדרשת מיומנות הטסה ושעות אימונים רבות. וזה בדיוק האיום: לא ירחק היום שבו כל אחד יוכל להרים רחפן FPV ולהטיס אותו במהירות של 250 קמ"ש למטבח של שר או ראש ממשלה - זו רמת דיוק שאין לכטב"מים".
משבשים את האות
העלות הנמוכה והאפקטיביות הגבוהה הביאה את אוקראינה לייצר כ־50 אלף רחפנים בחודש, עם צפי לייצר בשנה הבאה 2 מיליון בסך הכל.
רוסיה מייצרת לפי ההערכה פי שלושה מכך וכיום רואים באוקראינה כ־1,000 רחפנים רוסיים בכל שעה, מה שלעתים הופך אזורי לחימה לכאלה שאינם ראויים לשהות של בני אדם.
למרות המספרים הגדולים, רק מיעוטם פוגע בסופו של דבר במטרה: הרוסים וגם האוקראינים מציבים מערכות ללוחמה אלקטרונית המשבשות את האות בין עמדת השליטה המרוחקת לבין הרחפן. "גם אם 90% מרחפני ה־FPV מופלים בסופו של דבר, אותם 10% שמצליחים לחדור מביאים תוצאות טובות, כך שאם אוקראינה תייצר מיליון רחפנים, המשמעות היא ש־100 אלף תקיפות בעלות זולה וברמת דיוק גבוהה הופכות את אותו לכלי נשק יעיל", אומרת ד"ר לירן ענתבי, חוקרת בכירה אורחת בסדנת יובל נאמן שבאוניברסיטת תל אביב. "אפשר להשתמש בו במספרים גדולים מאוד על ידי כמות קטנה יחסית של מפעילים שפועלים ממקומות ממוגנים - והיכולת של הרחפנים לחדור במהירות גבוהה למקומות שאמצעים אחרים מתקשים להגיע אליהם הביאה אותם להישגים מרשימים".
הפתרון: חתימה אלקטרומגנטית?
ישראל, שהופתעה מאיום הכטב"מים בחודשים האחרונים עלולה להיות מופתעת גם מהאיום החדש שצץ כבר בסוריה ועשוי להגיע גם לכאן במהירות.
חיפוי הברזל שהתקין צה"ל על טנקים וכלי רכב משוריינים במהלך המלחמה האחרונה עשוי להגן מפני תקיפה של כלי טיס גדולים יחסית, אך באוקראינה הוכח כי אלה יעילים פחות כאשר מדובר ברחפן FPV זעיר ומהיר, שמגיע בגובה נמוך כדי להתפוצץ בסמוך אליהם או בתוכם.
גם מערכות היירוט האוויריות - כמו כיפת ברזל או חץ, אינם יעילים מול הרחפנים, כפי שהוכח גם במקרה הכטב"מים.
"מערכות נשק קל, כמו הסמארט־שוטר המותקנת על כלי נשק קלים לא רלוונטיות כשמדובר באיום כל כך מהיר", אומרת ענתבי, "לכן הפתרון מגיע בדרך כלל באמצעי לוחמה אלקטרונית שמשבשת את התקשורת בין הרחפן למפעיל, אך גם שם קיימות לא מעט מגבלות - הן מתקשות להתמודד עם רחפנים שטסים במהירות של 200 קמ"ש או מול רחפנים תוצרת בית, ולא מול רחפנים שיוצרו על ידי חברות מוכרות."
ביום ה' גייסה החברה הישראלית ללוחמה ברחפנים דיפנד (D-fend) 31 מיליון דולר בהובלת משקיעה חדשה, קרן IGP של משה ליכטמן, חיים שני ואורי ארדה.
החברה יודעת להשתלט על רחפנים עוינים ולהנחית אותם בבטחה במקום סמוך. היא חלק מאשכול של חברות העוסקות בפתיחת ההצפנה של הרחפן, הכולל גם את דרונשילד, סקייהוק ובלו היילו, שמזהות פרוטוקלי תקשורת של רחפנים מוכרים מהמדף ומסוגלות לאתר את מיקום הרחפן אגב כך.
עם זאת, עולה השאלה עד כמה יעילות החברות בקטגוריה הזו ביכולת להתמודד עם רחפנים חדשים יותר שמבצעים מניפולציה מתמדת בתדר השידור שלהן.
דור חדש של חברות בתחום זיהוי החתימה האלקטרומגנטית של התדר - כמו R2 הישראלית ו־ Hidden Level האמריקאית - מנסה להתמודד עם איום ה־ FPV ללא הצורך לזהות תדרים או לפתוח אותם.
החתימה האלקטרומגנטית ושימוש בחיישנים מאפשר לאותן חברות באמצעות התקנת משדרים על גבי מגדלים או רחפנים אחרים, לזהות את הרחפנים ואפילו את מיקום עמדת השליטה המטיסה אותם.
R2 השתתפה לאחרונה במספר תרגילים משותפים עם נאט"ו וצבאות ארה"ב ובריטניה, ואף נכנסה לרשימה המקוצרת של המועמדות לרכש האוקראיני בתחום הלוחמה ברחפני FPV.
בינתיים, נכנס לשדה הקרב סוג חדש של רחפני FPV שעשוי להתמודד גם עם כלים שכאלה: רחפנים אוטונומיים, אשר בקילומטרים האחרונים של המסע שלהם פועלים על בסיס זיהוי תמונה והשוואתה עם מפה שהוטענה מראש. אלה מיוצרים בחברות אמריקאיות כמו רחפני Skynode של חברת Auterion. עם זאת, ב־R2 מתעקשים: מדובר ברחפנים שנמצאים בשולי שדה הקרב.
הכשרות חיילים
בעוד שבטייוואן, סין, רוסיה ואוקראינה עוברים אלפי חיילים הכשרות בהטסת רחפני FPV, בישראל הוציא הצבא מכרז לרכישת רחפנים, אך כאן טמונה הבעיה: רחפני FPV עמידים ואיכותיים אינם כאלה שנקנים מהמדף, אלא מיוצרים בעלות נמוכה בתוך המערכת.
"ישראל חייבת לפתח תפיסות ומענים טכנולוגיים לאיומים שכאלה, לא רק לצרכי מלחמה אלא גם שימוש של מגוון כלים גם לימי שלום. לשם כך דרוש שיתוף פעולה בין הצבא, המשרד לביטחון לאומי, משרד התחבורה ומשרד רה"מ, שחייבים לגבש תוכנית שתוכל למנוע פגיעה בכלכלה הישראלית ותאפשר הפעלה של כלי טיס זעירים במרחב האזרחי", אומרת ענתבי.