אחרי 3 סבבי מילואים ולמעלה מ-200 ימי מילואים, א', מפקד סיירת קרבית - לא מתכוון להתייצב לסבב הרביעי. "הרגשתי שאם אני ממשיך במילואים לא יהיה לי על מה להילחם יותר, כי החיים שלי התפרקו", הוא מספר ל-N12. א' הוא לא היחיד, לפי נתונים שהתפרסמו השבוע שיעור המתגייסים למילואים ירד בכ-75 אחוזים בהשוואה לתחילת המלחמה אז עמד שיעור המתגייסים על כ-130 אחוזים.
3 מילואימניקים שלא מתכוונים לחזור למילואים בסבב הבא, הסכימו לשתף מה הוביל אותם להחלטה: "זה לא מותג להיות מילואימניק. כולם ממשיכים בחיים כשאני כל כמה חודשים חוזר למקום שמסכן אותי", אומר אחד מהם.
"העסק שלי ייסגר ואהיה מובטל, אישתי תעזוב אותי והבן שלי לא יכיר אותי כדמות משמעותית בחיים שלו", מספר א'. "המדינה זה טוב ויפה אבל אתה נלחם ומסתכן כדי לשמור על החיים שלך, והחיים שלי בעקבות ההיעדרות הממושכת והעובדה שאני כל כך מרכזי בהם כמו שאני כל כך מרכזי במילואים, פשוט התפרקו לגורמים", הוא מוסיף.
לא' אין בעיה להמשיך להילחם לאורך זמן אך הוא מבקש תשובות: "אני יודע שהמלחמה היא המשך הדיפלומטיה בדרכים אלימות, אז אני צריך לדעת לאן מכוונים ומה הדיפלומטיה של היום שאחרי. הרגשתי שהצבא עומד ביעדים באופן מאוד מתודולוגי ואיכותי, אבל ברגע שיוצאים מהחמ"ל החוצה, הכל אותו דבר - כלומר לא לקחו את ההישגים האלה והמירו אותם לאיכות חיים, ביטחון ואחדות, אז אתה שואל את עצמך 'בשביל מה?'".
ל', מילואימניק לוחם ולקראת סיום הסבב השלישי שלו, מרגיש שכרגע אם יאריכו לגדוד שלו את הסבב הוא לא יוכל להמשיך להגיע. "הבת הקטנה שלי, מספרת כבר תקופה שהיא מתעוררת מסיוטים בלילות ומחשבות במהלך היום שהיא מדמיינת שאני נפגע בצבא", הוא מתאר את הקשיים שנוצרו אצל הילדים בעקבות ההיעדרות שלו, "אלה לא מחשבות שילדה בת 5 וחצי צריכה לחשוב".
עוד מספר ל', כי למרות שכהורים הם דואגים להרגיע את בתו זה לא עוזר: "מסבירים לה שאני שומר על עצמי וחברים שומרים עלי ואין מה לדאוג, אבל זה לא עוזר. אשתי מספרת שהילדה איבדה משמעת, בוכה על שטויות, ובאה להתחבק ולהתפנק המון. השבוע הגננת דיברה עם אשתי ואמרה שרואים שקשה לה בגן וגם שם היא צריכה חיבוקים וליטופים".
"מצד שני", הוא מתאר את הקונפליקט האישי, "אני מאמין שאם תהיה איזו הסלמה משמעותית ויקראו לגדוד שלי שוב, אני אגיע. בסופו של דבר רוב המילואימניקים ימשיכו להגיע. אני בן 45, פטור כבר 5 שנים וממשיך להגיע. פשוט כי לתפיסתי, אין לנו את הפריבילגיה שלא יהיה צבא. צריך שילדים יגיעו לבית הספר ואנשים לעבודה, צריך להחזיר חטופים ומפונים הביתה".
מ', סטונדט שנאלץ לוותר על השנה האחרונה בלימודים בגלל המילואים משתף גם הוא בקשיים: "ברור שהמילואים זה האידיאל שצריך להוביל אותנו וכבר עשינו 230 ימים בעזה ובלבנון. אבל אני סטודנט שכבר מוותר על שנתיים מהחיים בלי משכורת הייטק, בלי לסיים תואר אלא להאריך אותו ולהיתקע מאוחר כשכולם ממשיכים קדימה", הוא מוסיף.
"כואב שהגענו למצב שבני הזוג שלנו, האזרחים המסורים ביותר שרואים תמיד את טובת המדינה לנגד עיניהם - נאלצים לבחור, ברגשות אשם, אחרי 400 יום בחזית - בין הבית האישי לבית הלאומי", מציינת חן ארבל-מרינברג, מנכ"לית פורום נשות המילואימניקים. "ישנו איום ביטחוני משמעותי שמתדפק כבר שנה על דלתנו, והוא - שחיקת הלוחמים ומשפחותיהם, בשטח ובעורף. אין מנוס מלגייס לוחמים נוספים. ויפה שעה אחת, שנה אחת, קודם".