הלוחמים נעים בין הריסות תל א-סולטאן וסורקים בקפדנות אחר מחבלים במנוסה. עשרות קילומטרים משם, עיניו של ראש מטה החטיבה - מעין מח"ט צללים - נעוצות במסכים, מוכן להפעיל בכל רגע אש מהאוויר או מהקרקע, לשלוח מסוק חילוץ, או לתרגם מידע מודיעיני בזמן אמת.
הלוחמים משתייכים לצק"ח 401 (צוות קרב חטיבתי) שפועל במרחב הצפוף, לא רחוק מהאזור שבו חוסל בשבוע שעבר יחיא סינוואר אחרי מרדף. עוד לפני כן הצליחו כוחות הצבא שם לערער, בתוך רגעים ספורים, את האחיזה של חמאס בקרקע.
אותם "אנשי צללים" שעוקבים אחרי כל תנועה בשטח אלו קצינים שהיו שם בעבר בשטח, פיקדו על לוחמים בשדה הקרב – ועכשיו תפקידם הוא להביא את הניסיון שצברו, במטרה לסייע למפקדים להבין את התמונה המלאה ולהוציא לפועל את הבקשות שלהם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"לא סתם אירוע, זה רגע מכונן"
בחום האימים של ספטמבר, תחת השמש הקופחת של רפיח, מזהה צוות הרחפנים של גדוד 932 תנועה חריגה בשטח. מפקד הגדוד, סא"ל דותן מלול, ממקד את המבט במסך הרחפן ועוקב בדריכות אחר קבוצת אנשים שיוצאת מתוך בית ומתפצלת לחוליות קטנות. בתוך שניות, הוא מעביר את המידע לאל"ם (במיל') חגי עמר, ראש מטה חטיבה 401, הממתין במרחק עשרות קילומטרים במפקדה.
השעון מתקתק והחלטות מתקבלות במהירות: בתוך דקות ספורות, כלי טיס של חיל האוויר ממטיר אש על היעדים שזוהו. את מה שהתרחש בשעות הבאות מתארים בצה"ל כאחד הרגעים המכריעים בלחימה ברפיח: חיסול כל שרשרת הפיקוד של גדוד תל א-סולטאן, שתחתיו הוחזקו ונרצחו ששת החטופים הישראלים במנהרה בסוף חודש אוגוסט.
על המסכים בתא התקיפה, הרחק מהחולות והאבק, אל"ם עמר צופה בדריכות בנקודות הנעות על הציר בתל א-סולטאן. התנהגותם החשודה והנשק שנשאו הבהירו מיד שמדובר במחבלים: "ידענו שזה משהו גדול", הוא אומר, "אבל לא שיערנו עד כמה". כטמ"ם "זיק" מטיל חימוש על היעד ומחסל את המחבלים.
מיד לאחר מכן, לוחמי הנח"ל נשלחים לשטח לאמת את התוצאות. הם סורקים את האזור בקפדנות ומגלים את היקף הפגיעה. "מה שגילינו שם היה מעבר לכל דמיון", משחזר מלול. "כל הדרג הבכיר של גדוד תל א-סולטאן נמחק בבת אחת - ארבעה מפקדי פלוגות, כל אנשי המטה הבכירים, וכל מי שהיה צמוד למג"ד שלהם. זה לא סתם אירוע, זה רגע מכונן בלחימה". אל"ם עמר מוסיף: "הם רצו לצאת ממחנה הפליטים, להשאיר את הלוחמים שלהם, ולברוח, כנראה לאזור ח'אן יונס או מרכז הרצועה".
"מסתכל למחבל בעיניים והורג אותו"
אך הסיפור לא נגמר בכך, והלחימה עוברת לקרבות פנים אל פנים במבוכי מחנה הפליטים. "זה אומר שלוחם חי"ר מסתכל בעיניים למחבל, יורה עליו והורג אותו", מתאר המג"ד. הלוחמים נעים בין ההריסות והסמטאות הצרות בחיפוש אחר מחבלים עם הגב אל הקיר. מדובר למעשה מבחינתם בקרב התאבדות, שבו אין להם יותר מה להפסיד, והם משתדלים להסב אבדות רבות ככל האפשר לכוחותינו לפני שהם נהרגים בעצמם. "זה קרב שהם יודעים שלא ייצאו ממנו", הוא מבהיר.
"כל הדרג הבכיר של גדוד תל א-סולטאן נמחק בבת אחת - ארבעה מפקדי פלוגות חוסלו. זה רגע מכונן בלחימה"
סא"ל דותן מלול
בשלב מסוים, מספר מלול, הכוחות מזהים קבוצת מחבלים שחוצה ציר בתוך מחנה הפליטים. במשך שעות מנהלים אחריהם הלוחמים מצוד, מנסים לצמצם את מרחב התמרון של האויב ולמנוע את בריחתו. לפתע הכוח מבחין בתנועה. שלושה מחבלים מזנקים מתוך ההריסות ופותחים באש לכל עבר. הלוחמים מגיבים במהירות ומחסלים אותם, אך המחיר כבד - מפקד הכיתה, סמל ראשון עמית פרידמן ז"ל, נהרג בקרב.
המרדף נמשך שעות ארוכות והכוחות נתקלים במחבלים במצבים שונים - חלקם מנסים להילחם עד הסוף, אחרים פשוט מתחבאים בין ההריסות, מקווים שלא יתגלו. "לפעמים מצאנו אותם עטופים בשמיכות, שוכבים על הרצפה, מקווים שנחלוף על פניהם", נזכר מלול. אך הסריקות היסודיות של הכוחות חשפו את המחבלים: "במקרה אחד, שני מחבלים זרקו רימון על הכוח שלנו. הגבנו במהירות, התמגנו, ואז נכנסנו לבית שבו הסתתרו. שלושה רימונים לתוך החדר - והרגנו את המחבלים".
התמונה שהתגלתה בפני הכוחות בימים שלאחר מכן הייתה של מערכת שקרסה כליל. "מצאנו פירים, ממש סליקים תת-קרקעיים בתוך הבתים, בעומק שלושה מטרים, ובתוכם מחבלים שמנסים להתחבא ולשרוד", מתאר המג"ד. "אתה רואה שזה עסק שלא מתפקד, אין פה פקודות, אין משהו שבאמת מופעל". המחבלים הנותרים, שנעו בזוגות וברביעיות, אותרו: "הם היו תשושים, עייפים ורעבים". לאחר שניסיונותיהם האחרונים לייצר פיגוע משמעותי כשלו, הם חוסלו.
הפצצות 80 מטר מהכוח
בעוד הלוחמים שועטים קדימה, מי ששולטים מאחורה בלחימה אלו הם מח"טי ב' (מפקדי חטיבה ב'), המנהלים את ה"קדמיות" - מרכזי השליטה המרוחקים התומכים בכוחות הלוחמים. אל"ם עמר, רמ"ט חטיבה 401, הוא אחד מאותם מפקדים בודדים. כמח"ט ב', הוא הגב של מפקד החטיבה, מעין "מח"ט צללים" אפשר לומר. תפקיד זה קיבל משנה תוקף ביום ראשון השבוע, כאשר בזמן לחימה עיקשת בג'באליה, נפל מפקד החטיבה הנערץ, אל"ם אחסאן דקסה, בעת שהלך קדימה בראש הכוח.
"המח"ט הוא המצביא, הוא משפיע על הקרב ונמצא עם הגדודים בקצה", מסביר אל"ם עמר. "אנחנו יושבים מאחורה במפקדה, ואחראים על הפעלת כל המערכת החטיבתית". ה"קדמית" שעליה הוא מפקד היא למעשה חמ"ל ענק שמספק לחטיבה את כל המעטפת ההכרחית לה - מניהול מערך האש, דרך פינוי פצועים ועד אספקת תדלוק ואוכל ללוחמים. עשרות רבות של קצינים וחיילים, אנשי שב"כ, חיל האוויר, תיאום ארטילרי, טכנולוגיה ומודיעין, מצטופפים בתוך חדר המלחמה. "אנחנו מקבלים את המידע המודיעיני, מעבדים אותו ומורידים אותו לכוחות", הוא מפרט. "כשהמח"ט בשטח נותן פקודה 20 ק"מ מאיתנו, אנחנו אלה שמוודאים שזה בא לידי ביטוי".
אחד מסודות ההצלחה של החטיבה בשדה הקרב הוא התיאום ההדוק בין הקדמית לחיל האוויר. "היה לנו אירוע עם אויב קרוב מאוד לכוחות", נזכר אל"ם עמר. "בתיאום עם חיל האוויר, לקחנו סיכונים מחושבים והורדנו פצצות ממטוס קרב 80 מטר מהכוח כי הבנו שהכוח בסיכון. זה התפקיד של הקדמית - אנחנו יושבים מרחוק ורואים את התמונה המלאה. אנחנו יודעים לדבר עם חיל האוויר ועם הכוחות בשטח, להבין את הפעילות ולתת את המענה המיטבי".
"הפכנו לסיוט הגדול של חמאס"
האתגר של ניהול קרב מרחוק אינו פשוט. "זה מורכב כי אנחנו כביכול יושבים בפלורסנטים והם נלחמים בשטח", מודה אל"ם עמר. אך הפתרון, לדבריו, טמון בתקשורת רציפה ובביקורים בשטח. "אנחנו יורדים כל הזמן לשטח כדי להבין את האתגרים שהם חווים", הוא אומר. "אם לא אגיע למחנה הפליטים, לא אבין את גובה הבתים, את הצפיפות, את הצירים - לא אבין על מה הם מדברים".
בזמן אמת, הקדמית מספקת מידע קריטי לכוחות. "ידענו לרדת לפעמים לתדר של פלוגה ולהגיד - יש לך איום מצפון או מדרום", מתאר אל"ם עמר. עם זאת, את ההחלטות מקבלים הלכה למעשה המפקדים בשטח: "אף פעם לא אמרתי למג"ד איזה מענה לתת. הם יודעים הכי טוב מה נכון להם".
"הבנו שהכוח בסכנה. לקחנו סיכונים מחושבים והורדנו פצצות ממטוס קרב 80 מטר מהכוח"
אל"ם (במיל') חגי עמר
חטיבה 401 הייתה הראשונה להיכנס לעזה ב-27 באוקטובר, כשבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה, ומאז הובילה מערכה משמעותית ברצועה – מכיבוש מחנה שאטי ועד למבצע בבית החולים שיפא. תחת פיקודם, גם לוחמי גדוד 932 של הנח"ל, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהכוח המוביל. שיא פעילותה הגיע ב-6 במאי עם ההשתלטות על מעבר רפיח והחלק המזרחי של מסדרון פילדלפי, מבצע שתוכנן להימשך שישה ימים אך הושלם בפחות מ-12 שעות בשל התנגדות מועטה מצד חמאס, שנטש את האזור בבהילות תוך השארת כמויות גדולות של ציוד ואמצעי לחימה מאחור.
את ההישגים המרשימים של צוות הקרב של החטיבה תולים המפקדים בשילוב הכוחות בין מח"ט ב' ואנשיו במפקדה, לבין הלוחמים בשטח. "תסתכל על שיתוף הפעולה בין הגדודים השונים ובינם לבין הקדמית", מתגאה המג"ד. "זה לא מקרי שאותו צק"ח מגיע ראשון פעם אחרי פעם, גם בצפון הרצועה וגם ברפיח. הפכנו לסיוט הכי גדול של חמאס ובצדק. בכל מקום שאנחנו מגיעים אנחנו משתדלים לא להשאיר אחרינו שום תשתית עומדת ושום מחבל חי".
המחבלים שהפכו משפחה עזתית לבני ערובה
מי שעוד מכיר את תפקיד מח"ט ב' מקרוב הוא אל"ם (במיל') אמיר עפרי, רמ"ט חטיבה 14 הוותיקה. ב-7 באוקטובר, יום הולדתו ("אני צריך למצוא תאריך אחר"), הוא נהנה בסוף שבוע בכנרת. אך השלווה התנפצה ברגע אחד, והוא מצא את עצמו בנסיעה מטורפת דרומה. "כשאתה נכנס ללחימה, אתה תמיד מדמיין מה תצטרך לעשות", הוא אומר. "היו לי שלוש וחצי שעות של נסיעה לדמיין. אני חייב להודות שהדמיון לא הצליח לקלוע למה שקרה במציאות".
מאז אותה שבת ארורה הוא לא זז מחדר המלחמה של החטיבה, משמש כגב של המח"ט בכל שלב. תחילה בקרב הגנה של שלושה שבועות בקיבוצי העוטף ולאורך הגדר, במהלכו טיהרו את השטח ממחבלים. "כל מה שעשינו היה להוציא כמה שיותר כוחות לוחמים לעוטף, גם אם הטנקים לא כשירים במאה אחוז", הוא נזכר. "חלק מהאמצעים שלנו היו מפוזרים ביחידות שונות בצבא".
בהמשך, הובילו את המתקפה לתוך עזה, כשחטיבה 14 הייתה חטיבת המילואים המשוריינת הראשונה לחצות את הגדר בגזרת בית חאנון. שלושה סבבי מילואים כבר מאחוריהם והיד עוד נטויה. "גילינו שהלוחמים שלנו הרבה יותר טובים ומקצועיים ממה שאנשים דמיינו", הוא מתאר. "הם נכנסו במהרה לפעולות התקפיות משמעותיות בלי צורך בהמון תרגולים. גם האמצעים שהתחילו לזרום פנימה העצימו את היכולות".
"הם שולחים אלינו זקנים, ילדים, ונשים כדי לבחון את התגובות שלנו"
אל"ם (במיל') אמיר עפרי
לאחרונה הוטלה עליהם משימת השליטה במסדרון נצרים האסטרטגי, שמבתר את הרצועה בין צפון לדרום. צה"ל משתמש בו כדי למנוע חזרת עזתים ומחבלים למה שנשאר מבתיהם בצפון הרצועה, ומשם גם יוצאים הכוחות לפשיטות ממוקדות. "אנחנו נלחמים שם כל יום", מספר עפרי. "אנחנו אומנם שומרים על נכסים אסטרטגיים בתוך המסדרון, אבל נמצאים בתנועה מתמדת אל מול אויב שמשנה את עצמו ובוחן אותנו כל הזמן. זו פעילות רציפה שהיא לא הגנה סטטית".
"אויב פחדן, לא יכול להתמודד"
למעשה, המטרה של הפעולה ההתקפית היא למנוע מצב שבו צה"ל נמצא במוצבים ומגננים קבועים שעלולים לשמש מטרה נייחת לפעולות גרילה של חמאס. "זה אויב פחדן, שתוקף על אזרחי, שמוטמע באוכלוסייה בצורה מוחלטת", הוא אומר. "הוא תוקף אותנו באמצעי צליפה כשהכול מצולם ובתוך 24 שעות משחרר את הסרטונים כדי להראות את ההצלחות שלו. הוא לא מתמודד מולנו, הוא גם לא יכול להתמודד. הוא עסוק בלוחמת גרילה כשכל המטרה שלו זה לצלם. אם אין לו יכולת צילום כדי לשחרר סרטונים, אז הוא לא עושה כלום".
המחבלים מנסים בין היתר לפגוע בלוחמי צה"ל באמצעות צלפים, ירי RPG והטמנת מארבים - תוך שהם נמנעים ככל האפשר מעימות פנים אל פנים עם החיילים. "הם שולחים אלינו זקנים, ילדים, ונשים כדי לבחון את התגובות שלנו", מתאר עפרי. "ראינו אויב שלוקח משפחה שלמה ממחנה פליטים, מנצל אותה כמגן אנושי, מכניס אותה לבית ויורה עלינו מתוך הבית הזה". לאחר חיסול המחבלים, היו אלה חיילי צה"ל שחילצו את המשפחה שנקלעה לאש צולבת.
המשימה שלהם במסדרון מורכבת: מצד אחד לחימה במחבלים שמתבססים על היטמעות באוכלוסייה אזרחית, ומצד שני אבטחת מעבר הסיוע ההומניטרי שצה"ל מאפשר את הכנסתו מדי יום לרצועת עזה. רמ"ט החטיבה מתאר זאת כ"נושא רגיש", שדורש קשב רב ומאמץ מתמשך בשל המורכבות שהוא מוסיף ללחימה. "קיבלנו את המשימה הזאת כי אנחנו לוחמים בצה"ל. אם הדרג מעלינו פוקד, אנחנו מבצעים וזה לא משנה מה אנחנו חושבים על זה באותו רגע".
"מהות המשימה ומשמעותה תמיד מול עינינו"
המעבר למסכי הענק של המפקדה, הרחק מהדי הפיצוצים, הייתה לא פשוטה עבור עפרי, שבתפקידו האחרון שירת כמג"ד שריון. הטנקיסט הוותיק, שרגיל "לאכול" אבק ולפקד על הלוחמים בחזית, מצא עצמו לפתע בחמ"ל הייטקיסטי מרוחק. "אתה מרגיש מתח ושואל את עצמך אם אתה במקום הנכון", הוא מודה, "אבל אחרי זמן קצר מאוד הבנתי שיכולת ההשפעה שלי על הקרב גדולה עשרות מונים מאשר אם אהיה בתוך עזה".
מהקדמית של החטיבה, הוא ניהל בתחילת המלחמה את ההתקפה על מוצב פלסטין של חמאס. מדובר היה ביעד תודעתי חשוב. הכוחות זיהו את מחבלי חמאס נכנסים למערכת המחילות המבוטנת שמתחת למוצב ואז חיל האוויר הקריס את התעלות על המחבלים שבתוכן. שם היעד שונה ממוצב פלסטין למוצב יובל, על שם הקצין שנפל שם בקרב, סרן (במיל') יובל זילבר ז"ל.
"זה אירוע שמאפס אותך", הוא משתף. "אתה זה שפוקד, מתכנן ונותן את האמצעים". זילבר היה החלל הראשון של החטיבה במלחמה וסיפורו מלווה מאז את עפרי. "היה לנו ברור שאנחנו הולכים לאירוע מורכב ומסובך. כשאתה שולח אנשים למשימה, אתה מסתכל להם בעיניים ומדבר איתם על זה שלא בטוח שכולם יחזרו, אבל זה כאב גדול שאנחנו חיים איתו".
"אנחנו נגיע לכל מקום ונרדוף אותם עד האחרון שבהם. לא נשחקים ולא כל מיני אמירות שאני שומע. זה פשוט דור הניצחון".
סא"ל דותן מלול
לצד הלחימה המתמשכת, האבדות והקשיים, חטיבה 14 מתמודדת עם אתגר נוסף - השמירה על העורף. "כשאתה נלחם חצי שנה ולא מנהל את העורף שלך, זה פוגע בחיילים", מסביר הרמ"ט. כתוצאה מכך, החטיבה הקימה את "חמ"ל העורף", מערך תמיכה מקיף למשפחות החיילים. "הבנו את זה בדרך הקשה, כשלוחמים קיבלו טלפונים של מצוקה מהבית. לוחמים חוזרים למציאות שונה מזו שעזבו, הצבא הסדיר לא מרגיש את זה. צריך לשים את הדברים על השולחן, לא לשמור בבטן".
"נרדוף אותם עד האחרון שבהם"
בימים שבהם הממשלה ממשיכה לקדם פטור לחרדים וגם לצבא קל יותר לגייס לסבב שלישי מילואימניקים שממילא יתייצבו, המחויבות של לוחמי חטיבת המילואים 14 מעוררות השתאות. בראשית המלחמה, החטיבה הציגה נתוני גיוס חסרי תקדים, עם היענות של למעלה מ-150%. גם כעת, לאחר שמונה חודשים ארוכים ומתישים של שירות, היא מציגה שיעור התייצבות של 92%.
"אלה לא האחוזים של 7 באוקטובר, אבל אלה מספרים מרשימים מאוד שמאפשרים לנו להשלים את המשימה", מדגיש רמ"ט החטיבה. "למרות שיש לא מעט רחשים מסביב שלפעמים מבלבלים אותנו, מהות המשימה ומשמעותה תמיד אל מול עינינו. לא סתם החטיבה הביאה תוצאות שאף אחד לא ציפה להן".
המוטיבציה, גם אחרי חודשים ארוכים של לחימה בעזה, נותרה בעינה. "הלוחמים ממשיכים להיות חדים וערניים", מצהיר רמ"ט 401. "אתה רואה אותם כמו ביום הראשון של הלחימה". מג"ד הנח"ל, סא"ל דותן מלול, מוסיף: "אנחנו נגיע לכל מקום ונרדוף אותם עד האחרון שבהם. אנחנו לא נעצור, לא מתעייפים, לא נשחקים ולא כל מיני אמירות שאני שומע. זה פשוט דור הניצחון".
הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.