בצל המגעים להסדרה בלבנון, נשאלת השאלה מה יעלה בגורלה של רצועת עזה? עוד ועוד סימנים מהשבועות האחרונים מצביעים על כך שישראל מתחילה לבסס את הישארותה ברצועה – וקובעת עובדות בשטח. אתמול (רביעי) פרסמנו ב"מהדורה המוקדמת" את מפת פריסת הכוחות בעזה: על מה מעידים האזורים שבהם פועל צה"ל – ובכמה הורחב מסדרון נצרים?
ממפת פעילות הכוחות עולה כי בשקט בשקט מסדרון נצרים, שכידוע בשליטת צה"ל, הורחב לטריטוריה ישראלית בגודל של עיר. כמו כן, "האזורים האדומים", שמסמנים את המרחבים שבהם פועל צה"ל, רק הולכים וגדלים: החל בציר פילדלפי שבדרום הרצועה, דרך מסדרון נצרים שהורחב מ-500 מטרים ל-7 עד 8 קילומטרים באזורים מסוימים – ועד לאזור החיץ הדק שמבתר את "משולש" בית ח'אנון, ג'באליה בית לאהיא שבצפון הרצועה.
תמונת המצב ברצועה יכולה להתפרש כהכנת הקרקע לקראת ממשל צבאי, אולם בתוכניות הפעולה של צה"ל אין סעיף שכולל את כיבוש הרצועה. הפעולות שמתבצעות כרגע נועדו לשרת שלוש מטרות מרכזיות: הראשונה, להגביר את הלחץ הצבאי בניסיון לדחוק את חמאס ולקדם את הסיכוי לעסקת חטופים. השנייה, למנוע תנועה של עזתים מצפון הרצועה לדרומה. השלישית, לאפשר לישראל לבחון את השטח ולהחליט אם וכיצד להתקדם בלחימה.
צפון הרצועה: מה קורה ב"משולש" ג'באליה-בית לאהיא-בית חאנון
27 לוחמים נפלו בצפון עזה מאז שצה"ל חזר לפעול באזור ג'באליה בתחילת החודש שעבר. המחיר כבד מאוד, אך התמרון המחודש מצליח להניב תוצאות מרשימות. בצבא מזהים מגמה לפיה המחבלים נמלטים לבית לאהיא, ולכן הפעילות מתפרסת למעשה על כל המרחב.
הצבא צפוי להשלים את משימתו בגזרה בשבועות הקרובים, ובצבא מדגישים כי אין כוונה לשהות במרחבים הללו שלא לצורך. נציין כי לא מדובר ביישום "תוכנית האלופים" שגובשה עוד לפני הכניסה הקרקעית לג'באליה, וקוראת לפנות לחלוטין את צפון הרצועה ולאחר מכן להכריז על השטח שמצפון לציר נצרים כעל שטח צבאי סגור.
זו הפעם השלישית שבה צה"ל פועל במחנה הפליטים ג'באליה בניסיון נוסף למנוע את ההתאוששות של חמאס – ומי ש"תופסים את הגזרה" כעת הם לוחמי אוגדה 162. הצבא הפציר בתושבים לצאת מהמרחב כדי למנוע עד כמה שניתן פגיעה בבלתי מעורבים. עשרות אלפי עזתים נענו לדרישות צה"ל, למרות הניסיונות של חמאס להשתמש בהם כמגן אנושי.
אין מנוס ממאמץ מדיני
האזורים בשליטת צה"ל כאמור הולכים ומתרחבים, אך בקרב מקבלי ההחלטות דבר לא הוכרע ולא נקבע. הוויכוחים בקבינט סוערים – וכל צד דבק בעמדותיו. יש מי שדווקא רוצה לכונן ממשל צבאי ברצועה, וסירב לכל שאר הפתרונות שהוצעו לו בשבועות האחרונים. מנגד, יש מי שחושבים שהמשך הפעילות ברצועה יכול לשמש כמנוף לחץ על חמאס בדרך לעסקה – ואולי אף לאפשר התיישבות עתידית.
ישראל, נדגיש, מתקרבת למיצוי הכוח הצבאי. גם בעזה, כמו בלבנון, יצטרכו להתקבל החלטות אחרות, שתומכות במאמצים מדיניים. שעון החול הולך ואוזל, ואין ברירה אלא להגדיר לקבינט מטרות חדשות, מדויקות וקונקרטיות.
מצב הביניים הנוכחי בעייתי מאוד מבחינת ישראל, כפי שמתאר גם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. "הדיון שיעסוק ב'חלוקת המזון לתושבי עזה בידי חברות פרטיות באבטחת צה"ל', הוא מכבסת מילים לתחילתו של ממשל צבאי", טען אמש. "את מחיר הדמים ישלמו חיילי צה"ל ותשלם מדינת ישראל, לאור סדר עדיפויות לקוי, שיביא להזנחת משימות ביטחוניות חשובות יותר".