כשחושבים על המושג 'עישון פסיבי', בדרך כלל עולה לנו לראש התמונה של חדר אפוף עשן סיגריות שבו אנשים שאינם מעשנים נאלצים לשאוף לריאותיהם את עשן הסיגריות של אלו שכן. אלא שלמעשה עישון פסיבי יכול להתרחש גם כשאף אדם מעשן לא נמצא בחדר באותו רגע, ואפילו בחלל האוויר הפתוח, ומי שהכי נפגע מהעישון הפסיבי הם דווקא ילדים. "עישון פסיבי משמעותו מצב שבו אדם נחשף לתוצאת עישון מבלי שעשה משהו באופן אקטיבי", מסביר פרופ' דריו פרייס, מנהל מכון ריאות, מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית. "ישנם שני סוגים של עישון פסיבי – Second Hand (מ'יד שנייה') ו־Third Hand (מ'יד שלישית'): עישון פסיבי 'יד שנייה' הוא כל מקרה שבו אדם נחשף לעשן של הסיגריה או עשן שפלט אדם מעשן בנשיפתו, ועישון פסיבי 'יד שלישית' היא חשיפה לחומרים הנפלטים מעשן הסיגריות הנותרים על גבי משטחים או בגדים, בין אם זה בתוך הבית, ברכב או באוויר ולא ישירות מהאדם המעשן".
על פי פרופ' פרייס, מעט מההורים המעשנים מכירים בנזק הפוטנציאלי של עישון פסיבי שקיים גם כשאינם מעשנים בנוכחות ילדיהם. "הרבה פעמים הורים מספרים לי כי אינם מעשנים כשהילדים בבית, או מעשנים תמיד ליד החלון, הם לא מבינים כי חלק גדול מהחומרים המסוכנים, כמו הניקוטין והקוטינין, נותרים שעות רבות על גבי משטחים, בוודאי בחללים סגורים כמו בבית ובאוטו אבל גם בחללים פתוחים ואפילו כשיש אוורור. אומנם בחשיפה לעישון 'יד שנייה' הנזק הוא גדול יותר מאשר בחשיפה 'יד שלישית', ובכל זאת תמיד קיים נזק לטווח ארוך ומיידי".
אומנם עישון פסיבי מסוכן לילדים ומבוגרים כאחד, אך הנזק הפוטנציאלי של עישון פסיבי בילדים צעירים בשנות חייהם הראשונות הוא משמעותי יותר, והסיכון מתחיל כבר ברחם. "עישון פסיבי במתבגרים ומבוגרים נעשה בעיקר במקומות ציבוריים. ילדים לעומת זאת נחשפים בשני מצבים – לפני הלידה בחשיפה תוך־רחמית ולאחר מכן בבית", אומר פרופ' פרייס ומוסיף כי לעיתים מדובר גם בחשיפה לעישון פסיבי בפעוטון או בגן הילדים, ובכל מקרה הכוונה היא שהגורם לחשיפה הוא לרוב על ידי הגורם שמטפל בילד באופן ישיר. "חשיפה תוך־רחמית היא משמעותית, ונעשו אין־ספור מחקרים שהצביעו על הנזק הן מבחינת גדילת העובר, התפתחות איברים בכלל ומערכת הנשימה בפרט, שכיחות גבוהה יותר של אסתמה, יותר מחלות זיהומיות בשנה הראשונה לחיים, וקשר מוכח בין חשיפה תוך רחמית למוות בעריסה".
לאחר הלידה החשיפה נעשית כאמור בעיקר בבית והיא מתבטאת בנזקים שונים למערכות הגוף: "החשיפה לעישון פוגעת ביכולת של מנגנוני ההגנה הטבעיים של מערכת הנשימה, וכתוצאה מכך הילדים בשנה הראשונה לחייהם חשופים יותר לזיהומים נשימתיים. בנוסף, התחלואה עצמה היא קשה יותר. עיקרון זה דומה גם באסתמה – לא רק שיש עלייה בשכיחות לאסתמה אצל ילדים החשופים לעישון פסיבי, אלא שהתחלואה עצמה קשה יותר, הם נדרשים ליותר טיפולים ותרופות, והילדים מגיעים גם למצבים קשים יותר".
הנזק הנגרם מעישון פסיבי בילדים לא מסתכם רק במערכת הנשימה: "ילדים החשופים לעישון פסיבי סובלים יותר מדלקות אוזניים בשנים הראשונות לחייהם, ובחומרה גדולה יותר. כמו כן יש מחקרים מתקדמים שמצביעים על קשר בין עישון פסיבי בילדות לפגיעה ארוכת טווח של מערכות הלב וכלי הדם בגיל מבוגר. עישון פסיבי בגיל ינקות קשור אף הוא במוות בעריסה ומחקרים אפידמיולוגיים דמוגרפים באוכלוסיות גדולות הראו גם שסיכוייהם של ילדים לעשן כמבוגרים עולה כאשר נחשפו לעישון בילדותם ".
עננת העישון מלווה אתכם לכל מקום
"כדי למנוע את הנזקים הללו ולהביא להפחתה בחשיפת ילדים לעישון פסיבי, חשוב בראש ובראשונה לפנות להורים", מדגיש יושב ראש איגוד רפואת ריאות לילדים ד"ר מאיר מי זהב, רופא מומחה ברפואת ריאות ילדים ומנהל יחידת אסתמה בשניידר. "הורים מעשנים לא מודעים לכך שכשהם אוספים את הילד מהגן הם נושאים עימם את עננת העישון גם אם הם אינם מעשנים לידו. כשהם מרימים את התינוק באמצע הלילה כשהוא בוכה בזמן שהם לובשים את 'חולצת העישון' שלהם, הם חושפים אותו לנזקי העישון הפסיבי וריח העישון". כדי להדגים את מידת הנזק של עישון 'יד שלישית', מספר ד"ר מי זהב על מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב בהובלת פרופ' לאה רוזן מבית הספר לבריאות הציבור ושפורסם לפני כשנה, שבו נבדקה חשיפה של ילדים להורים מעשנים שאינם מעשנים בבית או מעשנים במרפסת. "במחקר של פרופ' רוזן נבדקו שאריות הניקוטין בשערם של ילדים להורים מעשנים שאינם מעשנים בנוכחותם ומקפידים לעשן רק במרפסת או מחוץ לבית. הממצאים היו די מדאיגים, ב־62% מהילדים נמצאו שאריות ניקוטין בשיער, מדובר בשישה מתוך עשרה ילדים שהוריהם מקפידים כביכול על עישון בטווח רחוק מהם", מספר ד"ר מי זהב. "מה שהדאיג עוד יותר הוא שגם בקרב משפחות בהם אין אנשים מעשנים, בשליש מהילדים נמצאו שאריות של ניקוטין בשיער ברמה פחותה. כלומר גם במשפחות שאינן מעשנות קיימת חשיפה לעישון. לכן המלצת המחקר הייתה להקפיד על מרחק של עשרה מטרים מילדים גם במרחב הפתוח. לצערי אני נתקל בהרבה מקרים במשפחתונים שבהם הגננות לא מעשנות בגן אלא בחוץ אבל כשהן חוזרות לטפל בילדים, הילדים ממשיכים להריח את הסיגריות ולשאוף את החומרים המסוכנים. לכן האתגר של מניעת עישון פסיבי הוא ברמה המשפחתית אבל גם ברמות הגבוהות יותר – ברמה החברתית והלאומית".
לדברי ד"ר מי-זהב, בסקר הבריאות הלאומי של משרד הבריאות נמצא כי 35% מהמשיבים סבלו מעישון כפוי. זאת לצד 700 מקרי מוות בשנה כתוצאה מעישון כפוי (נוסף ל-8,000 מקרים כתוצאה מעישון אקטיבי). "מדובר במאות מקרים של אנשים שמתים על לא עוול בכפם כתוצאה מחשיפה לעישון של אנשים סביבם, ולכן אני מאמין שברמה הלאומית התפקיד של המדינה והרשויות הוא כפול, גם הסברתית וגם שלטונית־חוקית, כשהמטרה היא להגן על כל האזרחים ובוודאי על הילדים מפני סכנות העישון".
גם לא במרפסת
בשנים האחרונות, מסביר ד"ר מי זהב, חלה עלייה במודעות לסכנות עישון פסיבי בכלל ובילדים בפרט. "עד 2018 מורים ועובדי מוסדות החינוך יכלו לעשן במוסד החינוך במקומות שהוקצו לכך. מ־2018 הושמה הרחבה של איסור העישון, שהגדיר את כל מוסד החינוך כאזור שבו אסור לעשן, לרבות חצר המוסד, ובטווח של עשרה מטרים מהכניסה והיציאה של המוסד", מסביר ד"ר מי-זהב. זאת ועוד, בעקבות עתירה שהוגשה לבג"צ, הוצא לאחרונה צו על תנאי לקביעת תקנות באשר למפגע עישון סיגריות במרפסות הבית, כדי למנוע חדירה של מפגעי ריח עשן הסיגריות לדירות הסמוכות. "אני מודע לכך שיש כאן קושי בפגיעה בזכות הפרט לעשן, ומצד שני יש גם את הזכות של השכנים שלא לחלות ולסבול. הקו הוא מאוד דק, אבל כשעוסקים בדיני נפשות, צריך לחשוב על מי שעלול לשלם את המחיר הבריאותי הקשה ולהתחשב בו יותר, ולכן אני שמח שבג"צ העלה את הנושא, וזה ללא ספק יעלה גם את המודעות לנזקי העישון הפסיבי".
אין ספק כי השקעה ברמה הלאומית היא מבורכת, אך כאמור עיקר החשיפה לעישון פסיבי מתרחשת בבית כך שמניעת נזקי העישון הפסיבי נמצאת בידי ההורים. "הבעיה היא איך אנחנו מסייעים להורי המטופלים להפסיק לעשן, וזה סיפור לא פשוט", אומר פרופ' פרייס. "אדם שמעשן בוודאי יודע שהוא נמצא בסיכון גבוה יותר למחלות קשות, כמו סרטן ריאות, התקפי לב וכיוצא באלה, אבל זה נשאר ברמה הקוגניטיבית. אולם כשילד שסובל מאסתמה לדוגמה מגיע לאשפוז, ואני מסביר להורים שאם לא היה נחשף לעישון פסיבי, ייתכן שהיה סובל מתחלואה קלה יותר ואולי הם לא היו נאלצים להגיע איתו לבית החולים, זה עושה להם איזה 'טוויסט' בראש וצביטה בלב. זה גורם להורים להבין את הנזק שהם גורמים לילדיהם וזה עשוי להניע אותם להפסיק לעשן".
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת אסטרהזניקה (כחלק ממיזם לאנג אמבישן)