בתרסיס או בפיזור אבקה, כטיפול מניעתי או SOS בהתקף – משאף הוא האביזר הרפואי הנפוץ ביותר לטיפול באסתמה. "היתרון הגדול שלו, אולי כמו קרם על העור, הוא ביכולת להביא את התרופה אל היעד הרצוי באופן ישיר ומדויק מבלי להיכנס למערכת הדם ולהגיע לכל הגוף", אומר ד"ר בנימין פוקס, מנהל מכון הריאות במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא).
קיימים שלושה סוגים עיקריים של טיפול באסתמה באמצעות משאף: מרחיבי סימפונות עם משך פעולה לטווח קצר או ארוך; סטרואידים – תרופה אנטי דלקתית עם השפעה סיסטמית פחותה בהרבה ביחס למתן דרך הפה; או שילוב של השניים. בעבר היה נהוג לתת לחולים עם אסתמה קלה את משאף הוונטולין הכחול הפשוט, המכיל מרחיבי סימפונות לטווח קצר, לשימוש לפי צורך. לחולים הקשיים יותר קיימת גם גישה של צריכת משאף מנע, ללא קשר להתקף, פעם או פעמיים ביום עם גיבוי של משאף הוונטולין.
בשנים האחרונות חל שינוי בפרקטיקה הטיפולים. "מחקרים רחבים מלמדים שגם חולים קלים חווים התקפים שמצריכים הגעה למיון או קבלת סטרואידים אצל רופאי המשפחה", מסביר ד"ר פוקס, "כדי למנוע זאת, עדיף לתת גם להם את המשאף המשולב כבר בתחילת המחלה להקלה בהתקפים. שימוש במשאף המשולב יוצר פחות התלקחויות". משאף כזה מכיל סטרואידים ומרחיב סימפונות מסוג פורמוטרול, וממש כמו בוונטולין, פעילות השיא מגיעה תוך שתיים-שלוש דקות. ההשפעה נמשכת 12 שעות לפחות.
ההסבר לשינוי בגישה נעוץ בהבנה שטיפול באסתמה, בהיותה דלקת בדרכי הנשימה, ראוי שיכלול תמיד מרכיב אנטי דלקתי, וזאת ללא קשר לסיבת המחלה. "החולים הקלים חווים גאות ושפל בעוצמת המחלה, בהתאם לחשיפה לטריגרים השונים – אלרגנים, אוויר קר, זיהום אוויר, כימיקלים ועוד. לטפל בתסמינים בעזרת מרחיב סימפונות בלבד, זה קצת כמו לגרוף את המים במצב של נזילה בחצר – מוטב לטפל בנזילה, או לפחות לסגור את הברז", מסביר ד"ר פוקוס.
באשר לתופעות לוואי, שימוש מוגבר במרחיבי סימפונות עלול לגרום לדופק מואץ, לעיתים להזעה או רעד בידיים, ובמקרים נדירים להוביל לתחושת חרדה. בסטרואידים התופעה הנפוצה היא פטרת בפה ובלוע, ולכן רצוי לשטוף את הפה לאחר השימוש. קיימת גם זליגה בכמות קטנה של הסטרואיד לתוך הגוף, מה שעלול לגרום במידה מסוימת לתופעות מוכרות כמו עלייה בלחץ הדם וברמות הסוכר או ירידה בצפיפות העצם. "זה פחות חמור מכפי שאולי נשמע, ובוודאי הרבה פחות בעייתי מצריכה אוראלית של הסטרואיד", מבהיר ד"ר פוקס. לדבריו, ישנם משאפים שבהם הסטרואיד נספג פחות, ולמי שצורך משאפי SOS בתדירות גבוהה ייתכן שיומלץ על החלפת המשאף בהתאם. ככלל, שימוש מוגבר במשאף לפי צורך עשוי להצביע על מחלה שאינה בשליטה, אבל גם על מצב של שימוש לא נכון או צורך בהחלפת משאף או בשינוי גישה. כך או כך, יש להגיע לרופא להערכה מחודשת לגבי מידת השליטה במחלה.
הטעות הרווחת במשאף הספריי
קיימים שני סוגים עיקריים של משאפים: משאף תרסיס או ספריי (MDI - Metered Dose Inhaler) המכיל צילינדר של גז דחוס ותרופה, עם מנגנון שחרור המניב מינון אחד של תרופה; ומשאף מבוסס אבקה יבשה (DPI - Dry Powder Inhaler). לדברי ד"ר פוקס, אין יתרון מובהק לאחד הסוגים על פני השני, ומדובר יותר בהעדפה של הרופא או בניסוי וטעייה יחד עם המטופל. השימוש במשאף הספריי מעט מאתגר יותר: יש לנער את המשאף, לנשוף נשיפה מלאה, להתחיל בשאיפה איטית ובמהלכה להפעיל את המשאף לתוך זרם האוויר. רבים שוגים ומבצעים את הלחיצה בתוך הפה שלא תוך כדי שאיפה - הם קודם לוחצים ורק אז מתחילים לשאוף, ובינתיים התרופה נדבקת לחיך ויעילותה נפגעת. גם ל-DPI אתגרים משלו, כמו תחושת האבקה בפה שיש שיעדיפו להימנע ממנה, או קושי לייצר את עוצמת השאיפה הנדרשת לשחרור התרופה, למשל בקרב מבוגרים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).
את המשאפים יכולים לרשום רופאי המשפחה, ובסמכותם גם לאבחן את המחלה באמצעות בדיקת תפקודי ריאות בקופת חולים או במעבדה מקצועית. יחד עם זאת, ד"ר פוקס ממליץ לגשת לרופא ריאות פעם אחת לפחות לאחר האבחון. "יש מחלות דומות לאסתמה, וחשוב שהאבחנה תהיה מלאה ומדויקת עם הייעוץ הטוב ביותר באשר לסוג הטיפול". בנוסף, כדאי לדעת: אבחנה כזאת תישאר בתיק הרפואי של המטופל כנראה לכל חייו, על כל המשתמע מכך בגיוס לצבא ומול חברות הביטוח. אבחון אסתמה נשען על ממצאים קליניים יחד עם ממצאים דיאגנוסטיים דוגמת תפקודי ריאות (ספירומטריה, בדיקת FeNO) או מבחני תגר לסימפונות (שעשויים לחשוף מחלה גם בהיעדר סימפטומים או הפרעה פיזיולוגית בעת בדיקת הספירומטריה). אבל חשוב מאוד להבין – אם קיבלתם אבחנה חיובית לאסתמה, אין שום סיבה שתימנעו מספורט. דווקא להיפך.
"אנחנו שואפים, תרתי משמע, שחולי אסתמה יחושו כאילו אין להם אסתמה כלל", אומר ד"ר פוקס. "מתברר שלעיתים קרובות הם מתרגלים להגביל את עצמם בפעילות גופנית ובחייהם בכלל, לחיות עם שיעול, קוצר נשימה והתעוררות מרובה בלילה בתחושת מחנק, ולא יודעים שאפשר אחרת. אבל עם התרופה הנכונה במינון הנכון, בהחלט ניתן להגיע לאיזון ושליטה במחלה. זה יכול לנוע משאיפה אחת לחודש או כמה חודשים ועד פעמיים ביום, ולעיתים יש צורך בטיפולים מתקדמים יותר כגון תרופות ביולוגיות. העיקר שהטיפול יאפשר לחולה לחיות טוב ולתפקד כרגיל. עקרונית, הוא יכול גם לרוץ מרתון".