"21:30, הטלפון מצלצל. הכירורג על הקו: "כדאי שתגיעי, זה לא לטלפון".
"בבקשה תגיד אדוני. אני אתמודד עם כל דבר, מעדיפה שתגיד עכשיו, אני לא יכולה לחכות יותר".
"יש לך את סוג הסרטן הכי אגרסיבי מסוג "טריפל נגטיב 3" ובגלל הגיל הצעיר שלך הוא גם מתפשט מהר מאוד. מזל שגילית בשלב יחסית מוקדם - יש לך סיכוי לשרוד".
שום דבר לא הכין את ליבי זמיר (36), נשואה ואם לבן 3, לקראת המלחמה שהיא מנהלת בימים אלה. ליבי היא אישה צעירה, אדומת שיער ותוססת, מלהקת, שחיה עם משפחתה בברצלונה. לילה אחד, לפני שנרדמה אחרי עוד יום עמוס, ליבי הרגישה גוש קטנטן בשד השמאלי.
למחרת התייצבה אצל רופאה שהסבירה לה שמדובר בציסטה. "הקשבתי לרופאה, אבל תחושת הבטן שלי היתה לא טובה", היא מספרת. "כמה שבועות לאחר מכן הרגשתי שהגוש גדל, ממש הכפיל את עצמו. הלכתי לרופאה אחרת, מומלצת, שהציעה לי ללכת לטיפול אלטרנטיבי כלשהו. לא ויתרתי, והכרחתי אותה לשלוח אותי לביופסיה.
"הלכתי לבית חולים בהרגשה שזו עוד משימה שאני צריכה לבצע. מיהרתי לקחת את הילד מהגן והיתה לי המון עבודה, משימות, סטרס... יום רגיל. כשהרדיולוג נכנס לבדיקה וראה את המוניטור הוא אמר "זה "הסרטן הרע" אנחנו חייבים לפעול מהר".
"הולכת עד הסוף"
התגובה הראשונה, אחרי ההלם, היתה בכי. "כמו בסרטים, תוך שניה הרגשתי שאני צונחת לבור שחור, למנהרה, רואה אור לבן סביבי, קפואה מקור. כמו שאנשים מתארים מוות מוחי, ככה הרגשתי. שמתתי וחזרתי לחיים. כאב שאי אפשר לתאר".
שבועיים לאחר מכן, כשהכירורג התקשר, התברר לליבי שהרדיולוג צדק. הטיפול שהוצע לליבי כולל 16 טיפולי כימותרפיה, לאחריהם היא תעבור טיפול בתרופה אימונותרפית, ובהמשך טיפולי הקרנות. רק אחרי כל הסאגה הזו, שאמורה להימשך כשנה, תוכל לעבור ניתוח לכריתת הגידול הסרטני. "אמרו לי שזה הטיפול הכי קשוח, הכי ארוך, ואני, שמשתדלת לא להשתמש בתרופות, החלטתי באותו הרגע שאני הולכת על זה, עד הסוף".
מרגע שקיבלה את האבחנה, את השוק, את הידיעה שהיא לוקה בסרטן אלים, ליבי החליטה שהיא משתתפת. "הפוסט הראשון האישי שלי בפייסבוק היה כשאמרו לי שיש לי סרטן, משהו השתלט עלי ופתחתי מצלמה והסטורי והריל הראשונים הפרטיים עלו מהלב. הרגשתי שיש לי משהו גדול לתרום לאנושות, שאני מתחילה במסע אישי לשירות הכלל. בעקבות השיתופים אני מקבלת שיחות ממחלימות, מנשים שהלכו להיבדק בזכות התוכן שאני מעלה, עשרות אלפים לייקים ותגובות, הודעות לפרטי. עוד ועוד נשים צעירות סיפרו לי את החוויות שלהן, נתנו טיפים, ביקשו עצות.
"דהירה מטורפת"
"הסרטן שלי הוא לא המחלה, הוא תופעת הלוואי - אני מאמינה שנדבקתי במחלת הסטרס. אני חושבת שהתובנה הזו היא שגרמה לכל כך הרבה נשים להגיב, כי כולנו בפאקינג סטרס. גם אין לי ספק שבגלל זה יש יותר מקרים אצל נשים צעירות שמאובחנות עם סרטן השד.
"רציתי לעשות הכל, להספיק הכל, בדהירה מטורפת. שבוע עמוס אחרי שבוע עמוס, יומן מפוצץ במשימות, לבנות קריירה, להיות אמא, הכל דחוף וחשוב ואי אפשר לדחות למחר. הולכת לישון בשעה שתיים לפנות בוקר, מכוונת שעון ל 6 וחצי בבוקר כדי להספיק לפני שאני לוקחת את הילד לגן. לא ישנתי מספיק, לא ביליתי מספיק עם הילד שלי, רצתי במקום לעצור וליהנות מהדברים האמיתיים. הסתכלתי קדימה, חיפשתי רחוק, אבל גיליתי שהאושר פה. הוא היה כאן כל הזמן.
"היום, כשאני בתוך הסרטן, אני מודה לו שפקח לי את העיניים. היום כשאני עם הילד שלי, אני נהנית מכל רגע, מכל חיוך. הטלפון סגור. התחלתי לעשות כושר ולרוץ, וכמה שקשה לי עם הכימותרפיה, זה מה שממלא אותי כח ושמחה. יש לי סרטן ולראשונה בחיים אני באמת מאושרת. איך? כי אמנם יש לי סרטן אבל אין לי סטרס".
לאלפי העוקבות והעוקבים אחרי הסיפור שלה, היא כותבת: "אני כל כך שמחה ששיתפתי את הסיפור האישי שלי!!! מסתבר שהוא של כולם! תראו מה הוא עשה לכם. תראו איך הלב שלכם יצא ברגע האמת, כמה הוא ענק. האכפתיות שלכם, הנשמה שלכם - זה הסיפור האמיתי". לנשים בגילה היא מייעצת: "ללכת להיבדק - כמו שצריך - עם אולטרסאונד ולא רק מישוש, לבקש את בדיקת הגן ״ברכה״ ואם אפשר ממוגרפיה או ביופסיה. לפני שיגידו לכן שהסרטן כבר הספיק להתפתח ויש לכן שנה וחצי של טיפולים מזעזעים".
להיות מודעת
סרטן השד נחשב לנפוץ ביותר בקרב נשים בעולם המערבי. הערנות של ליבי הביאה אותה לזיהוי מהיר של המחלה. לאחרונה התקיים בארה"ב כנס האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית - ASCO, שמטרתו בין היתר הגברת המודעות לאבחון מוקדם ואף מתפרסמים בו מחקרים רבים על סוגי סרטן שונים.
"המודעות לבריאות השד במהלך החיים היא חלק בלתי נפרד מלקיחת אחריות על גופנו" אומרת טלי רוזין, מנכ"לית עמותת אחת מתשע. "להיות מודעת פירושו להכיר את שדייך במצב רגיל, לשים לב לסימנים מחשידים ולא להסס לפנות לייעוץ רפואי במידת הצורך".
"אנחנו מקבלות גם פניות של נשים צעירות שמתמודדות עם סרטן שד", היא מוסיפה. "וחשוב שגם הן יידעו לשים לב, למשל, לשינויים בגודל השד (אחד מהם או שניהם), להופעת גוש או התעבות על השד או בבית השחי המורגש בצורה שונה מהרגיל, ולסימנים נוספים שעל כולם ניתן לקרוא באתר של אחת מתשע. חשוב שכל אשה שעברה את גיל 30 תפנה פעם בשנה לכירורג שד ותעבור שאלון הערכת סיכון שבהתאם לתוצאותיו תתואם לה שגרת הבדיקה המתאימה לה"