שלומי (שם בדוי), בן 60 מאזור הדרום, עובד כבר שנים רבות כמתקן מלגזות ברחבי הארץ. לפני כשבועיים התרחשה תאונה קשה בעבודתו, כשמשקולת ענקית במשקל של 400 ק"ג, המשמשת חלק ממערכת המלגזה, נפלה עליו באופן בלתי צפוי. "המשקולת פגעה ביד וברגל, וכרתה לי את יד שמאל מתחת למרפק לחלוטין", הוא משחזר בראיון ל-mako בריאות. "היד ממש הייתה תפוסה על חתיכת עור. הגידים, השרירים והעצבים היו חשופים לגמרי. הייתי חסר אונים, עד שהגיע מפעיל מלגזה שהרים את המשקולת וחילצו אותי, אני עדיין לא מעכל שזה קרה".
ד"ר אנה סלצר, מנהלת שירות עצבים פריפריים במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), מספרת כי שלומי הובהל לחדר הלם כשהוא מעורפל הכרה וכל ידו קטועה מתחת לגובה המרפק. על מנת לייצב את מצבו, הרופאים הרדימו והנשימו אותו, ובמקביל בדקו שאינו סובל מפציעות אחרות שהיו עלולות לסכן את חייו. "טיפול בפציעה כזו הוא מרוץ, שכן משך הזמן שבו השריר באזור שנקטע יכול להתקיים ללא אספקת דם הוא מוגבל, ומוערך בשעות בודדות. אם לא מצליחים לחדש את אספקת הדם בתוך 6-4 שעות השרירים ימותו ולא ניתן יהיה לבצע את ההשתלה", היא מסבירה.
לאחר הבדיקה הראשונית, הובהל שלומי במהירות לחדר הניתוח. "המטרה שלנו היא קודם כל לחדש את אספקת הדם לאזור כמה שיותר מהר. במקרה הנוכחי, השתמשנו בצינור מיוחד להעברת הדם מהיד הקיימת, לחלק שנקטע. לאחר מכן, התחלנו במלאכת חיבור עצמות, גידים, שרירים, עצבים וכלי הדם בין החלק העליון של הגפה לחלק שנקטע", מתארת הד"ר. לדבריה, מדובר בניתוח ארוך ומורכב שסיכויי הצלחתו מוערכים בכ-50%. היא מדגישה כי כדי לשפר את הסיכוי לתפקוד העתידי של היד, במהלך הניתוח יש לחבר באופן ישיר את קצות העצבים בין החלק שנקטע לבין חלק הקיים. "בחלק גדול מהמקרים, צריך לקצר את העצם כדי שהעצבים וכלי הדם יגיעו אחד לשני. במקרה של שלומי נאלצנו לקצר את היד בארבעה ס"מ. כמו כן, במהלך הניתוח, בשל הפציעה הקשה שלומי איבד כמות דם משמעותית, ולכן נזקק ליותר מ-10 מנות דם".
היד לעולם לא חוזרת לתפקוד מלא
לאחר מספר ימים במחלקת טיפול נמרץ, הועבר שלומי להמשך אשפוז במחלקת הטראומה וכעת הוא מאושפז במחלקה לכירורגיה של היד והצלת גפיים בבית החולים. ד"ר סלצר אומרת כי לאחר פציעה מסוג זה, היד לעולם לא חוזרת לתפקוד מלא. לדבריה, בקרב הרופאים קיימת תמיד דילמה אם קטיעה והרכבת פרוטזה בהמשך תעניק תפקוד טוב יותר בטווח הארוך. "במקרה של פציעה חמורה מעין זו, סביר שברוב בתי החולים היו מחליטים לבצע קטיעה מלאה של היד. אף שפרוטזה היא אינה מילה גסה, ואכן יש פרוטזות טובות ומתקדמות, בחלק מהמקרים הן פחות מוצלחות מבחינת התפקוד שלהן. המצב משמעותי אף יותר בגיל מבוגר יותר, כמו במקרה של שלומי, אז קשה למטופל להסתגל לפרוטזה, ובמקרה כזה חיבור היד היא אופציה טובה יותר מאשר קטיעה".
הד"ר מוסיפה כי ישנה חשיבות רבה גם למראה האסתטי באזור הניתוח. "לחלק גדול מהמטופלים לפעמים חשוב יותר שתהיה להם יד שלמה, מאשר שתהיה להם יד שמתפקדת באופן מלא. בסופו של דבר, ההחלטה לגבי השתלה או קטיעה מתבצעת בחדר הניתוח, לאחר הערכה של הנזק לרקמה בתנאים אופטימליים ותוך שיתוף המטופל ומשפחתו בעת קבלת ההחלטה".
הניתוח שבו ניתחו גם ד"ר עמיר ערמי, מנהל מחלקה לכירורגיה של היד והצלת גפיים; וד"ר אבנר בר דיין, רופא מומחה במחלקה לכירורגיית כלי דם, בוצע כאמור לפני כשבועיים ועבר בהצלחה. "לשמחתנו, במקרה של שלומי הצלחנו לבצע את ההשתלה ולחבר את כל המבנים באופן מיטבי", מציינת הד"ר. "שלומי יכול להזיז מעט את האצבעות אך צפוי לו שיקום ארוך, וכן ניתוחים נוספים בטווח הקצר והרחוק. מאז הניתוח הוא עבר כבר שני ניתוחים נוספים, ובשבוע הבא אנחנו מקווים לבצע השתלת עור שתכסה את האזורים שעדיין נותרו חשופים".
לסיכום היא אומרת: "מדי שבוע אנחנו נתקלים באנשים שקטעו אצבעות, אבל כשיד שלמה נקטעת לחלוטין זה יוצא דופן, וכשמצליחים לחבר אותה בחזרה זה סיפור הצלחה".
"אני עדיין לא מרגיש כל כך טוב, אני די חלש", מעדכן שלומי. "חשבתי שיכרתו לי את היד ואני שמח שהצליחו להשאיר אותה. אבל יש לי עוד שיקום ארוך ואני מקווה שהיד תשוב לתפקוד".