בשבוע שעבר פרסמנו ב-N12 על התפרצות לישמניה, בעיר אופקים, לאחר שהתקבלו מאות תלונות של תושבים שנעקצו על ידי זבובי חול ונדבקו בטפיל שגורם למחלת העור, שידועה גם בשם "שושנת יריחו". באופקים עוד לא הצליחו לבלום את המחלה, אך היו רשויות אחרות בדרום שהתמודדו עם הבעיה לאורך השנים ודווקא מצאו פתרונות.
לפני כמה שנים בירוחם הייתה התפרצות גדולה של "שושנת יריחו", והעירייה החלה תהליך ארוך של טיפול בעזרת גורמים שונים וממשקים ביניהם, שהצליחו לתת מענה למצוקה.
ד"ר עידו צורים, אקולוג במו"פ קטיף ובמכללה האקדמית אחוה, חוקר כבר שנים ארוכות את הנושא ומפתח גישות ושיטות עבודה שונות לטיפול בגורמים למחלת הלישמניה. במחקר שלו הוא מתמקד בהבנת האקולוגיה של המחלה ומפתח כלים על מנת להפחית את הסיכון לבני אדם.
ד"ר צורים לקח חלק מרכזי במיגור מחלת הלישמניה בעיר ירוחם, כשהעיר חוותה התפרצות גדולה מאוד. "מדובר בבעיה של אזורים מדבריים - אופקים וירוחם הן לא היחידות שהתמודדו עם המחלה", הסביר ד"ר צורים בשיחה עם N12. "הטפיל שגורם למחלה בבני אדם נמצא בחיות מאגר (החיות שנמצאות באותו אזור גיאוגרפי), כשלכל מין של לשמניה יש חיות אחרות שנושאות ומעבירות אותו, והוא מרחיב את הנישה שלו מידי פעם לחיות נוספות".
לפי ההסבר, הטפיל שגורם למחלה עובר בין החיות באזור באמצעות זבובי החול. באזור הדרום בישראל, המין הדומיננטי שגורם לנגעי העור הוא "לשמניה מייג'ור". "המחלה מתבטאת באדם, אבל היא לא מסוגלת להתרבות בו ברמה שהיא תעבור לזבוב הבא. באמצעות המחקר הבנו כי הדרך היעילה ביותר לצמצום הסיכון להידבקות בני אדם היא על ידי הפחתת הנגיעות בלשמניה בזבובי החול המעבירים את הטפיל, כי הם אלו שפוגעים בנו", פירט ד"ר צורים.
ד"ר צורים והצוות שלו פעלו בירוחם בכמה רבדים. בשיחה עם N12, הסביר על דרכי הפעולה: "הבנו כי לא ניתן להדביר את כל זבובי החול, לכן הפחתנו תחילה את כמות המכרסמים על ידי המתתם או הרחקתם, שזו השיטה הסטנדרטית כיום. הכלים הסטנדרטים המוצלחים כיום מתבססים על הפחתה והדברה של אוכלוסיית מיני המאגר והרחקתם מקרבת יישוב".
במקרה הישראלי, מדובר במכרסמים בשם "פסמון" ו"מריון" (ממשפחת העכבריים). כלי חשוב נוסף שהופעל בירוחם, פותח על ידי ד"ר צורים ושותפיו למחקר. כלי זה עושה שימוש בחיות המאגר כ"סוס טרויאני" לפגיעה בזבובי החול. בגישה זו – גישת ההדברה הסיסטמית מיני המאגר מקבלים טיפול שאינו פוגע בהם, אך הופך אותם לרעילים לזבובי החול.
כך, זבובי חול שעוקצים את מיני המאגר מתים ואינם מעבירים הלאה את הטפיל, מחולל המחלה ומעגל העברת הטפיל מנותק. מדובר, לדבריו של ד"ר צורים, בטיפול ממוקד וספציפי במיני מכרסמים שמהווים מאגר ללשמניה. "זוהי שיטה חדשנית לבקרת מחלות ולמיטב ידיעתנו זו הפעם הראשונה שבה נוסתה בקנה מידה גדול והוכחה היתכנותה. השיטה יעילה יותר מהרעלת המכרסמים או הרחקתם והפגיעה הסביבתית שלה מצומצמת הרבה יותר", מדגיש ד"ר צורים.
לדבריו, בעבר נוסתה שיטה נוספת שכללה הקמת חומות רשת מטופלות בקוטלי חרקים, במטרה לעצור כניסת זבובי חול נגועים אל תוך ישובים. "הרשתות אכן קוטלות זבובי חול רבים, אולם יעילותן בהפחתת הנגיעות בלישמניה לא מספקת בדרך כלל ומאוד קשה לתחזק רשת במימדים מספיקים", שיתף ד"ר צורים.
באופקים הסיפור הוא שונה, כך לפי ד"ר צורים. "באופקים יש מין מכרסמים אחר מבירוחם, שהוא הבעיה המרכזית - מריון מצוי. בשטחים החקלאיים מסביב לאופקים ואלו שגובלים בהם יש המון מכרסמים וקשה לאתר ולמפות את כולם".
כיום, המחקר של ד"ר צורים מתבצע בשטחים החקלאיים שבאזור אופקים ומערב הנגב. בעזרת ד"ר יואב מוטרו ממשרד החקלאות וחברת ALTA Innovations לחקלאות מדייקת. "אנחנו סורקים את השטח באמצעות כלי חישה מרחוק המותקנים על רחפנים, מזהים וממפים את האזורים הנגועים במחילות מריונים ומטפלים, באופן נקודתי במחילות, שוב באמצעות רחפן", אומר ד"ר צורים. "באופקים צריך לטפל בבעיית המכרסמים האלו במאות מטרים הקרובים אליה, ולא בשטחים החקלאים המרוחקים – דבר שבינתיים לא נעשה ככל הנראה".
על ידי הנחת פתיונות למכרסמים שנושאים לישמניה והרעלת זבוב החול, מצליח כיום ד"ר צורים להפחית את ההידבקות בלשמניה בזבובי החול בשטחי הניסוי בשטחים החקלאיים בצורה ניכרת. בירוחם השיטה הפחיתה מעל ל-90 אחוז בנגיעות בלישמניה בקרב זבובי החול.
"זה לא תהליך של שנים, הביצוע הוא מיידי"
ד"ר צורים העיד כי מרגע תחילת תכנית הטיפול ניתן יהיה להרגיש הקלה בכמות הנדבקים. "זה לא תהליך של שנים, הביצוע הוא כמעט מיידי", הוא הסביר, אך הדגיש כי אי אפשר להיפטר מהלשמניה לגמרי. "זה כרוני. אנחנו לא מטפלים בכל המזרח התיכון בו-זמנית, לכן זה לא ייעלם. אנחנו יכולים להציע ממשק שהוא מגן פר אזור, אבל אי אפשר להפעיל אותו בפעם אחת וזהו. זה חייב להיות חלק מהפעילות השנתית של אותו אזור".
"כשמפעילים ממשקים כאלו לזמן ארוך, עם הזמן האינטנסיביות שצריך להפעיל אותם יורדת בדרך כלל", הסביר ד"ר צורים, שמסרב לחזות מראש את התוצאה. "אני יכול להגיד שמהרגע שנפעיל תוכנית כזו ברצינות, התוצאות צפויות להתממש בטווח זמן קצר, יתכן שאפילו בתוך מספר שבועות ".
השותפים המרכזיים במחקר הנוכחי של ד"ר צורים הם פרופסור צביקה אברמסקי מאוניברסיטת בן גוריון, פרופסור אלון ורבורג מהאוניברסיטה העברית, פרופסור גד בנעט מהאוניברסיטה העברית וגדעון וסרברג מאוניברסיטת גרינסבורו בצפון קרוליינה.