כבש את האולפן: בן לדאני לא נולד בישראל. הוא עלה לארץ, התגייס לעוקץ ושם הכיר את ג'ק הכלב. בקרב בצפון הרצועה הם נורו שמונה פעמים, ג'ק נהרג ובן נפצע באורח אנוש. לדאני היה בתרדמת במשך חודשים, ומאז הוא עובר תהליך שיקום. "התעוררתי והשאלה הראשונה ששאלתי, כמו הרבה גברים, הייתה: 'איך הבולבול שלי?'", סיפר בחיוך בריאיון ל"חדשות הבוקר". "אחר כך אמרו לי שג'ק לא שרד. קמתי אחרי חודש מהקומה, ואחרי שגילו לי את זה - חזרתי שוב לקומה".
באיזה מצב הגעת לבית החולים?
"הגעתי בהכרה, יצאתי מהאמבולנס, ואמרתי שבעוד שבועיים אחזור לעזה. זה הפך לחודשיים של קומה, ועוד עשרה חודשי שיקום. כשהייתי בקומה היו לי שלושה חלומות, כל פעם נלחם במקום אחר בעזה. הסיטואציות היו שונות אבל בכולן שלחתי את הכלב, הוא מת ואני יצאתי פצוע. חייתי בחלום את מה שקרה בערך, הכלב הציל אותי".
המוח עבד באופן הכי חד.
"זה מה שמטורף, הייתי בקומה. הדבר היחיד שהיה חי זה המוח שלי, אם הייתי מת בחלום הייתי מת באמיתי. הנשמה של הכלב הגיעה והצילה אותי".
בן וג'ק היו שנתיים צמודים אחד לשני, חברים ולוחמים. "אני לא שווה כלום בלעדיו", אמר בריאיון. "ביום של הפציעה מחבל ירה בנו שמונה כדורים, אני לא זוכר בדיוק מה קרה לג'ק. פינו אותי וכל הזמן היד הייתה על הכלב. רק רציתי לוודא שהוא נושם. בסוף הוא מת. בזכותו אני חי, לצערי בלעדיו".
במחשבות אתה עם ג'ק ולא בפציעה.
"כולם שואלים אם כואב כשיורים בך, אז האמת שלא. חטפתי ברגליים ובבטן, עד היום קשה לי ללכת אבל כשיורים בך אתה לא חושב על זה. חושבים איך הכלב, אבל לא עליך".
אתה מדבר על כלב אבל זה ממש בן אדם, לוחם לצידך.
"הכלב שלי היה לוחם פי אלף יותר טוב ממני. הם לוחמים על ארבע לכל דבר. הם צריכים לקבל כבוד פי שניים ממה שאנחנו מקבלים. אין להם נשק, הם רק רוצים לעזור לנו מכל הלב וללא תלונות. ג'ק חטף את הכדור השמיני, יכול להיות שזה היה הכדור שהיה הורג אותי".
כאמור, לדאני עלה לישראל כחייל בודד. הוא העיד על עצמו שתמיד היה ציוני, וב-7 באוקטובר פגש את הרוע פנים מול פנים. "סגרתי שבת, הייתי עם הרבה חברים וקפצנו ישר לדרום. בשבוע הראשון קפצנו מקיבוץ לקיבוץ. ראיתי הכל מהכל, אבל הכי גרוע הייתה פרצוף השנאה שראיתי", נזכר.
ועכשיו חזרת ללמוד באוניברסיטת רייכמן.
"הרופאים אמרו לי שייקח שנתיים עד שאעזוב את בית החולים ואמרתי להם שאעשה את זה בחצי מהזמן. הם צחקו כשאמרתי שאבוא לרייכמן כבר בנובמבר. אני חושב שלימודים זה חלק מהשיקום, אני צריך לראות חברים ולהשתקם. המטרה שלי לחיות בכל יום כאילו זה היום האחרון שלי".
היית מתגייס שוב?
"אם היית שואלת אותי: 'בן, היית מתגייס גם אם ידעת שזה מה שיקרה?', הייתי אומר שהייתי עושה את זה שוב ושוב. היו לי חיים ממש טובים אבל רציתי לבוא לפה. הרגשתי שזו החובה שלי, לא יודע למה אבל הייתי עושה את זה".