אבוטבול, אב לשניים, סבל מאי ספיקת לב קשה במשך שבע שנים. מצבו הלך והחמיר, עד שרק השתלת לב יכלה להצילו. "התרומה הזו באה לי כשכבר הייתי על הקצה", הוא משחזר. "החיים היו מאתגרים מאוד וקשים. עברתי שבע פעמים דום לב, המון צנתורים, פעולות ותרופות".
הטלפון המיוחל הגיע בשבוע שעבר. ד"ר בן אברהם, מנהל השירות לאי ספיקת לב במערך לקרדיולוגיה בבילינסון, הודיע לאבוטבול כי נמצא לב מתאים. תוך שלוש שעות, אבוטבול היה על שולחן הניתוחים. את ההשתלה המורכבת ביצעו פרופ' דן ערבות, מנהל מערך ניתוחי לב וחזה, ופרופ' ירון ברק, מנהל היחידה להשתלות בית החזה בבילינסון. "דווקא בתקופה הקשה הזו של המלחמה, מתגלה בשיא עוצמתה הערבות ההדדית והלכידות הישראלית", אמר פרופ' ערבות.
ד"ר טוביה בן גל, מנהל היחידה לאי ספיקת לב, הסביר את האתגר המיוחד במקרה של אבוטבול: "אלדר הוא איש מאוד גבוה, 1.86, ולכן למרות מצבו הקריטי, תרומה שתתאים לממדיו מגיעה בתכיפות נמוכה. היה חשש גדול שבמצבו הרפואי הקריטי הוא לא יוכל להמתין להגעת התרומה המיוחלת".
מיכאל סמארה ז"ל, סטודנט בן 27, הציל במותו שישה בני אדם. הריאות, הכליות והלב שלו הושתלו בבילינסון במרתון השתלות שכלל עשרות אנשי צוות רפואי. "משפחת סמארה היא דוגמא לערבות ולעוצמות של עם ישראל", הוסיף פרופ' ערבות. "המשפחה האצילית הזו קיבלה את ההחלטה הכי קשה שאפשר, מתוך האובדן הכי כואב שיש, ובזכותם ניצלו חייהם של שישה אנשים".
עבור אבוטבול, ההשתלה מסמנת התחלה חדשה. "כשהתעוררתי מהניתוח, הדבר שהכי עניין אותי היה לדעת מי תרם לי את הלב", הוא מספר. "משפחתו של מיכאל הם שכנים שלי מכפר יאסיף. יכול להיות שמיכאל עצמו לא נמצא איתנו, אבל הלב שלו פועם וחי אצלי. זו מתנה שאני מעריך כל יום מחדש. אני מאוד רוצה לפגוש את המשפחה ולחבק אותם ולומר תודה".