ההסלמה בצפון נמשכת ובבתי החולים נערכים לעבודה במתחמים המוגנים. ברמב"ם החלו אמש (ראשון) במבצע העברת המטופלים לבית החולים הממוגן התת-קרקעי, שבו שוהים כעת כ-700 חולים.
הבוקר (שני) נערכים ברמב"ם גם לקליטת חולים ממתקנים רפואיים אחרים באזור. בשעות אלה ממש מועברים שישה פגים מבית החולים כרמל לבית החולים הממוגן. מנהל רמב"ם פרופ' מיקי הלברטל, ציין אתמול כי לרמב"ם יש אפשרות מיגון של 2,200 מיטות, לרבות מיטות של חדרי ניתוח וחדרי מיון.
גילה היימס, מנהלת מערך האחיות (סיעוד) בבית החולים, שותפה פעילה במבצע המורכב, מספרת הבוקר ל-mako בריאות, כי האווירה "מטורפת". "אנחנו מעבירים כמעט בית חולים שלם, כולל תינוקות וילדים וחולים אונקולוגיים, אבל למזלנו יכולנו להעביר את החולים בשקט, בזמן שלא נפלו טילים". לדבריה, ההחלטה התקבלה כצעד מונע, אף שלפי שעה לא נשמעו אזעקות בחיפה אלא רק בסביבתה. "עדיף לעשות את המעבר לפני שיפלו טילים גם פה בחיפה כי אנחנו בסוף צריכים לתת מענה לכל האזור. ברור לנו שאנחנו לא נמצאים פה רק לכמה ימים, וחשוב לציין שאין הגבלת זמן שהייה בבית החולים התת-קרקעי. אנחנו קשובים לגורמים הביטחוניים ונהיה פה ככל שיידרש".
"הייתי פה כשחלונות התפוצצו"
היימס למודת הניסיון זוכרת גם את התקופה הקשה של מלחמת לבנון השנייה ב-2006, וזו, לדבריה, אחת הסיבות להחלטה להקים את בית החולים הממוגן. "הייתי פה כשטילים נפלו בכניסה לבית החולים, כשחלונות התפוצצו. עבדנו בשטחים לא ממוגנים ולא יכולנו לאפשר שדבר כזה יקרה שוב". היא מספרת כי בעקבות החשש, המבצע החל בהעברת המחלקות שחשופות לחזית הצפונית, לים. "אנחנו ערוכים כעת לקבלת מאות פצועים, יש לנו מערכת שמסדירה את הטיפול הראשוני שנמצא בחדר המיון הממוגן, והצפי הוא שיגיעו עוד מאושפזים ואפילו בכמויות גדולות".
עם זאת, היא מציינת כי העבודה בבית חולים תת-קרקעי, נעשית בתנאים קשים וסיזיפיים. "כרגע כולם בהשפעת האדרנלין הגבוה, אבל העבודה בתנאים האלה היא לא מיטבית, ואני מניחה שאנשים יתעייפו עם הזמן. כרגע גם אין אזעקות אצלנו, ויש כמה אנשי צוות שמתחילים לתהות, לשאול למה הם פה ולמה בכלל נעשה המעבר. אבל אנחנו לא יודעים מתי הטילים יגיעו, ולכן זה צעד הגיוני ומתבקש".
"לישון בתוך מגרש חניה זה לא משהו שאפשר לייפות"
אף שגם החולים עצמם מרוצים מהעובדה שהם במקום ממוגן, לטענת היימס כי גם עבורם מדובר בסיטואציה מאתגרת. "בסוף מדובר באשפוז בתנאים מאוד קשים, לישון בתוך מגרש חניה זה לא משהו שאפשר לייפות", היא אומרת. לדבריה, ישנם כמה אתגרים בטיפול במתחם שכזה, והמרכזי הוא השמירה על הפרטיות של המטופלים. "אנחנו מציבים פרגודים ואנחנו עדיין נמצאים בתהליך רכישה של נוספים כדי שנוכל לשמור על הפרטיות שלהם. גם השירותים פה הם כימיים".
היימס מוסיפה כי המצב משפיע גם על הגעת המבקרים. "מכיוון שהמתחם צפוף אין מקום לכמה מבקרים לכל חולה והוא צריך להסתפק באחד-שניים. מעבר לכך, אין למטופלים איפה להסתובב, להתאוורר או להתרווח. גם התאורה בלילה בעייתית כי זה או לסגור את האור לחלוטין, מה שמצריך מהרופאים להסתובב עם פנסי ראש במתחם, או להשאיר אותו דולק בחניון, ואז זה מפריע לחלק מהמטופלים. כדי לפתור את זה, בינתיים אנחנו מביאים למטופלים כיסויי עיניים ואוזניים".
לסיום היא אומרת: "זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים מעבר כזה ואנחנו כולנו לומדים את זה עדיין. אנחנו מקפידים לעשות אותו בשקיפות ובשיתוף עם כולם. גם ההנהלה נמצאת בשטח כל הזמן, וזה מאוד מעודד את הצוותים והמטופלים".