קארין באומן הלכה לעולמה אתמול (שלישי) לאחר עשר שנים במהלכן התמודדה עם מחלת האנורקסיה. העיסוק במותה של קארין מעלה שאלות קשות בדבר המחלה עמה מתמודדים צעירים רבים כבר עשרות שנים בשם קידוש הרזון ואידיאל היופי. "אנשים נוטים לחשוב שזה סה"כ דורש לעלות במשקל ולאכול, אבל האמת שמי שחולה באנורקסיה לא מסוגל לאכול", מסבירה ד"ר קרן הנץ גמליאל, פסיכולוגית קלינית ומרצה בכירה בבית הספר למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית תל אביב יפו.
בתחילת שנות ה-20 לחייה עסקה קארין בדוגמנות, בעקבות אחיה הגדולים שהיו גם הם דוגמנים מצליחים באותה התקופה והחלה לרזות כחלק מהעיסוק במקצוע. לאחר שחלתה אימה יהודית, זוגתו של הזמר שימי תבורי טיפלה בה ולא מזמן גייסה תרומות לטיפול בקארין, שהגיעה למשקל 24 קילוגרמים. בשבוע האחרון קארין אושפזה פעם נוספת בבית החולים איכילוב, אחרי שחלתה בדלקת ריאות אך הפעם לאחר שמצבה התדרדר היא נפטרה.
"אנורקסיה יכולה להיות תלויה במבנה אישיותי או ביחסים קודמים עם דמויות מטפלות"
"זה סבל נפשי מאוד גדול", הוסיפה ד"ר הנץ גמליאל, "מבחינה פסיכולוגית האוכל הוא כמו אויב שהיא נלחמת נגדו ונגד הגורמים (דיאטנית, פסיכולוגית, הורים) שמנסים לגרום לה לאכול. זה סבל גדול, ומלבד זה שהיא לא מסוגלת להכניס אוכל פנימה ולהעלות במשקל – היא ממשיכה לחשוב שהיא שמנה, שהיא חייבת עוד להשתפר במראה שלה, ולהמשיך להוריד עוד במשקל – במחשבה שעוד קילו ירגיש ויראה יותר טוב, מה שאף פעם לא קורה".
"גם כשרוצים לצאת מאנורקסיה – הגוף כבר במנגנון הרס כזה שמאוד קשה לשכנע אותו לאכול בלי לרצות להקיא או לסבול מכאבי בטן", מסבירה ד"ר הנץ גמליאל. ישנה נטייה לחשוב שאנשים רבים יתעסקו עם משקל ודיאטות במהלך חייהם אך לפי ד"ר גמליאל, אנורקסיה תתפתח רק במקרים מסוימים. "זה יכול להיות מבנה אישיותי נוקשה יותר ונוטה לפרפקציוניזם, נטייה אובססיביות וביקורת עצמית גבוהה. אנחנו גם יודעים שלעיתים זה קשור ביחסים המוקדמים עם הדמויות המטפלות".
נורות האזהרה לזיהוי אדם המתמודד עם אנורקסיה
הסימנים לזיהוי אדם שמתמודד עם אנורקסיה הם לא בהכרח חד-משמעיים, וניתנים לפרשנות שונה, עם זאת ד"ר הנץ גמליאל מונה מה יכולות להיות נורות האזהרה אצל נשים צעירות וגם אצל נשים מעל גיל 60, "צמצום של אוכל מכל סוג, ספורט מוגבר, בשלבים הראשונים הרבה פעמים אנחנו רואים שלובשים בגדים שגדולים במידה. בנות צעירות למשל שלוקחות חולצות מהארון של אבא שלהן".
בניגוד לעבר, היום יש הרבה ידע, מחקר ושיטות טיפול במחלה, "אם רואים שינוי תזונה, צמצום בארוחות, ספורט מוגבר, ארוחות שלא נאכלות – זה זמן לפנות לעזרה, לפסיכולוגית, לדיאטנית, לגורם טיפולי", מציינת ד"ר הנץ גמליאל, "כדאי לתפוס את המחלה מוקדם. בשלבים מאוחרים הרבה פעמים החולים זקוקים למסגרת אשפוזית בה הם יוכלו לקבל טיפול כולל - תזונתי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי, תמיכה והשגחה". ד"ר גמליאל מבקשת לא לפחד מסטיגמות וטפל במהירות, "זו לא גזרה לכל החיים, אלא מחלה שניתן לצאת ממנה. ליווינו מתבגרות שקיבלו עזרה והן כיום נשים מתפקדות ובריאות, וגם נשים שאנורקסיה פגשה אותן בשלב מאוחר יותר יכולות לפנות לטיפול ולהבריא".
אנורקסיה אינה מחלה של צעירים בלבד - ויכולה להתפתח בכל גיל
"רוב הסובלים מאנורקסיה הן בנות בגילאי 10 עד 30. רמת החומרה וההשגחה קובעות את סוג ואופי הטיפול, וכן את רמת התפקוד", מציין אמיל אייזנשטיין, מרצה בנושא הפרעות אכילה בבית הספר לסיעוד במכללה האקדמית תל אביב יפו, ואח אחראי במחלקה פסיכיאטרית, "הפרעות אכילה מגיעות גם עם תסמינים נפשיים נוספים כמו חרדות, דיכאון, ונטייה לאובססיביות. כך למשל כ-60% מהאנורקטיים גם סובלים מדיכאון. לכן יש לטפל גם בחרדה, באובססיה ובדיכאון לצד הפרעת האכילה כיוון שאלו משפיעות זו על זו".
למרות שרוב החולים מיוחסים לקבוצת גיל מסוימת, אנורקסיה יכולה להתפתח בכל גיל – גם אצל נשים בנות 60, חוזרת להסביר ד"ר הנץ גמליאל. נשים בכל גיל שחושבות כי הן סובלות ממחלת האנורקסיה יכולות לשים לב שהן לא נהנות מאוכל, שהדיאטה הפכה להיות הדבר המרכזי שהן חושבות עליו, שיש לזה היבטים אובססיביים בנוגע לספורט ולתזונה. "חשוב מאוד לפנות לעזרה לפני שהגוף מגיב לזה בסימנים קשים כמו הפסקת וסת או נשירת שיער וכו'", מוסיפה ד"ר גמליאל.
"חשוב לזכור: בסופו של דבר זה חד וברור - לא נותנים בכפייה זונדה אלא רק במקרים בהם הפרעת האכילה נובעת ממצב פסיכוטי פעיל שמשבש את תפיסת המציאות, מה שגורם למסוכנות מידית", מציין אמיל אייזנשטיין. "המאושפזות בהפרעות אכילה אינן פסיכוטיות ומאשפזות בהסכמה, כך שיש להן זכות על גופן לעשות מה שהן רוצות. הפעם היחידה בה מותר להאכיל בכפייה זה אם 3 רופאים בכירים חותמים שהיא בסכנת מוות מידית - מצב מאוד קיצוני".
"אנחנו עדיין לא מבינים מספיק, אין עדיין תרופה להפרעה"
"נעשים כל הזמן מחקרים באופן בין-לאומי כדי להבין את המרכיב הביולוגי, הגנטי והסביבתי להפרעה אבל אנחנו עדיין לא מבינים מספיק כדי שיהיו בדיקות ביולוגיות לאבחון ההפרעה", מסבירה ד"ר איריס כהן יבין, פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת מרפאת הפרעות אכילה, מכבי שירותי בריאות. "כמו כן אין עדיין תרופה להפרעה (הטיפול התרופתי יכול לשפר חלק מהקשיים מסביב אבל לא את הבעיה הראשונית). הטיפול עבר הרבה שינויים ופיתוחים במהלך השנים והיום עיקר העבודה היא רגשית, התנהגותית, תזונאית ויש דגש גדול מאוד על עבודה משפחתית".
"פותחו שיטות טיפול כגון CBT ,DBT, FBT. כמו כן פותחו מסגרות באינטנסיביות שונה: אשפוז מלא, אשפוז יום, טיפול מרפאתי - הכל תלוי בחומרת המצב ובשיתוף פעולה של הנערה/נער. יש עוד עבודה רבה שצריך לעשות במניעה ובטיפול ויש לשים את ההפרעה בסדר עדיפות גבוה."