אירוע החלפת העוברים בבית החולים אסותא בראשון לציון, שנחשף לראשונה כאן ב-N12, העלה שאלות רבות בציבור בנוגע להיתכנות של עוד מקרים כאלו. בשיחה עם עורכת הדין גלית קרנר, המתמחה ברשלנות רפואית ועומדת בראש ועדת נזיקין מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין, היא ענתה על כמה שאלות בנוגע לנושא הכה סבוך.
מחדל נוסף באסותא: עובר אבד, הצוות לא ידע איך זה קרה
האם מבחינה משפטית היו תקדימים לאירוע כמו זה בעבר?
מקרים כאלה קרו בעבר גם בארץ וגם בחו"ל. אומנם זה אמור להיות נדיר, אבל טעויות אנוש, חוסר כוח אדם, חוסר מיומנות של כוח האדם ואי-הקפדה על נהלים מובילים לאסונות כאלו. המקרה של בית החולים ברזילי של החלפת העוברים טופל על ידי משרדי ואכן הבהיר את החשיבות הקריטית בשמירה על הסדר הנכון בעבודה הן במעבדה, הן על ידי הלבורנטיות והן במעמד ההחזרה על ידי הרופאים והאחריות.
האם ניתן להכריע מי תהיה אם היילוד? זו שנשאה אותו ברחמה, או זו שהביצית המופרית שייכת לה?
הסוגיה טומנת בחובה שאלות מוסריות שהן בסיס למהות שלנו בחיים ואולי גם שאלות הלכתיות. אדם מביא לעולם ילד בהנחה ובידיעה ובשאיפה שהוא נושא את המטען הגנטי שלו, את תכונות האופי והנראות שלו ושל בני משפחתו לדורותיהם. בית המשפט יצטרך להידרש בפסק דין לסוגיה, והכול תלוי בעמדת שני זוגות ההורים, מי ירצה את הילד - וכמובן כל זאת לאחר בירור מהות הרשלנות: האם מדובר בהחלפה של עובר שנושא במלואו את המטען הגנטי של הזוג האחר, או רשלנות במעמד ההפריה במסגרתה הוחדרו זרע או ביצית של חלק מזוג א' לחלק מזוג ב'.
ב-2014, במקרה דומה שאירע באירופה, קבע בית המשפט כי הילד שייך לאם שנשאה אותו, אף שנשא מטען גנטי של זוג הורים אחרים שהגישו תביעה לקבל את ילדם והחוק באותה מדינה קבע כי האם הנושאת את העובר היא אימו של הילד.
מחדל ההפריה: משרד הבריאות אוסר על המחלקה לקבל מטופלות חדשות
האם ייתכן שהאישה שנשאה את ההיריון לא תוכל לגדל את הילד? ומדוע?
בארץ הדבר לא כתוב או מוכרע מראש בסעיפי חוק, עסקינן בסוגיה יחסית חדשנית (הפריות, החזרת עוברים סיבוך שלהם וכיוב') אשר לרוב נסגרת בהסדרי פשרה, מחוץ לכותלי בית המשפט, ואינה מגיעה לידי הכרעה שיפוטית. לכן ההחלטה מי יגדל את הילד, אם תהיה מחלוקת, תונח, אני מניחה, לפתח בית משפט העליון במסגרת הערעורים. משפט שלמה גרסת 2022.
מה הנזק שנגרם לאותה אישה? ובעקבות המקרה - מה ניתן לקבל אם המקרה מגיע לבית משפט?
מדובר בנזק נפשי ואף אולי גופני (איננו יודעים מה תהיה תוצאת הלידה) מהקשים שיש. למעשה, בהתאם לסעיף 316 לחוק העונשין רק ועדת על מוסמכת ליתן החלטה המאפשרת הפסקת היריון. חוזר הפסקת היריון דן בסוגיה חשובה זו ועושה אבחנה בין שלב המקדמי של ההיריון (עד שבוע 24) לבין שלב החיות (לאחר שבוע 24) וקובע כי בהינתן מומים משמעותיים בעובר שבסבירות גבוהה לא יאפשרו קיום חיים נורמטיביים.
בית המשפט מעניק פיצויים גם בהתאם לאחוזי הנכות וההפסדים הנלווים לכך לשני בני הזוג. אומנם מדובר בסכומים משמעותיים, אך הם רחוקים שנות אור מסכומי הפיצויים שנפסקים בארה"ב. אני קוראת לבתי המשפט לשנות את הגישה הרווחת במדינתנו שכבר לא צעירה ולחייב את הנתבעים בתביעות הרשלנות הרפואית בסכומים משמעותיים הדומים לסכומי הפיצויים בארה"ב כי רק כך יחול השינוי המיוחל, בהקפדה על נהלים ובהענקת רפואה טובה לנו האזרחים.
האם יש תביעות רבות בתחום הפוריות?
במדינה שלנו, שמשרד הבריאות הוא הגורם המפקח בה (במקרים רבים גם על עצמו כי המדינה היא הבעלים של חלק גדול מבתי החולים) כל המידע מצוי אצלו ויש להצטער על חוסר השקיפות ועל העובדה כי אין הכרח וחובה על הצוותים הרפואיים גם בבתי חולים הפרטיים לדווח על כל מקרה של איבוד עוברים ו/או חריגה מנהלים, גם במקרים שלא הסתיימו באסון.
אני קוראת למשרד הבריאות להקים קו חם שבו כל עורך דין העוסק בתחום רשלנות רפואית יוכל לעדכן במקרים המתאימים המגיעים לטיפולו על מנת שמשרד הבריאות יתחקר בו במקום את ההתנהלות ויוביל לשיפור ושינוי מיידיים באותו מוסד רפואי.
