התנאים והיחס שמקבלים חולים כפי שהצגנו אמש (שני) ב"מהדורה המרכזית", עלולים להזכיר יותר מהכול רפואה פרטית, אולם מדובר בחולי סרטן שמקבלים טיפולי הקרנות בבתי החולים, וזאת רפואה ציבורית לגמרי. קופות החולים ישלמו הכול באמצעות טופס 17, גם כשהמטופל יגיע לאסותא רמת החייל, שנחשב בית חולי פרטי.
החולים האונקולוגים שמטופלים בהקרנות, מכניסים הרבה כסף לבתי החולים, ו"התחרות" עליהם מזכירה את התחרות על היולדות. התשלום שקופת חולים תעביר לבית חולים על מטופל בודד, יכול להגיע אפילו ל-150 אלף שקלים, רק על ההקרנות. מטופל ממוצע יכניס כ-60 אלף שקל, ומתוכם יישארו לבית החולים בין 20-30 אלף שקלים אחרי הוצאות. נכפיל את זה ב-20 אלף מטופלים בשנה – ונקבל רווח שנתי ממוצע של חצי מיליארד שקלים.
ארמנק וירבוב שמקבל טיפולי הקרנות באסותא רמת החייל, סיפר: "התחילה לי בעיה באוכל, אמרתי לאחות האחראית שמאוד קשה לי ללעוס, ולא עברו חמש דקות – מתקשרת אליי הדיאטנית של המקום, ואומרת 'תשמע, אני אדאג לך, מחר תהיה לנו פגישה'. איזה מחר, כבר בארוחת הערב היה לי מגש משלי, עם השם שלי, עם האוכל שביקשתי, לא תראו דבר כזה..."
אני לא ממתינה בתור, יש מענה מיידי
שרה דדון החולת בסרטן השד
שרה דדון, שגם היא מקבלת טיפולי הקרנות באסותא רמת החייל, סיפרה בהתפעלות: "זה הלם שאני לא ממתינה בתור, אפילו הקדמתי פעמים רבות – קיבלו אותי לפני! זה לא ייאמן, זה פשוט הלם. פשוט הכול יותר מתקתק, יש מענה מיידי. אתה מתקשר – חוזרים אליך".
"הגעתי לפה בתור חבר קופת חולים עם הכרטיס הפשוט הזה, וקיבלתי VIP", סיפר ציון פלח, שמקבל טיפולי הקרנות בבילינסון. רינת ז'ולטי מרוז, הוסיפה: "אנחנו מרגישים פה שאנחנו לא עוד מספר". בנוסף לשירות, שבמיון או במחלקות הפנימיות אפשר רק לחלום עליו, בתי החולים מתחרים על ליבם של מטופלי ההקרנות באמצעות איכותו של הצוות הרפואי המטפל, וכמובן – גם של המכונה עצמה – המאיץ הקווי.
בטיפולי הקרנות לחולי סרטן, משגרים אנרגיה באמצעות קרני רנטגן, פרוטונים או חלקיקים אחרים, לתוך האיבר שבו נמצא הגידול הסרטני. הטיפול נמשך בדרך כלל דקות ספורות, המטופל לא מרגיש דבר, אבל הקרינה שעוברת דרכו פוגעת ב-DNA של התאים הסרטניים. למכשיר ההקרנות קוראים מאיץ קווי, והמחיר שלו יכול להגיע ל-10 מיליון דולר. טיפולי הקרנות בישראל ניתנים בתשעה בתי חולים בלבד: בילינסון, איכילוב, אסותא רמת החייל ושיבא במרכז הארץ, הדסה עין כרם בירושלים, זיו בצפת, רמב"ם בחיפה, סורוקה בב"ש, ובבית החולים אסותא אשדוד, וזה מאוד מאוד משתלם לבתי החולים האלה.
למאיץ הקווי של אסותא רמת החייל אכן יש יתרון בטיפול בחלק מהגידולים – בלבלב, בכבד ובבלוטת הערמונית, בגלל שיש לו MRI משולב בתוכו, אבל התועלת שביתרון עוד לא לגמרי ברורה. מחירו של מאיץ קווי משולב MRI כמו באסותא רמת החייל הוא פי 2 מאשר מאיץ רגיל, 10 מיליון דולר במקום 5, ויש לו גם חסרונות: הוא דורש צוות גדול יותר ולעיתים הקרינה שלו חלשה יותר.
מרגישים שאנחנו לא עוד מספר
רינת ז'ולטי מרוז
פרופ' מירב בן דויד, מנהלת המכון האונקולוגי באסותא רמת החייל, אמרה: "זו טכנולוגיה סופר חדישה, זה המאיץ היחיד בארץ שקיים, אחד מבערך 50 שקיימים בעולם. מה שמדהים בו זה שבכל רגע של קרינה, אם איבר המטרה שלי זז, הקרינה מפסיקה".
בילינסון, איכילוב והדסה עין כרם – גם הם כבר הזמינו את המאיץ. מרוץ החימוש היקר הזה הוא על חשבון כספי המיסים שלנו, שאפשר להתווכח אם צריכים לשמש לרכישת טכנולוגיות בוסריות.
הצד השני של המסדרון
במקביל, ד"ר קובי חביב, מנהל בית החולים השיקומי גריאטרי הרצוג בירושלים, הציג לנו את מחלקת שיקום א' בבית החולים. "המחלקה הזו ריקה כמו שאתם רואים, והסיבה שהיא ריקה – כי התעריף האשפוזי לשיקום בישראל הוא הפסדי. חדר שכולו מצויד ומאובזר בסטנדרט הכי גבוה שיש. הכול מוכן ומחכה בעצם למטופלים".
אפשר לתאר את הצד הזה של מערכת הבריאות בישראל כמעין פיל לבן: 150 מיטות ב-4 מחלקות לאשפוז גריאטרי, עמוסות בציוד חדיש ומתקדם, וכולן עומדות ריקות כבר יותר משנה, מחלקות רפאים. ד"ר חביב תיאר: "אנחנו נכנסים לאולם הפיזיותרפיה הקומתי, הכול ריק, אולם יפהפה, הושקעו בו מאות אלפי שקלים של ציוד, ואין פה חולים".
המחלקות לשיקום גריאטרי מיועדות לקשישים שעברו אירוע מוחי או ניתוח אורתופדי, ולפני שהם משתחררים הביתה – הם זקוקים לאשפוז נוסף של מספר שבועות, ובמהלכו ישוקמו היכולות שלהם לנהל חיים עצמאיים. כך למשל ילמדו אותם איך להיכנס ולצאת מהאמבטיה בלי ליפול, להכין לעצמם אוכל במטבח מיוחד שמותאם לצרכים שלהם, ואפילו ילמדו אותם שוב ללכת.
התעריף של משרד הבריאות ליום אשפוז במחלקה לאשפוז גריאטרי עומד על 1,297 שקלים, אבל העלות הריאלית על פי בית חולים הרצוג היא בין 1,600 שקלים ל-1,800 שקלים, כלומר, הפסד של 500-300 שקלים על כל מטופל כזה, מדי יום. בחשבון פשוט, כל מחלקה כזאת מפסידה 5 מיליון שקלים בשנה, ולכן - המחלקות נשארות סגורות.
יונית, העובדת הסוציאלית הראשית של ביה"ח הרצוג הראתה לנו את רשימות ההמתנה הארוכות: "מדי חודש מעל 100 ממתינים שרוצים להגיע אלינו. אנחנו מקבלים פה הרבה סיפורים מאוד מאוד עצובים, אנשים מתחננים להגיע אלינו, מתחננים. תזכרו, כולנו נהיה זקנים פעם, ולא נרצה שככה יתייחסו אלינו". ד"ר קובי חביב: מי שלא מגיע לכאן, הסיכוי שלו להידרדר ולהישאר עם נכות כזו או אחרת, או להפוך לסיעודי, הרבה יותר גבוה. חד-משמעית".
שאלנו את יונית איפה נמצאים הקשישים האלה מרשימות ההמתנה שלה, והיא סיפרה שהם נתקעים במחלקות הפנימיות של בתי החולים. אז נסענו לשערי צדק, ומצאנו אותם ממש בקלות. רבקה לוי בת ה-84, מאושפזת במחלקה פנימית בביה"ח שערי צדק כ-5 חודשים. שמרית הרוש, הנכדה של רבקה, סיפרה שהם ניסו להשיג מקום במחלקת השיקום בהרצוג, אך אמרו להם שאין מקום. "ארבעה חודשים וחצי אני רק מחכה!", אמרה רבקה לוי.
רבקה היא דוגמה למטופלת שעלולה להידרדר בגלל שיקום שמתעכב, וצילומי המחלקות המתקדמות והמפוארות שעומדות ריקות כבר יותר משנה, מפתיעות ומכעיסות אותה. שמרית הרוש, הנכדה של רבקה: "זה פשוט מרתיח, זה האנשים המבוגרים שלנו שאנחנו צריכים לשמור עליהם, וזה חבל מאוד, פשוט חבל".
במדינת ישראל יש מאות מבוגרים כמו רבקה שממתינים לשיקום ועלולים להידרדר, אבל מחלקות לשיקום גריאטרי רק הולכות ונסגרות כי הן לא רווחיות. מנגד, בתי החולים שכבר יש להם מכוני הקרנות לחולי סרטן, משתמשים ברווחים הכספיים כדי לאזן מחלקות הפסדיות אחרות כמו הפנימיות וחדרי המיון, אבל הסכומים האלה הם קטנים מכדי להביא לשינוי של ממש, והפערים בין חולים רווחיים לכאלה שאינם רווחיים במערכת שאמורה להיות שוויונית - בלתי נסבלים.