"לאנשים פשוט נמאס": התסמינים הנפשיים בגל החמישי שישארו גם אחריו

כשמדברים על הפגיעה האפשריות של משבר הקורונה, מתייחסים בדרך כלל לפגיעות הפיזיות, ולא נותנים בדרך כלל ביטוי מספק למה שעושה לנפש שלנו תחושת חוסר הוודאות, ההישארות בבית, והחשש הכללי מהמגפה. המתווה החדש לביטול הבידודים שיחל מחר במערכת החינוך ישים כך נראה סוף לבידודי הילדים, אבל הנזקים מהתקופה הנוכחית עלולים להישאר איתנו גם אחרי שהגל החמישי, או המגפה כולה תדעך. בשיחה עם N12 מספרים מומחי בריאות הנפש מה ההשפעות הייחודיות לגל החמישי על מה שקורה לנו בפנים, בנפש – ומציעים גם דרכי התמודדות.

סיקור שוטף ב -N12: סאגת ביטול בידודי התלמידים

• פחות מיממה לפני שנכנס לתוקף: משרד הבריאות ממליץ לדחות את ביטול בידודי התלמידים‎

• זיגזג בידודי הילדים: ״בזיון, הנפש של הילדים - הפקר"

• מנהלי בתי ספר לשרי החינוך והבריאות: "לא להפריד בין ילדים מחוסנים ולא מחוסנים"

"לאנשים נמאס שהם לא יכולים להתנהג כמו שהתנהגו לפני"

גיל רביב, פסיכולוג קליני ורפואי וסגן מנהל מערך בריאות הנפש ופסיכולוג ראשי בקופת חולים מאוחדת סיפר ל-N12: "בגל החמישי אנחנו מדברים הרבה על המונח שגרה, לאנשים פשוט נמאס מהמצב המתמשך הזה שבו יש סוג של אי-ודאות ושהם לא יכולים להתנהג כמו שהם היו יכולים להתנהג לפני. להרבה אנשים אין כעת כוח וחשק, התוצאה של שיבוש אורך החיים לאורך זמן היא מאוד בעייתית מבחינת הנפש. מתחילת המגפה הייתה טעות מאוד משמעותית בזה שלא הבינו שיש השלכות נפשיות מאוד קשות למגפה הזאת, המצוקה היא הרבה יותר נפשית מאשר גופנית. בגל החמישי יש יותר לגיטימציה לדבר על המחיר הנפשי שמשלמים ילדים, בני נוער ומבוגרים. הם התמודדו עם מצבים בלתי אפשריים של בידודים, או של ילדים שלא יכלו לשלוח למסגרות, זה שיבש והטריף את האנשים. אנחנו בעיקר מתרוקנים ואין מה שימלא אותנו".

רביב מוסיף ומסביר שאת ההשלכות של המצב המורכב שמביא איתו הגל החמישי, ניתן לראות עלייה בדיווחים על מצוקה נפשית בעיקר בקרב בני נוער. "שם יש הרבה מאוד מצוקה והרבה מאוד פניות. המצב מבחינת המצוקה בארץ של הצרכים הפסיכולוגיים זה פשוט לא יאמן. מעולם לא הייתה כמות כזאת של פניות לעזרה פסיכולוגית. בגלים הראשונים זה לא היה ככה. אין מקום היום במרפאות הציבוריות ובקליניקות הפרטיות, מצב של אי-ספיקה מוחלטת".

רביב מסביר כיצד לדעתו ניתן להתמודד עם התקופה המורכבת, על רקע המתווה החדש למניעת בידודים במערכת החינוך שייכנס לתוקף מחר: "אני חושב שאנשים צריכים לדמיין ולראות את החוט שמקשר בין מה שהיה לפני הקורונה ומה שיהיה בסוף הקורונה. מה שקורה זה שלאנשים היום יש מצפן שהתחיל פשוט להתבלבל, וברגע שאנחנו מתחילים ליישר את המצפן לכיוון סדור זה מאוד מסייע. הטיפ הגדול במצב הנוכחי זה שכל מי שיכול - למלא את המשאבים שלו, לדוגמא אנשים כן יכולים לקחת חופש לעצמם, נניח הורים שכל הזמן בבית וחשים באי-סדירות הזאת".

עוד מוסיף רביב להדגיש את החשיבות הגדולה בקרב ילדים לסדר יום, ואומר שברגע שהם לא חווים אותו יכולים להיווצר מצבים של חוסר אונים, דכדוך, חרדה ודיכאון – מה שלא קורה כשהילדים נמצאים במסגרת. "הכלים להתמודד עם זה גם אחרי שייגמרו הבידודים במערכת החינוך, זה לנסות להימנע מבלאגן, להימנע כמה שניתן מבידודים, לקבל הנחיות שהן מאוד פשוטות ולא מורכבות ומבלבלות. הקורונה שיבשה סדרי בראשית - ככל שאתה מצליח להתגבר על השיבושים האלה ולהשיב אותם לקדמותם, אז ככה זה יותר טוב ויותר בריא".

סיגל אלון, פסיכולוגית ארצית בכללית מספרת: "יש בגל הזה פחות קונצנזוס באוכלוסייה ופחות תחושה של התגייסות אקוטית למשהו שכולם ביחד בתוכו, זה הפך למין שגרת משבר. לכן, אנחנו יכולים לראות גם תחושה של ערבוב ובלבול שבה חלק חווים חרדה וחלק אדישים ויש להם כעס על זה שהשגרה לא חוזרת למסלול"'.

הומור, והבנה שכל תכנית היא בסיס לשינויים

אלון מציעה דרכים שונות שאיתן ניתן להתמודד עם מצב רגשי מורכב, והסבירה שמה שיכול לעזור זו היכולת להתגמש ולהבין שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, ולהכין לעצמנו חלופות בשגרת היום-יום. "דבר נוסף, לנסות בצורה ספציפית לכוון לזמן נעים ביחד עם חברים או עם בני משפחה. עוד טיפ זה לתבל את התקשורת סביב הקורונה בהומור".

לדבריה של אלון, קבוצה שנמצאת בסיכון הם בני נוער מתבגרים, מכיוון שהם נוטים להסתגר בחדרם. היא אומרת שלמרות שהם זקוקים מאוד לתקשורת בין-אישית, הם נוטים לשתף פחות את ההורים ומבקשים לרוב שיניחו להם. "חשוב לי מאוד דווקא בתקופה הזאת שההורים ישימו לב, יקפידו שהילדים יצאו מהחדר לפחות לארוחות משותפות עם בני המשפחה, שלא יהיו כל הזמן במסכים, להיות קשובים למצב הרוח ולהיות נגישים לשיחה, גם כשנראה שהם לא רוצים לדבר. לצד הרצון לשמור על אופטימיות ולאחז בשגרה. מי שמרגיש שקשה לו מדי והוא לא מסתדר אז שיפנה לעזרה".

אלון התייחסה גם למתווה ביטול הבידודים במערכת החינוך, והתריעה מההשלכות לטווח הארוך של קטיעת המפגש החברתי של הילדים: "הכלים שאני יכולה לתת כדי להתמודד עם המצב הזה, גם כאשר תיכנס לפועל מדיניות אי-הבידודים של משרד החינוך, זה לדבר עם הילדים באופן פתוח. להגיד מה שאנחנו יודעים או מה הולך להיות ולחשוב מה יכול לעזור להסתגל מחדש. לדוגמא, להכין את הילד שיכול להיות שיהיה לו קשה לחזור לבית ספר אחרי שהוא התרגל ללמוד בזום. בעיקר לדבר על זה, להזכיר לילדים שמתרגלים למצבים האלה בסוף".

ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש תחום בריאות הנפש ופסיכיאטר ילדים ונוער במכבי שירותי בריאות, מסביר שבמצב שמתמשך לאורך זמן "אז ברור שבכל פעם שאנחנו חווים גל נוסף ההנחה של הנפש אומרת שהכלים שהשתמשנו בהם בעבר לא היו טובים ובעצם לא חוזרים להשתמש בכלים שהיו יכולים להיות יעילים, ואז אנחנו מגיעים לזה שהמצב הנפשי של הנער הולך ומחמיר". בודנהיימר הגדיר את הדרך להתמודד עם המצב המורכב והלא יציב, ככזו המייצרת "איים של יציבות". בין אם זה אומר לשמור על סדרי שינה ופעילות גופנית בקרב הילדים, גם אם למוחרת אין בית ספר. "מאוד חשוב לשמור על סביבה חברתית, גם אם נמצאים בבידוד ורחוקים מחברים. בנוסף, ההורים צריכים לשמר את האינטואיציות שלהם ולשמר את התפקוד ההורי שלהם, כדי שהילדים יצליחו להישען עליהם ולהיעזר בהם כדי לצאת מהמצב הזה".

"הצוותים שלנו נשחקים"

בודנהיימר מדגיש שנעשה מאמץ מאוד גדול בקרב הצוותים הרפואיים במרפאות, בעיקר של הילדים והנוער, כדי להצליח לעמוד בעומס הפניות הגדול: "אנחנו מאוד מקווים שיינתנו משאבים כדי לעזור, כי הצוותים שלנו נשחקים. הצוותים שלנו עושים באמת מעל ומעבר כדי לעזור לילדים ולסיטואציה הלאומית, אבל אנחנו צריכים משאבים לטובת הטיפול".

בנוסף, התייחס בודנהיימר להשפעה הנפשית שיכולה להישאר בקרב ילדים ובני נוער, גם אחרי שהבידודים במערכת החינוך ייפסקו: "ההשפעות הנפשיות של התקופה זה כל חוסר היציבות, זה לא בהכרח הבידוד עצמו. חשוב להגיד שהפחד מהמחלה וכל הקומפלקס של הקורונה ביחד הוא הבעיה. חלק מזה זה הבידודים, אבל זה לא הכול. צריך להיזהר לא להלביש את זה על הבידודים בלבד".

"מבחינת ההשפעות הנפשיות, אנחנו רואים דיכאונות וחרדות שהן באופיין הפרעות שיכולות להיות תגובתיות, כלומר שיכולות להיות תחומות בזמן. אך יחד עם זה, אנחנו רואים דברים כמו הפרעות אכילה, שהיא הפרעה כרונית, וזה מאוד מדאיג". לדבריו, ככל שהדברים הופכים לכרוניים יותר, הנפש מלמדת את עצמה שהכלים שיש לה הם לא יעילים. התפקוד מאוד חשוב. חשוב לדאוג שהילד יהיה בתקשורת עם חברים ולא כל הזמן מול המסכים", מסכם בודנהיימר.