בניגוד למתווה שנידון הערב (שבת) בקבינט הקורונה – סגירת נתב"ג היא לא מידתית. אחרי שמדינת ישראל כבר החליטה לסגור את שעריה למדינות דרום אפריקה – אין עוד צורך בסגירה הרמטית של השמיים.

לפי ההערכות שלי, גם אם נתב"ג ישאר פתוח, רק אחת ל-4 עד 5 ימים בממוצע יחמוק נשא של הווריאנט ממערך הבדיקות בנתב"ג. החישוב הוא כזה: ניתן להניח שכ-25 אנשים חוזרים מדי יום מחו"ל ולא עוברים את הבדיקות על פי הנהלים. כלומר, כ-100 אנשים מדי 4 ימים. אם נניח ששכיחות המחלה היא פחות מ-1% במדינות המוצא – נבין שכל 4 ימים בממוצע צפוי להגיע מאומת אחד עם הווריאנט לתוך הקהילה.

וריאנט דרום אפריקאי, נתב"ג (צילום: 123rf, פלאש/90 )
צריך להישאר פתוח, נתב"ג | צילום: 123rf, פלאש/90

צריך לומר – כנראה שבכל מקרה לא נצליח למנוע לחלוטין את הזליגה של הווריאנט לתוך ישראל. כעת נשאלת השאלה האם כדי למנוע הגעה של חולה נוסף, פעם בארבעה ימים בממוצע, זה נכון לסגור לחלוטין את השמיים? אני סבור שבהתאם לידע שיש לנו כרגע על הווריאנט – התשובה היא לא. לא בטוח שהוא יהיה מידבק יותר, וכלל לא בטוח שהחיסונים לא יגנו מפניו. לכן, סגירת נתב"ג היא לא צעד מידתי בשלב הזה.

מה יכולה להיות התשובה לווריאנט?

בדומה לווריאנטים הקודמים – גם הפעם התשובה תהיה חיסונים. אם נגלה שהווריאנט הזה מידבק יותר מווריאנט דלתא, נצטרך לחסן עוד אנשים כדי להגדיל את רמת החיסוניות שלנו. ואם יתברר שיש פגיעה מסויימת ברמת התועלת של החיסון? לפי כל ההערכות החיסון עדיין יהיה יעיל במידה לא מבוטלת כנגד הווריאנט. ולכן, גם במקרה כזה – התשובה תהיה עוד חיסונים.

למעשה, בהינתן שכבר היום מקדם ההדבקה כאן בישראל הוא מעל 1, אנחנו בכל מקרה צריכים להגביר את מאמץ החיסונים. יש 1.1 מיליון ישראלים שזכאים לקבל את מנת הבוסטר וטרם עשו את זה. אליהם יצטרפו בקרוב בני הנוער שהתחסנו בקיץ ויצטרכו לקבל את הבוסטר. בנוסף, ישנם הילדים מגיל 5 עד 11 שחשוב שילכו להתחסן, וכמובן – קבוצת ה-600 אלף שעדיין לא התחסנו כלל.

 

 

מיקוד המאמצים בחיסונים יעזור לנו אל מול התחלואה הנוכחית ומול מקדם ההדבקה שכבר עבר את ה-1, אבל לא רק מול. הוא גם יעזור לנו מול וריאנט "אומיקרון" אם יתגלה בסוף שהוא מזיק יותר מקודמיו, וגם אל מול וריאנטים אחרים שעוד עשויים להגיע בהמשך.

פרופסור ערן סגל הוא חבר המחלקה למדעי המחשב במכון ויצמן ומשתתף בדיוני קבינט הקורונה