האירוע הזה היה עלול להיגמר באסון. בערב יום הכיפורים, שקד אלקובי, אחות במחלקות יולדות-קורונה של בית החולים שערי צדק בסך הכול רצתה לחזור לביתה בהתנחלות כפר אלדד ונתקלה במתקפת אבנים.
בריאיון ל-N12 היום (ראשון) שחזרה אלקובי את מה שהתרחש בשכונת הר-חומה בירושלים: "ב-23:00 סיימתי משמרת בבית החולים ובדרך הביתה פוצצו אותי באבנים. אלה היו בני נוער בגילי 15-12 שעמדו בכניסה לשכונה. בהתחלה רציתי לעצור ולדבר עם הילדים האלו, התחלתי להאט וראיתי שהם ממשיכים לזרוק עליי אבנים בטירוף. פחדתי פחד מוות וברחתי מהמקום".
בניגוד לתלונות המוכרות מדי שנה ביום הכיפורים, לא מדובר בשכונה בעלת אופי דתי אדוק והילדים היהודים שהשליכו את האבנים לא משתייכים למגזר החרדי. "באותם רגעים הייתי בהיסטריה ולא ידעתי מה לעשות. התסכול המטורף שלי נבע מכך שלא הצלחתי להבין למה הם עושים דבר כזה? אני כוננית של איחוד הצלה ויש לי מדבקה של בית החולים שערי צדק על האוטו, אך גם אם לא הייתי עובדת בצוות רפואי - זה מעשה אכזרי ונבזי. הילדים זרקו עליי אבנים גדולות ואני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם אחת מהן הייתה פוגעת בי בראש. פשוט רציתי לברוח משם. אני אמא לשלושה ילדים קטנים וכיסאות הבטיחות שלהם היו מלאים בשברי זכוכיות".
מיד לאחר האירוע, אלקובי התקשרה למשטרה - שסייעה לה לפלס את דרכה בחזרה הביתה לאחר שבחלק מן הכבישים הוצבו בטונדות שחסמו את המשך הנסיעה. בצאת הצום היא הגישה תלונה במשטרת ירושלים שפתחה בבדיקת המקרה.
אם שקד לא הייתה חוצה את הצומת באותם רגעים, סביר להניח שנהג אחר היה נקלע למתקפת האבנים וייתכן שישנם נהגים נוספים שנפגעו. "כל הצומת היה מלא באבנים על הרצפה והילדים רק חיכו לרכב שיעבור ויהפוך לקורבן", היא מתארת, "אני לא מצליחה להירגע מהאירוע הזה. יום כיפור הוא יום שבו אדם צריך יותר מתמיד לעמוד לחשבון נפש, לסלוח ולחמול - ודווקא ביום כזה בוחרים לסכן חיי אדם?"