מספר המאומתים החדשים שמאובחנים מדי יום המשיך לעלות השבוע, אך העומס על מערכת הבריאות נותר נמוך עם פחות מ-50 חולים קשה בבתי החולים. גם מקדם ההדבקה עלה, ובכך התחדדה המחלוקת: לפי איזה נתון לפעול? בקבינט הקורונה היו צריכים להכריע השבוע בין שתי גישות שיקבעו את המשך הטיפול: ניהוג המגפה לפי מספרם של החולים במצב קשה בבתי החולים או לפי מקדם ההדבקה של המאומתים (R), שעל פיו התקבלו החלטות רבות בעבר.
העלייה בתחלואה הובילה לדיון על חזרה לחלק מההגבלות שבוטלו לאחרונה, אך קבינט הקורונה החליט שלא להטיל מגבלות חדשות ופרסם הודעה: "הוחלט על פעולות נוספות לצמצום התחלואה ועצירת התפשטות זן דלתא, ללא החלת הגבלות דרסטיות בשלב זה". האסטרטגיה הזו כונתה "בלימה רכה": השרים תמכו בניהוג המגפה לפי מספר החולים קשה ובהגברת מבצע החיסונים, בשיפור ההסברה, בביצוע בדיקות מהירות (במוסדות גריאטריים, קייטנות ומחנות קיץ) - וגם בחובת בידוד לחוזרים מחו"ל עד לקבלת התשובה השלילית. במקביל, הוחלט לשקול לקצר את ימי הבידוד "במטרה להגביר את שיתוף הפעולה של הציבור באכיפת הבידוד".
בקבינט החליטו לנסות להוריד את ה-R תוך פגיעה מינימלית במשק, והוחלט כאמור כי מספר החולים קשה יהיה הפרמטר המוביל בקבלת ההחלטות. עם זאת, השאלה על איזה נתון להסתמך צפויה להמשיך לרחף באוויר ולעורר מחלוקת.
"מדד ניהוג" אחד אפשרי, כאמור, הוא מקדם ההדבקה של המאומתים: כך התקבלו ההחלטות בעידן שלפני החיסונים. אם הולכים לפי הנתון הזה, השיטה היא הטלת הגבלות הולכות ומחמירות עד שמקדם ההדבקה (R) יהיה נמוך מ-1 והמגפה תהיה במגמת התכווצות. לגישה הזו, כפי שלמדנו על בשרנו, יהיה מחיר כלכלי גבוה – והיא גם מלווה באי וודאות לגבי מועד הטלת ההגבלות. אם נבחר בדרך זו, לא ברור גם באילו תנאים נחזור לשגרה מלאה, היות וככל הנראה לא יהיה חיסון יעיל יותר מזה שניתן כרגע ולא צפוי אחוז מתחסנים גבוה יותר.
"מדד הניהוג השני" הוא קבלת החלטות לפי מספר החולים קשה, כלומר: קיום שגרת חיים מלאה ללא הגבלות, תוך ביצוע פעולות שיורידו את התחלואה. בתרחיש זה, ההגבלות יוטלו רק כשתהיה מגמת עלייה שתוביל לחציית סף שיוגדר מראש, למשל כ-300 או 400 חולים קשה בבתי החולים. בגישה הזו טמונה גם האחריות האזרחית: במקום הטלת הגבלות גורפות על ידי המדינה, האזרחים יבחרו את מידת הזהירות שבה ינקטו מבחינת עטיית מסכות, התקהלויות וכדומה.
חשוב להבין כי בניגוד לעידן שלפני החיסונים, הערכתנו כיום היא שבסבירות גבוהה לא נגיע לתחלואה הקשה שהייתה כאן בשיא המגפה ולכן לא נזדקק להטלת הגבלות נוספות, ובכל מקרה אפשרות זו מאפשרת מרווח ביטחון גדול למקרה שבכל זאת נראה עלייה ניכרת בחולים קשה. עם זאת, כמובן שלגישה הזו יהיה מחיר גבוה יותר בחולים קשה ואף בתמותה.
ללא קשר למדדי הניהוג, ישנן כמה פעולות שחייבות להתבצע: המשך מבצע החיסונים, הקמת מתווה בדיקות יעיל בנתב"ג, הגבלת נסיעות למדינות אדומות, אכיפת בידוד למאומתים, ושיפור תשתיות אוורור וטיהור אוויר.
עד כמה אנחנו רחוקים משיא התחלואה הקשה?
בתמונת המצב הנוכחית, יש כמה סיבות מרכזיות לכך שלא צפויה חזרה לשיא התחלואה הקשה. זן דלתא עצר את היציבות בבלימת התחלואה – אך עם תוספת של ישראלים "מוגנים" ניתן לחזור למצב הקודם. מספר המוגנים (מחוסנים או מחלימים) הנוספים שנדרש כעת לא ידוע במדויק: לפי הערכות מסוימות, מדובר על בין 500 אלף ל-750 אלף מחוסנים נוספים, למשל מקרב הנוער או מתוך אלו שלא התחסנו עד כה. עסקת החלפת החיסונים עם קוריאה הדרומית שנחתמה השבוע יכולה לסייע בכך. החיסונים יכולים להחזיר אותנו לנקודת האיזון: אם בתוך חודש יחוסן חלק משמעותי מ-1.2 מיליון ברי החיסון שנותרו, ניתן יהיה להגיע לתוספת הנדרשת.
אפשרות פחות רצויה, אך כזו שגם עשויה להחזיר אותנו לנקודת האיזון היא הדבקה רחבה: היות והחיסונים הורידו משמעותית את אחוז החולים קשה מבין המאומתים, אזי שמספר המאומתים הנדרש כדי לחזור למספר גבוה של חולים קשה יהיה גבוה משמעותית מבעבר, ועשוי להגיע גם לחצי מיליון מאומתים ובכך לעזור בהגעה חזרה לנקודת האיזון. לכן, גם באמצעות החיסונים וגם באמצעות ההדבקה ניתן לחזור לאיזון, וזאת מבלי להגיע לסף קריסת מערכת הבריאות. חזרה לנקודת האיזון תחזיר את מקדם ההדבקה אל מתחת ל-1 והמגפה שוב תדעך. בכל מקרה, מרווח הביטחון שבו אנחנו נמצאים כשנה וחצי מפרוץ המגפה הוא גדול ואם נזדקק לכך ניתן יהיה לחזור לאחור.
כדי להבין מה ההבדל בין המדדים הקובעים (חולים קשה או מקדם הדבקה), ניסינו להבין את השפעותיהם העתידיות. בבואנו לבצע הערכות כאלו, שאלה מרכזית היא מה יהיה מקדם ההדבקה לאורך זמן. הערכה אחת היא שהמקדם יהיה 1.1, מכיוון שלפני זן הדלתא המקדם היה כ-0.8 והזן הביא לעלייה של כ-40% בהדבקה. תחת הנחה זו, במבט קדימה נראה כי גם במקדם הדבקה של 1.1, אין צפי לחזרה לשיא המגפה בחודשים הקרובים: המודלים מנבאים בין 600 ל-1,200 חולים קשה בסך הכול בשלושת החודשים הקרובים, כאשר בכל המגפה היו כ-22 אלף חולים קשה. עוד עולה מהמודל כי צפויים כ-100,000 מחלימים נוספים, נתון שיכול להאט את מקדם ההדבקה, וכמובן שמתחסנים נוספים יורידו את מקדם ההדבקה. גם אם מספר המאומתים היומי (בממוצע שבועי) יעלה שוב ל-1,500, העלייה בחולים קשה תהיה מתונה בהרבה.
גם אם נחשב לפי מקדם הדבקה של 1.2, לאורך זמן לא צפויה חזרה לשיא המגפה – לפחות עד לחודש ספטמבר. במודל זה ההערכה היא שיהיו עוד בין 3,000 ל-6,000 חולים קשה בסך הכול (ממוצע שבועי של כ-250 חולים קשה ביום) וכ-600,000 מחלימים נוספים, שיאטו גם הם את ההדבקה וייתכן שיחזירו אותנו לנקודת האיזון. יש לציין כי גם לפני החיסונים, ועם וריאנט אלפא, מקדם ההדבקה הגיע ל-1.2 למשך שישה שבועות בסוף 2020 ותחילת 2021. מצד שני, באותה תקופה הוטלו הגבלות חריפות ומבצע החיסונים רק החל, כך שרמת המוגנות של האוכלוסייה לא הייתה גבוהה.
מה עושים מכאן והלאה?
אם מסתכלים על אנגליה, ניתן לראות נתון מעודד: בימים אלה, אחרי החיסונים ובהתפרצות וריאנט דלתא, אחוז הנפטרים מבין המאומתים ירד פי 10-8 ואחוז הנדבקים שזקוקים לאשפוז ירד פי 4-3 לעומת התקופה שלפני החיסונים. אם נראה ירידות דומות כאן, אזי סיכוי נמוך שנחזור לתחלואה הקשה של שיא המגפה. כאשר מצמידים את גרף המאומתים באנגליה לגרף הנפטרים (במרחק של 17 יום) ולמתאשפזים בטיפול נמרץ (בפער של 7 ימים), ניתן לראות שהעלייה בתקופה האחרונה קטנה יותר מזו שהייתה בתקופה שלפני החיסונים
לתפיסתי, המשמעות של הנתונים הללו היא שניתן, לפחות כרגע, לבחור בקבלת החלטות ("ניהוג") לפי מספר החולים קשה בבתי החולים – ולא לפעול רק לפי המאומתים ומקדם ההדבקה. בחירה בדרך פעולה זו תאפשר לשמור על שגרת חיים, לצד הפעולות הבסיסיות הנדרשות לעצירת כניסת זנים נוספים לישראל, המשך ההתחסנות ואכיפת הבידודים באופן אפקטיבי. באפשרות הזו הטלת הגבלות נוספות צפויה רק אם נחזור ל-400-300 חולים קשה, נתון שרחוק כרגע מהמצב הקיים, ושבסבירות גבוהה לא נגיע אליו. בכל מקרה, מרווח הביטחון שנותר יהיה גדול ויאפשר לחזור אחורה אם נצטרך.
פרופסור ערן סגל, המחלקה למדעי המחשב, מכון ויצמן.