ספורטאיות העבר האולימפיות החליטו לדבר בגילוי לב על הפרעות האכילה ועל משטר התזונה שהגיעו עם המרוץ למדליות. "רק אני יודעת מה עברתי שם מבחינת הנפש, אף אחד לא ידע באמת מה קורה", סיפרה אירה ריסנזון נחמני, מתעמלת אומנותית לשעבר שהתמודדה עם הפרעות אכילה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ריסנזון החלה את הדרך לגביעים בגיל 4. היא עלתה לישראל מאוקראינה בגיל 9, ובתוך שלושה חודשים היא החלה להתאמן אצל המאמנת המיתולוגית אירה ויגדורצ'יק. כמתעמלת אומנותית בנבחרת, היא הובילה את ישראל להישג בין-לאומי חסר תקדים והשתתפה בגמר האולימפי בבייג'ין.
אך לא הכול היה ורוד. הייתה דרישה למשמעת ולמראה של דוגמנית, להיות רזה וקלילה על המשטח כדי להרשים את השופטים וכדי לעשות שפגאטים באוויר. משטר הדיאטה היה קפדני וקשה: היא נשקלה פעמיים בכל יום, וכל האמצעים היו כשרים עד להשגת המטרה – ניצחון.
"היינו מגיעים לתחרויות ואז יש מסדר. בודקים את התיקים לראות אם יש שם חטיפים", סיפרה ריסנזון: "אירה כל-כך ידעה כל קילוגרם שלי, כל גרם. אם נשקלתי בבוקר 55 ק"ג ולא הגעתי ל-54 בסוף האימון – אז לא אוכלים ארוחת ערב. שותים מים, מתאפקים והלכים לישון. הייתי כותבת במלא דפים "אני רעבה, אני רעבה" - תשאלי אותי כמה פעמים יצא לי לישון לא-רעבה".
המשטר הקשוח, הפחד מהמאמנת והציפיות בבית עשו את שלהם ואירה ניסתה הכול כדי להוריד את הגרמים המיותרים – גם במחיר של נזק לגוף שלה. "הייתי לוקחת תה טיבטי שמשלשל. הסתכלתי תמיד על הפרסומות, איזה כדור דיאטה הכי טוב. לא פעם ולא פעמיים הייתי במיון כדי לשטוף את הקיבה", תיארה ריסנזון. "זה היה לחץ נפשי מטורף, המדינה מסתכלת ואירה מבטיחה לכולם שאני אעשה את ההישג, הכול על הכתפיים".
"כשמתמודדים עם איזושהי הפרעת אכילה, אז אתה כל הזמן מרגיש שמשהו איתך לא בסדר, כאילו שאתה לא נורמלי – זה נורא מוריד את ההערכה העצמית", סיפרה ורד בורוכובסקי, אלופת ישראל בשחייה בעלת מדליית ארד שהשתתפה בשתי אולימפיאדות והתמודדה גם היא עם הפרעת אכילה.
"היום אני מסתכלת לאחור על ההישגים שלי ואני באמת גאה בעצמי" הוסיפה בורוכובסקי. "לקח לי הרבה שנים להיות גאה בעצמי אבל אז, בתקופה הזאת, הייתי מאוד ביקורתית, פרפקציוניסטית. הרגשתי שאני צריכה להיות מושלמת. זו גזרה מאוד-מאוד תחרותית והישגית".
"לא עליתי על סירה מאז האולימפיאדה האחרונה שלי בלונדון", סיפרה ורד בוסקילה, שייטת אולימפית לשעבר, שבגיל 15 כבר הייתה אלופת עולם וייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות. גם היא התמודדה עם לחץ ממאמנים ששלטו על כל תחום בחייה. המקום היחיד בו יכולה הייתה למרוד, היה האוכל, וכשביקשו ממנה לרדת במשקל – היא עלתה.
"בשקילה הראשונה שלי אני זוכרת שהמאמן אמר: "מה זה, את מלאה בחרא?", וצחקתי, אבל זה לא היה מצחיק", סיפרה בוסקילה. "יו"ר איגוד השייט הקודם היה מגיע איתי לתזונאיות ויושב וצורח עליהן: "אתם לא מבינים שהיא שמנה?" והוא היה מפטר תזונאיות, לדעתי פיטר לפחות 6 תזונאיות".
השיא הגיע לפני אליפות העולם באוסטרליה, אז היא נדרשה להוריד 10 קילו. "אם לא תצליחי לא תוכלי להשתתף בתחרות", אמרו לה, וכדי לגרום לזה לקרות מצאו פתרון קיצוני: מסירת הארנק למאמן שלה שהחליט עבורה מה היא אוכלת, כמה ומתי. "ירדתי 17 ק"ג בחודש בערך, הפכתי לסוג של חיה שמחפשת אוכל. הייתי גונבת סנדוויצ'ים למתחרות שלי. אם הייתי אוכלת הייתי מקיאה כדי שלא יראו את זה במשקל".
אחרי טיפול פסיכיאטרי, היא החליטה לא לוותר על הכרטיס לאולימפיאדה. היא לקחה את עצמה בידיים ונעזרה באנשי מקצוע עד שסיימה במקום הרביעי בבייג'ין ובהמשך השתתפה גם באולימפיאדה שבלונדון. היום, בוסקילה היא סמנכ"לית הוועד האולימפי והיא מנסה לשנות ולשפר את המערכת מפנים. "בוועד האולימפי לא מוכנים למדליות בכל מחיר. אנחנו רוצים את הספורטאים הכי טובים בעולם, אלופי עולם, אבל לא בכל מחיר".
תגובת איגוד ההתעמלות: אנו פועלים לאזן בין דרישות קפדניות לגיטימיות מהמתעמלים, לבין טענות שהגיעו אלינו על מעשים חריגים. אלו נבדקים כעת באופן מעמיק ע"י אנשי מקצוע שנשכרו לשם כך".
תגובת אירה ויגדורצ'יק: "התעמלות אמנותית מבוססת על אסתטיקה ומראה חיצוני והמעמלת צריכה להיות קלילה וזריזה כדי לעבוד במרחב תנועה גדול. עודף משקל גורם לפציעות רבות. למרות הסטיגמה השקרית מתעמלת אומנותית רשאית לאכול את כל אבות המזון במידה. הדבר האסור הוא אכילת סוכרים ושומנים. הדרך היחידה להגיע להישגים היא משמעת אימונים ואורח חיים בריא. ספורטאית שאומרת שהיא רעבה לאוכל כי נלקחה ממנה חפיסת שוקולד מזלזלת במקצוענות".
תגובת אילן בסיק תשתש, לשעבר מאמנה של ורד בוסקילה: "בשייט מפרשיות, אלמנט המשקל הוא אלמנט דומיננטי. תמכתי בקושי של ורד בוסקילה להתמודד עם נושא המשקל באופן מקסימלי, בשיתוך אנשי מקצוע ועל-פי ההנחיות".