כל הערים סגורות באותו האופן, אבל מחוסנות - כל אחת בדרכה. חודש וחצי אחרי שישראל יצאה למבצע החיסונים המורכב, ובחלוף שבועיים מתחילת חלוקת המנה השנייה והמכריעה של החיסונים, רצינו לבדוק אם יש קשר כלשהו בין צבע העיר, שמעיד על מצב התחלואה שבה, לבין שיעור המתחסנים שבה. כלומר - האם ככל שמתחסנים יותר, כך מצב התחלואה נמוך יותר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מדובר בשאלה שהתשובה שלה אמורה להיות מבוססת על סטטיסטיקה ועל נתונים רבים שמשפיעים על התוצאה, שכן לשינוי במצב יכולות להיות סיבות רבות: הסגר הממושך, הקפדה על ההנחיות והיעדר התקהלויות, מספר החולים שהחלימו ושתורמים לחסינות העדר. כך קורה שבמבט לא מזוין, כלומר - ללא כלים סטטיסטיים מתאימים - קשה לקבוע איך החיסונים תורמים לשינוי.
אולם, כבר במבט חטוף בנתוני משרד הבריאות, ניתן לראות שככל שעולים בראש רשימת הערים והיישובים המחוסנים, כך צבעי היישובים נעשים פחות ופחות אדומים והרבה יותר מעורבים בין ירוק, צהוב וכתום. צבעים ירוקים אפשר לראות גם בתחתית הרשימה, בקרב כפרים זעירים של שבטים בדואים עם שיעור חיסון נמוך במיוחד, אבל ספק אם ניתן לקבוע שקיים קשר בין השניים ושמספיק מידע זורם משם.
בראש הרשימה עם שיעור המתחסנים הגבוה ביותר במנה הראשונה נמצאים יישובים קטנים באופן יחסי. המועצה המקומית תל מונד (כ-14 אלף תושבים) מובילה בפער ניכר עם כמעט 80% מבני ובנות המקום שהתחסנו במנה הראשונה. מעט יותר משליש התחסנו גם במנה השנייה. הצבע שלה הוא צהוב בשלב הזה, ואחוז הבדיקות החיוביות אתמול עמד על 5%. לא נמוך (ודאי נוכח נתוני ההתחסנות), אבל גם לא גבוה במיוחד. יהיה מעניין לראות את השינוי בצבע בימים הקרובים - אם אכן מספר החולים הפעילים והחדשים ירד נוכח מצב ההתחסנות.
אחר כך מגיעים להבים, עומר ומיתר. שלושתם יישובים קטנים וירוקים (או קרובים לירוק) עם שיעור חיסונים גבוה במיוחד ושם שיעור החיוביים אתמול נע סביב ה-3%. שוהם לעומת זאת מפתיעה לרעה, עם שיעור מחוסנים גבוה (מעל 55% במנה הראשונה, וכמעט שליש במנה השנייה), אך אחוז הבדיקות החיוביות ביישוב עומד על 7% וצבעה אדום (אומנם, אדום הנוטה לצהוב).
חשמונאים ואורנית למשל הם דוגמאות ליישובים קטנים שבהם שיעור מתחסנים גבוה יחסית במנה הראשונה, אבל צבען עדיין אדום בוהק עם שיעור חיוביים גבוה. ייתכן ששם מדובר בהדבקות בתוך הבתים שמעלות את אחוז הבדיקות כלפי מעלה.
בערים הגדולות המצב לא ממש השתנה מזה שהיה בטרם מבצע החיסונים. חיפה ותל אביב, שתיהן גדולות עם שיעור מתחסנים גבוה של כ-40% במנה הראשונה, וצבען צהוב עם שיעור חיוביים יומי של 7%. ירושלים לעומתן, אדומה לפני ובעיצומו של מבצע החיסונים, ממשיכה להיות אדומה מאוד, אבל שם גם שיעור המתחסנים נמוך יחסית ושיעור החיוביים גבוה במיוחד ועומד על 17%.
כשמסתכלים על הערים החרדיות עם שיעור החיוביים הגבוה אפשר לראות את הקורלציה הברורה: הצבע אדום, אחוז החיוביים גבוה מאוד בהתאם, ושיעור המחוסנים נמוך במיוחד. בבני ברק רק 13% התחסנו במנה הראשונה, ויש בה אלפי חולים פעילים. מצב דומה גם באלעד, בעמנואל, במודיעין עלית, ברכסים ובשורת ערים ויישובים חרדיים שצבועים באדום בוהק.
המסקנה: התשובה מורכבת
מהנתונים האלה נראה שהתשובה לקשר כלשהו בין צבע העיר (או מצב התחלואה שבה) לקצב החיסונים שבה היא מורכבת. לא רק הנתונים הסטטיסטיים חשובים, אלא גם מי התחסן. צבע הרמזור אדיש למספר החולים קשה, שהוא זה שאמור להיות בירידה בשלב הזה של החיסונים (בשל שיעור המתחסנים הגבוה דווקא בקרב אוכלוסיות הסיכון), ולא מספר המאומתים בהכרח. ילדים וצעירים ביישובים יכולים להמשיך להידבק ולהדביק משום שלא התחסנו, ועל כן צבע הרמזור לא בהכרח משתנה.
לצד זאת, כן ניתן לראות שבערים אדומות במיוחד לא עושים מאמץ רב כדי להתחסן ולהוריד את התחלואה, ושיעור המתחסנים בהן ממשיך להיות נמוך באופן משמעותי ביחס לערים אחרות, עם מצב תחלואה קל יותר.