גם כשבוע לתוך הסגר המהודק, מספרי התחלואה שברו שיאים – ויש דיווחים על הכוונה להאריך את הסגר בשבוע נוסף לפחות. מבצע החיסונים, שעורר אופטימיות רבה, נמשך – אך קצב המתחסנים החדשים הואט בשל הצורך לתת מנה שנייה לקבוצות בסיכון ובשל התארגנות להזמנת קבוצת המתחסנים הבאה של גילאים צעירים יותר. לצד זאת, מספר המאומתים, החולים קשה וגם התמותה מנגיף הקורונה המשיכה לשבור שיאים השבוע, אך לקראת סוף השבוע כבר יש סימנים אופטימיים שאנחנו לקראת בלימה בתחלואה והערכות ששיא התחלואה מאחורינו. לאור כל המגמות המעורבות הללו, איך אפשר לדעת איפה אנחנו עומדים ומה הדרך הטובה ביותר להמשיך קדימה?
השבוע נשבר שיא מאומתים יומי (9,700), ושיא חולים קשים חדשים ליום (156(. גם בתמותה נרשמה היממה הקטלנית ביותר מאז פרוץ המגפה: 66 נפטרים נוספים משלישי בבוקר לרביעי בבוקר. נתון התמותה החמור מהווה הוכחה נוספת לאחד הנזקים הגדולים ביותר של מגפת הקורונה: התמותה העודפת. מחקר שערכנו במכון ויצמן בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב ומהטכניון מצא כי בזמן העומס בבית החולים בגל השני וגם עכשיו בגל השלישי ישנה תמותה עודפת של כ-25-20%, כלומר חולים שייתכן ולא היו נפטרים אילו היו מגיעים בזמן שגרה.
מהנתונים עולה כי במהלך שיא האשפוזים בספטמבר ובאוקטובר, במהלך הסגר השני, מספר החולים המתים עקף בהרבה את התחזיות של המודל. מנגד, כאשר העומס דעך במהלך אוקטובר נתוני התמותה תאמו לתחזיות. הגברת העומס בבתי החולים קשורה (על פי הנתונים) לשיעור תמותה גבוה יותר. מדובר להערכתנו על כ-50 נפטרים מתוך כ-200 בשבועיים האחרונים של דצמבר ועל כ-130 מתוך כ-600 בגל השני של ספטמבר-אוקטובר. בניתוח שעשינו הבאנו בחשבון את הגיל, המין ומצב האשפוז בכניסה לבית החולים.
השבוע גם החלו להגיע נתוני תחלואה של אנשים שקיבלו את מנת החיסון הראשונה. במשרד הבריאות ציינו כי מתוך יותר מ-1,000 חולים קשים וקריטיים, 180 קיבלו מנת חיסון ראשונה, אך לא נאמר כמה זמן עבר בין מועד החיסון לבין הזמן שבו הפכו ה-180 חולים האלו לחולים קשה. ללא הנתון הזה קשה להבין את משמעות הנתון, שכן גם על פי נתוני חברת פייזר, אין הגנה מתחלואה קשה בשבוע הראשון לאחר המנה הראשונה.
דווח גם על ירידה במספר החולים שמתאשפזים אחרי שבועיים מקבלת החיסון במנה הראשונה אך גם כאן יש להתייחס לנתון בזהירות מכיוון שכמות המתחסנים עלתה בחדות ולכן נתון החולים נחלק במכנה (כמות המחוסנים) גדול יותר. גם קופת חולים כללית וקופת חולים מכבי הציגו השבוע נתונים ראשונים ומעודדים כשדיווחו על כך שיש ירידה של עשרות אחוזים בהדבקה בקרב אנשים שקיבלו את מנת החיסון הראשונה לאחר שבועיים מקבלת מנה זו.
גם סיבות לאופטימיות זהירה היו השבוע כאשר הצטברו עוד ועוד סימנים שאנחנו לקראת בלימה בתחלואה. מקדמי ההדבקה עדיין מעל 1 - אחד מהקריטריונים המרכזיים שהוצבו בממשלה ליציאה מהסגר, אבל ה-R כבר במגמת ירידה. גם במאומתים וגם בחולים קשה החלה להירשם האטה לאחר השיא. בזהירות ניתן לדבר גם על שיפור במגזר החרדי – שעורר דאגות רבות. המגזר עדיין "מוביל" ומאופיין באחוז בדיקות חיוביות כפול מהממוצע הארצי ("מגזר מעורב") אך גם שם יש כבר מגמה של ירידה במקדם ההדבקה.
בתחלואה הקשה המשיך הדמיון במספר החולים קשה החדשים בין הגל השני והשלישי, ולכן גם לפי זה יש לקוות שתחל בלימה: שיא החולים קשה בבית החולים בגל השני היה 16 יום אחרי הסגר וכעת אנחנו נמצאים במרחק דומה מתחילת הסגר השלישי (בצורתו הפחות מהודקת) והפעם יש גם את החיסונים. הציפייה היא שהבלימה תתבטא בירידה באחוז גילי 60+ מבין החולים קשה. ירידה כזו כבר בקרב המאומתים בני ה-60 ומעלה, אך ייתכן שהיא מושפעת גם מעליית התחלואה בקרב הילדים.
ואיך משפיע החיסון?
בניתוח נוסף שביצענו השבוע מצאנו קשר בין היקף ההתחסנות ביישוב – לבין מצב התחלואה. בערים שבהם התחסנו יותר יש משמעותית פחות תחלואה קשה (בקרב בני 60+). ישנן גם ערים שבהן כמות המאומתים בגיל 60 ומעלה+ היא דומה, אבל כאשר משווים מתגלה כי בעיר שהתחסנו יותר יש פחות חולים קשה. לא ניתן כמובן להסיק סיבתיות מהקשים האלו אבל הם בהחלט מעניינים.
כך לדוגמה כאשר משווים את סח'נין ונצרת, שתי ערים אדומות שבהן אובחנו 14 מאומתים חדשים (ביחס לגודל האוכלוסייה, לכל עשרת אלפים תושבים). בסח'נין חוסנו 74% מבני ה-60 ומעלה ובנצרת 42%. והפער בתחלואה הקשה? 43%, כלומר בהשוואה בסח'נין יש כפי 2 פחות בני 60 ומעלה מאושפזים בבתי החולים לעומת נצרת (1.6 למאה אלף אל מול 2.8).
רעננה וקריית ים גם הן במצב דומה מבחינת תחלואה – 10 חולים חדשים ל-10,000 איש. ברעננה שיעור המחוסנים מקבוצה זו עומד על 70% ובקריית ים רק על 50%, וגם ברעננה יש חצי מהחולים המאושפזים בשבוע האחרון ביחס לאלו שבקריית ים. גם כאשר משווים את ראש העין וקריית גת שמצבן דומה אך קצב החיסון שונה (76% בראש העין ו-49% בקריית גת), מתגלה פער גדול עוד יותר – 2.9 מאושפזים חדשים ל-10,000 איש בשבוע האחרון בקריית גת לעומת 0.7 בראש העין, קרי פי 4.
מנגד, עולה מגמה מדאיגה וברורה: קבוצת הסיכון (בני 60 ומעלה) כבר לא מגיעים להתחסן, למרות שהרבה מהם עדיין לא התחסנו. בטייבה למשל רק 35% מגילי 60+ התחסנו והתמונה שעולה היא של סטגנציה, קיפאון בשיעור החיסון: מי שלא התחסן עד כה מקבוצת הגיל הזו לא מגיע. כאשר מצליבים זאת עם שיעור התחלואה, מתגלה גורם שעלול לעכב את הירידה בתחלואה: אם במקומות עם תחלואה גבוהה אנשים לא הולכים להתחסן, כיצד נוכל לבלום את ההתפרצות?
מהמחקר על השפעת החיסון עולים שני מסרים ברורים וסותרים. האופטימי הוא שנראה שהחיסונים כבר מתחילים לעבוד. מנגד, הגענו לקיפאון בחיסון האוכלוסייה בסיכון דווקא במקומות שמייצרים את התחלואה בהיקף גבוה.
ואם המצב מעודד, האם יש צורך להאריך את הסגר?
על סמך כל הידוע עד כה – הן לגבי השפעת החיסון והן לגבי המוטציות – ניסינו להעריך מה יקרה אם הסגר יוסר ב-26 בינואר, כשבוע יותר מכפי שתוכנן. הניתוח מתבסס על כמה הנחות יסוד: חיסון עם יעילות של 95% בהורדת תחלואה ו-65% במניעת הדבקה, יעילות שמתחילה כבר 14 יום אחרי מנה ראשונה ושיעור של כ-80% מהציבור (בכל קבוצת גיל) שיסכים להתחסן. לגבי קצב החיסון, התרחיש מתבסס על כ-50 אלף מתחסנים חדשים ליום. המשמעות: כ-3 מיליון מתחסנים במנה ראשונה עד סוף ינואר ו-5 מיליון עד אמצע מרץ.
בהתבסס על הנחות אלה, לאחר שלושה שבועות של סגר מהודק אנחנו צופים שמקדם ההדבקה ירד מתחת ל-1. מנגד, מספר המאומתים ליום עדיין עשוי יהיה לנוע בין 6,000 ל-8,00 ומספר החולים במצב קשה בבתי החולים – בין 800 ל-900.
תוצאות התרחיש מראות ששיא התחלואה צפוי בסוף ינואר – ואחריו ירידה, מכיוון שמקדם ההדבקה נמוך מ-1 והעקומה משתטחת ואף יורדת. שיא המאומתים היומי – כ-9,000, כלומר לא נחצה שוב ושיא החולים הקשים בבתי החולים – כ-1,100. גם העומס החריג הזה צפוי לרדת עם הזמן. הערכת הנפטרים בתרחיש שבו הסגר מוארך עומדת על בין 1,100 מתים נוספים ל-1,300 – בתלות בעד כמה הזן הבריטי מדבק יותר. מכל הניתוחים שלנו עולה ששיא התחלואה מאחורינו ושבשילוב של הסגר והחיסונים ניתן יהיה לצאת בבטחה וישראל עשויה להיות המדינה הראשונה שתחזור לשגרה עם אוכלוסייה שרוב רובה מחוסנת לנגיף.