מחר (ראשון) ישראל צפויה לעבור את קו ה-3 מיליון מתחסנים במנה ראשונה נגד נגיף הקורונה. מנגד, נתוני התחלואה ממשיכים להיות גבוהים ועדיין לא רואים ירידה במספר החולים שבמצב קשה. האם רואים בשטח את ההשפעה של מבצע החיסונים? פרופ' ערן סגל, ממכון ויצמן, הסביר בריאיון לחדשות סוף השבוע כי הנתונים דווקא מלמדים על ירידה של 49% במספר החולים המאומתים מעל גיל 60 בערים שבהן התחסנו הכי הרבה, לעומת 17% בערים בהן התחסנו הכי פחות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"עיקר הבעיה שלנו כרגע זה הזן הבריטי שמדבק יותר ויכול לגרום גם לתחלואה קשה יותר", אמר פרופ' סגל. מולו יש לנו את הזן הישראלי של הסגר שאנחנו יודעים שהוא רק חצי אפקטיבי. אבל מבחינת החיסונים אנחנו יכולים לראות שבנתונים של הרמה הארצית הם מתחילים להשפיע".
הוא הסביר: "למשל אפשר לראות גרף שמראה שמאז תחילת הסגר, מועד שבו כבר עבר מספיק זמן מהחיסון הראשון, בעשרת הערים שהתחסנו הכי הרבה, אם מסתכלים על גילאי 60 ומעלה, רואים כבר ירידה של כ-50% במספר המאומתים. זו מגמה שאנחנו לא רואים בגילאי 50 ומטה שהתחסנו".
לדבריו, בערים שהתחסנו הכי פחות לא רואים את המגמה הזו בירידה במספר המאומתים, ולכן זו עדות לכך שהגורם לזה הוא מבצע החיסונים. "גם בסגר השני לא ראינו את המגמות האלה, אולי אפילו מגמות הפוכות", ציין פרופ' סגל.
בגלל יעילות החיסונים, פרופ' סגל המליץ שמשרד הבריאות יציב יעד גבוה יותר של מתחסנים – של 95% ואפילו יותר. קודם לחסן את הקבוצות שבסיכון ורק אחריהם את כלל האוכלוסייה. לדבריו, זה מה שיוריד את התחלואה הקשה, לצד הדאגה שמקדם ההדבקה לא יהיה גדול יותר מ-1 כשנצא מהסגר.