מוזיקה חסידית קולנית, כך קיבלה את פנינו בשכונת גאולה בבירה, שונה כל כך מן הרחובות הירושלמיים הריקים שמקיפים אותה. מסביב נשמעים מוקדים נוספים של מוזיקה, מן החצרות הסגורות, מן הבתים והסוכות, מסגירים ניסיונות עקרים לעורר את שמחת בית השואבה או איזושהי אווירה חגיגית בבירה החרדית של בירת ישראל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כשהפרויקטור גמזו מספר כי 40 אחוזים מן הנדבקים הם חרדים, זה מיתרגם מיד כמעט בכל שיחה שניהלנו. "הדבקנו בכוונה, חיסון עדר דווקא, בכוונה", סיפר אחד הצעירים ברחובות שכונת גאולה. "נכנסתי לישיבה כשאני יודע שאני הולך להידבק בכוונה. הייתי שם חודש סגור - הודות לכך, כשחזרתי הביתה לא הדבקתי את אימא וסבתא שלי בקורונה".
אותו בחור סיפר על 600 בחורי הישיבה בה הוא לומד - שנדבקו בנגיף. "לאף אחד לא קרה כלום - מי שמפחד הוא זה שנגרם לו נזק. הקורונה לא נמשכת הרבה זמן נותנים לך שבועיים במלונית ואז מעיפים אותך, למה? אנחנו היינו חודש בישיבה - כולם חלו וכולם יצאו מזה".
תוך כדי הביקור שלנו בשכונת גאולה, באותו הזמן בכיכר השבת מתחילות מחאות שמכוונות בעיקר כלפי מה שמתארים כאן "אלימות משטרתית קשה שמכוונת כלפי חרדים". פחים עולים באש, אוטובוס נרגם באבן, ובאווירה כזאת הקונספירציות פורחות. "מי שיש לו מסכה הוא חולה נפש", צעק לעברי אחד הנערים. "אני לא מאמין בקורונה – החילונים המציאו את זה".
בימים כאלו של קורונה, נדמה שחומות החשדנות בין האוכלוסייה החילונית לזו החרדית רק הולכים וגובהים. "העצבים מתוחים, אנחנו רואים כאן תופעה מאוד מטורפת - ממשלה לא מתפקדת ששולחת את האזרחים לריב אחד עם השני", סיפר יוסי אליטוב עורך העיתון החרדי "משפחה".
את אותם חרדים קיצוניים הוא מכנה אנרכיסטים: "לצערי אלה קבוצות שהתפתחו עכשיו, שהם מנצלים את הרגע הזה, שהכול קורס. קרבות בין שבטים, אובדן אמון, ואז הם אומרים: 'בואו ננצל להרחיק עוד יותר בין הישראליות לחרדיות'".
אבל המתח, מסתבר, איננו רק בין האוכלוסיות, אלא גם בפנים, בין הרבים ששומרים על ריחוק חברתי ועל הכללים, לבין אלו שאינם. "אני לא נכנס לבתי כנסת בשום אופן", סיפר אחד לנו אחד מתושבי השכונה החרדית. "יש בציבור החרדי אנשים אינטליגנטיים, אנשים נורמליים, שפויים. מי שלא שומר על זה הוא לדעתי רוצח". אולם, לא עבר זמן רב עד שאחד מהסובבים צעק לעברו בעקבות הדברים: "תתבייש".
"לא קורונה, אלא נגיף של פאניקה"
"רוב הציבור החסידי חושב שמסכה זה דבר פסול - מה הקשר ללכת עם מסכה?", הבהיר צעיר אחר. "יש וירוס, בכל שנה יש שפעת, בכל שנה יש וירוסים. יש פה נגיף של פאניקה, לא נגיף של קורונה בכלל".
כל מי ששוחח איתנו לפני כן הציע לא להיכנס לתוככי מאה שערים. "אל תתקרבו לשם נאמר לנו", ובטח אל תציגו את עצמכם כעיתונאים. נסענו לכיוון חסידות תולדות אהרן, אולי הקיצונית ביותר בעדה החרדית. קבוצות גדולות של חסידים מסתובבים באוטונומיה הזאת, איש כמעט לא חובש מסכות. מה קורה מעבר לחומות האלו - אין לדעת. גם המשטרה ממעטת מאוד להגיע לכאן, נמנעת מעימות ולרוב גם מעלימה עין. כאן קשה יותר לאכוף ולתת קנסות בהשוואה למקומות אחרים. אולם שוב גילינו שהקורונה לא המציאה כלום, אלא פשוט העמיקה שסעים וחידדה הבדלים קיימים בחברה הישראלית.