התאבדות היא גורם מוות משמעותי. כמיליון איש ברחבי העולם מתים מסיבה זו ובישראל כ-500. בקרב צעירים עד גיל 24 התאבדות היא סיבת מוות עיקרית. היעזרות בפסיכולוג או פסיכיאטר הוא כלי יעיל במניעת התאבדויות, אך הדבר יוצא לפועל רק במקרים בהם הבעיה אובחנה מראש והאדם שסובל מנטיות אובדניות מקבל טיפול. כעת, הצליחו קבוצת חוקרים ישראלים מכמה עולמות תוכן שונים לפתח כלי שיעזור לאתר אנשים שעלולים ליטול את חייהם - גם אם הם לא אובחנו כסובלים מנטיות אובדניות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המחקר התפרסם בכתב העת scientific reports מקבוצת Nature ואותו ערכו חוקרי הטכניון פרופ' רועי רייכרט, ד"ר יעקב אופיר והדוקטורנט רפאל טיקוצינסקי יחד עם חוקרי האוניברסיטה העברית ד"ר איתי סיסו ופרופ' קריסטה אסטרחן. ב-50 השנים האחרונות הושקעו מאמצים מחקריים רבים בפיתוח מודלים שיספקו איתור מוקדם של אנשים שנמצאים בסיכון ממשי לאובדנות. הבעיה היא שעד כה, המודלים הללו נשענו על שיטות סטטיסטיות מסורתיות וסיפקו ניבויים הדומים בהצלחתם לניבוי אקראי.
החוקרים גילו כי אנשים עם נטיות אובדניות ממשיות ממעטים להשתמש בפוסטים ברשתות החברתיות במילים מסוכנות מובהקות (כמו מוות, הריגה והתאבדות), אלא הם משתמשים יותר במילים כגון תיאורים שליליים (רע, הגרוע ביותר), קללות (bitch, fucking), ביטויי מצוקה רגשית (עצוב, פגוע, בכי וכעס) ותיאורי מצבים פיזיולוגיים שליליים (בית חולים,ניתוח, כאב ומחלה). זאת בשעה שה"לא-אובדניים" נוטים לבטא יותר רגשות חיוביים, חוויות חיוביות, התייחסויות לדת וגישות חיוביות כלפי החיים – קורלציה התואמת מחקרים רבים אשר זיהו גורמים אלה כגורמי חוסן בהקשר של מצוקה נפשית ורגשית.
החוקרים ניתחו למעלה מ-80,000 פוסטים שהועלו לפייסבוק על ידי משתמשים בגירים בארה"ב והשוו את דפוסי השימוש שלהם בשפה עם הציונים שלהם במנעד רחב של מדדים פסיכולוגיים תקפים. פרופ' אסטרחן אמרה: "למחקר יש חשיבות רבה באיתור של אנשים במצוקה והענקת עזרה נפשית בזמן. מעבר לכך הוא מדגים את הכוח הגלום בשיתוף פעולה רב-תחומי הדוק ושילוב ידע מתקדם במדעי החברה ובמדעי הנתונים".
הכלים שפיתחה הקבוצה מאפשרים זיהוי מוקדם של אוכלוסיות סיכון בתוך האוכלוסייה הכללית, כך שהאיתור אינו מוגבל לאוכלוסיה שפונה לסיוע נפשי. המערכת משלבת למידת מכונה ועיבוד שפה טבעית עם תיאוריה וכלי אבחון מעולמות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.
פרופ' רייכרט מעורכי המחקר סיפר: "כיום אנו מבינים שאיתור נטייה אובדנית אינו יכול להתבסס רק על הבעת מצוקה מפורשת, למשל: 'אני רוצה למות' או על נתונים רפואיים רשמיים כמו נתונים פיזיולוגיים ואבחנות פסיכיאטריות. מאמצים לנבא ניסיונות התאבדות על סמך נתונים דמוגרפיים, פסיכולוגיים ורפואיים לא הניבו הצלחה מרשימה למרות חמישה עשורים של מחקר אינטנסיבי. לכן הבנו שעלינו להרחיב את היריעה ולתקוף את האתגר מכמה כיוונים בעת ובעונה אחת".
לדברי ד"ר אופיר, הרעיון למחקר נולד בעקבות מותו הטראגי של הילד דוד-אל מזרחי ז"ל, ששם קץ לחייו בגיל 16 בעקבות מעשי בריונות ברשת ובמרחב הפיזי. "מהר מאוד היה ברור כי כדי לזהות נטייה אובדנית בשלב מוקדם מספיק, נדרש מחקר המשלב חוקרים מתחומים שונים".