במשך חודשים מתרכז עיקר השיח בתסמינים הפיזיים של הקורונה: החום, השיעול ואפילו התשישות הכרונית. אלא שנשאים וחולים רבים מדווחים גם על השלכות נפשיות: סטיגמה חברתית, תחושת אחריות וחרדה אם מכניסים אחרים לבידוד – וכן אשמה במקרים שמדביקים אדם אחר. אלה הם נשאי הקורונה שהבריאו מהתסמינים הפיזיים – אבל ממשיכים לשאת את ההשפעות הרגשיות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ד"ר ענבר כהן היא פסיכולוגית שיקומית, שפגשה במהלך תקופת הקורונה עשרות מטופלים בקליניקה שלה. היא נדבקה בנגיף – ונאלצה להתכונן לשיחות מורכבות מאוד, שבהן הודיעה לכולם שהיא בעצמה חיובית.
"אני מתחילה לעשות טלפונים מטופל-מטופל", סיפרה. "ואז יש כאלה שמתחילים להגיד: 'אבל החתונה של אח שלי בתוך השבועיים האלה, והבר מצווה של הנכד שלי בזמן הזה'. קורים דברים משמעותיים מאוד לאנשים בתוך שבועיים, ועצם ההודעה שלי קוטעת את רצף החיים".
נשאי הקורונה סוחבים על גבם גם קשיים נפשיים, ולא רק את התסמינים הפיזיים. אלה – עלולים להמשיך וללוות אותם הרבה אחרי שהשיעולים והחום יסתיימו. ד"ר אורן טנא, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי איכילוב אמר: "מה שמאוד ייחודי הוא שהחולים מרגישים הרבה פעמים אחריות על כך שנדבקו, וכן חשש ואפילו דאגה ממש עמוקה שהם הדביקו אחרים".
"ברגע שאתה נדבק – זה יוצר סיטואציות מאוד לא נעימות", תיאר ש', שהחלים מקורונה. "לא מכינים אותך לזה. פשוט צריך לעשות זאת". ש' נדבק בקורונה כשהיה בארץ בתחילת חודש יוני, ממבשרי הגל השני הוא קורא לעצמו. התסמינים לא היו חמורים במיוחד – אבל ההשלכות מסביב הובילו לסיטואציות מאוד לא נעימות. הוא סיפר על חבר שלו שעמד להציע נישואין – ובגלל שנאלץ להיכנס לבידוד לאחר שפגש בו הוא דחה את ההצעה.
קושי נפשי משמעותי מאוד הוא כשהנשא מאשים את עצמו – בייחוד אם הדביק אחרים, ובייחוד אם הנדבק חווה מחלה קשה. יקיר טובים ומשפחתו המורחבת שמרו על ההנחיות בקנאות במשך חודשים. הם בקושי יצאו מהבית. וכשהתחלואה בישראל ירדה וההגבלות שוחררו – הם המשיכו להיזהר, אך יקיר הרגיש שהגיעה העת למפגש משפחתי.
הוא קרא ל-16 מבני משפחתו, ביניהם הוריו וילדיו – למפגש אצלו בבית לסוף שבוע. לאחר שעזבו, החל יקיר לחוש כאבי גב: "אמרתי לעצמי – קורונה זה בטוח לא. זה אפילו לא עלה במחשבה, זו לא אופציה". יומיים חלפו ואשמו של יקיר ביצעה בדיקה – ויצאה חיובית. אחריה הגיעו גם הילדים – ויקיר היה משוכנע שמדובר בטעות: "לא יצאנו, לא נפגשנו עם אף אדם – מה הסיכוי שזה יקרה?".
בשלב זה, גם יקיר עצמו נבדק – ויצא חיובי. ואז, החלו לצוף בו רגשות האשמה, כמי שארגן את המפגש: "ממי נדבקנו? ויותר גרוע – את מי הדבקנו? הפעם אני מתחיל להבין שאני אשם". בניסיון להרגיע את מצפונו ואת חרדתו, הוא לחץ על בני המשפחה לגשת להיבדק – והתוצאות: כל 16 הנפשות שהיו אצלו בבית במפגש שארגן – נדבקו.
"זו התחושה הכי קשה בעולם", סיפר יקיר בכאב. "כולם על הכתפיים שלי. תחושת אחריות, וגם אשמה. רק בגלל העקשנות שלי הבאתי אותם למצב הזה". בשלב זה, יקיר ומשפחתו הגרעינית הועברו למלונית. מצבם של הוריו, שנשארו בבית החל להידרדר.
לאחר כמה ימים, יקיר שעדיין במלונית גילה שחלה הידרדרות נוספת במצבם, שהובהלו לטיפול נמרץ. במשך שבוע היה אביו במצב קשה ואימו במצב קריטי, נלחמה על חייה ממש. רק כשהחל מצבם להשתפר, גם יקיר חזר מעט לנשום.