בשבוע שעבר עבר איידן סוייר, רווק ללא ילדים מבאר שבע, ניתוח לכריתת צינורית הזרע שלו. אירוע כמעט בלתי הפיך ולא נפוץ בחברה הגברית בישראל. את הסיבות להחלטתו הלא שגרתית החליט לכתוב בפוסט שהעלה לפייסבוק, שגרר אחריו דיונים רבים על שאלת העקרות הרצויה, דור ההמשך, לאן העולם שלנו הולך בעקבות ריבוי אוכלוסייה, וגם, איך טבעונות קשורה לכל זה?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כבר הרבה שנים שהרעיון הזה מתבשל אצל סוייר, כך כתב בפוסט שהעלה, אבל לא לקח הרבה זמן מהרגע שקיבל את ההחלטה ועד הניתוח עצמו. "ברגע שתסתיים תקופת ההחלמה, במקום להשתמש בקונדומים מבאסים וחד-פעמיים או לזרוק על בנות זוג את האחריות להימנע מהיריון, קניתי לעצמי קצת שקט נפשי להמשך החיים", כתב סוייר.
הפוסט של איידן כוון לחבריו בפייסבוק, שאותם הוא מתאר כאנשים שלנגד עיניהם נמצאת טובת בעלי החיים והאנושות. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לדבר על נושא שבעיניו כמעט לא מדברים עליו. "להתרבות זה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות לעולם הזה", מציין איידן את אחת מסיבותיו העיקריות לניתוח. "לאדם נוסף בעולם, במיוחד בחברה המערבית, יש טביעת רגל אקולוגית מטורפת, שבהכרח באה על חשבון אחרים. גם אם תגדלו את הילד או הילדה שלכן בצורה הכי מוסרית שאפשר, מי שבוחר ליצור אדם נוסף לא יוצר שכפול של עצמו, לא גנטי ובטח לא אידיאולוגי – אפשר לחנך ילד בדרך הטובה ביותר שנראית לכם, אבל הוא לא בהכרח יבחר בה", הוא מוסיף.
עוד כתב איידן: "מה גם שהעולם הזה אכזרי, וגם מי שנמנע מפגיעה באחרים, אחרים יפגעו בו. אפשר כמובן גם לצמצם את מספר הילדים במקום הפסקה מוחלטת, אבל זה בערך כמו צמצום אכילת בעלי חיים: תמיד אפשר לשאוף ליותר. אם זוג מביא רק ילד אחד, הוא עדיין יוצר ריבוי טבעי שלילי, אבל אנחנו לא חיים בוואקום ובאותו זמן אנשים אחרים לא מצמצמים את מספר הילדים בכלל. אפשר להימנע לחלוטין מהגדלה אקספוננציאלית של מספר האנשים בעולם, ויצירת אנשים נוספים שבוודאות יסבלו".
"אני יודע שיש אנשים שחשוב להם יותר ממני להיות הורים", הוא מנמק את הרקע להחלטה. "האופציה של אימוץ ילדים לא רצויים קיימת, וכנראה תהיה קיימת תמיד. לצערי זה אומנם תהליך ארוך ומייגע, אבל בואו, גם להוציא תינוק מהמנוע לא נראה לי כיף גדול (למרות שלא ניסיתי), וכרוך בסיכון פיזי בנוסף לנפשי".
לבסוף מוסיף איידן על ההליך וההחלטה הגורלית: "בסופו של דבר, ההליך של וסקטומי הוא הפיך, אבל מומלץ להתייחס אליו כהחלטה סופית ואין לי כוונה אחרת. אני מאמין שביצעתי השבוע את אחת משתי ההחלטות הנכונות ביותר בחיי, יחד עם המעבר לטבעונות לפני 14 שנים. ההחלטה הראשונה הייתה לא לפגוע בזדון באף אחד בחיי. ההחלטה השנייה הייתה לא להשאיר אחריי בעולם אף אחד אחר שעלול לעשות זאת גם אחרי מותי".
"בסופו של דבר זו פעולה כירורגית פשוטה, שבה עושים חתכים בשני צדי שק האשכים ומזהים את צינורות הזרע, ולמעשה חותכים אותו ושמים קשר בכל צד", מסביר ד"ר עופר פאיינרו מנהל היחידה להפרייה חוץ גופית ובנק הזרע ברמב"ם. "לאחר מכן מנתקים את צינור הזרע - שמוביל את הזרעונים", הוא מוסיף. "ברגע שמנתקים את הצינורות האלה דו-צדדי, אין דרך לזרע להגיע החוצה וזה יוצר עקרות". למרות ההליך הפשוט לכאורה, מסביר ד"ר פאיינרו שעלולות להיווצר גם בעיות שונות. "חשוב לזכור שהניתוח הוא בלתי הפיך, ברגע שעשינו את הניתוח אין דרך חזרה. קיימות אפשרויות לשחזור אך התוצאות שקיימות היום לא כאלו טובות. יש גם כישלונות, יש מצבים שנוצרת תעלה מחדש, והזרע חוזר לייצור וזה גם לא מיד. לוקח כמה חודשים עד שהגבר לא יפרה יותר כי יש זרע במערכת".
"זה ניתוח שהוא לא נפוץ בארץ. ממש מקרים בודדים בישראל אך הוא נפוץ בארה"ב - ויש הרבה סברות מדוע ישראלים עושים את זה פחות ודווקא האמריקאים יותר, אחת מהן הוא ההיבט התרבותי. אצל נשים ישראליות לעומת זאת הליך קשירת חצוצרות הוא נפוץ יותר ויש המון נשים שבוחרות אחרי שילדו כמה ילדים, לקשור אותן".