שינה באמצע היום, יש מי שלא יכול בלי: תתפלאו, אבל יש אנשים חסרי דאגות, חפים מאחריות וכאלה שאין להם עבודה, לימודים או סידורים טורדניים. הם לא במירוץ אין-סופי אחרי תפוקה והישגים. החצופים האלה מרשים לעצמם פשוט לקחת פסק זמן באמצע היום - ולישון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אנחנו חיים בעידן שכופה עלינו להיאבק בדחף הכי בסיסי שלנו - לישון. שינה בכלל, בטח שנת צהריים, נתפסת כמותרות במקרה הטוב, וברע, כבזבוז זמן עבור מי שיש לו שאיפות. תמיד הרי יש עוד מה לעשות, תמיד יהיה עוד להספיק. חייבים לעמוד בקצב המטורף שהחיים מכתיבים.
אלא שהגוף שלנו זועק. הוא בנוי לגמרי לכך שבאמצע היום נעשה ריסטארט. "שנת צהריים היא שינה מאוד מאוד פיזיולוגית", אומר פרופ' גיורא פילר, מנהל מערך רפואת שינה בכללית מחוז חיפה והגליל המערבי. "הגוף שלנו ערוך לזה קודם כול בהיבט של השעון הביולוגי. יש לנו הכנה לשנת צהריים, יש ירידה של הורמונים מעוררים מסוימים, יש שינוי בטמפרטורה, יש ירידה קצת בגלוקוז".
"אנחנו גם בדרך כלל אחרי ארוחה, אז זה גם מתאים את עצמנו לחום של הצהריים באזורנו, לחום החיצוני, כך שטוב ובריא ללכת ולעשות איזושהי הפסקת צהריים, זה לא צמח מכלום", הוא מוסיף.
"עובד שישן בצהריים יכול להמשיך לעבוד עם כוחות מחודשים"
"בכל פעם שאני מסיים את הצהריים אני בא לפה, יש לי את המיטה, מוריד עם הכרית. כל צהריים, משעה אחת עד אחת וחצי, אנחנו ישנים", אומר יניב אסולין, מנהל מפעל 'הולנדיה' בשדרות. "אני מקדיש זמן קצר לאוכל, יותר לשינה. אני ישן. חייב את התנומה של העשר דקות-רבע שעה הזאת, ואני יכול לרוץ לעבוד עד שש-שבע בערב. פשוט... בלי למצמץ".
במפעל "הולנדיה" בשדרות קורה בכל יום משהו מוזר. בסביבות השעה 13:00 העובדים מפסיקים את הכל והולכים לישון. "בדרך כלל אני ישן בצהריים, נח, מנמנם, מנפנף. זה עוזר לנו... לישון בהפסקה זה נותן כוח להמשיך לעבוד במשך היום. זה נותן פוש למשך היום, לעבוד", אומרים העובדים.
המדיניות הזו התחילה מהמנכ"ל, אבי ברססט, שהוא גם נציג ארגון השינה העולמי בישראל. כן, יש דבר כזה. אבי למד וחקר את היתרונות של שינה קצרה אחר הצהריים - וחווה התעוררות. היתרון העצום שהעובד משיג והמעביד משיג הוא ענק: "זה מחזק לי את הפרנסה, כי עובד שהוא מנמנם בשעת הצהריים עשר דקות, הוא קם עם אנרגיות חדשות ויכול להמשיך לעבוד עד השעה חמש אחר הצהריים עם כוחות מחודשים".
החנויות בעיר הצרפתית נסגרות ב-12:00, בספרד הכל שומם ב-14:00
בשנים האחרונות הצטברו מחקרים שמצביעים על היתרונות של שנת צהריים. מחקר שמראה למשל ששינה קצרה מעלה את רמת התפקוד והעירנות. מחקר שמראה שמי שישן צהריים לפחות שלוש פעמים בשבוע לקה פחות במחלות לב. יש מחקרים שמצביעים על תרומה לבריאות הנפשית, להורדת הלחץ, לסיוע לזיכרון. כל אלו מחקרים חדשים יחסית, אבל את האטרקטיביות של שנת הצהריים גילתה האנושות כבר מזמן.
מימי רומא העתיקה ועד היום, תרבויות רבות מקדשות את שנת הצהריים. "פאוור-נאפס", "שלאפשטונדה", או "סייסטה". בחלק מהמקרים מדובר על מנוחות קצרות, על הדרך. במקרים אחרים, באמצע היום, המדינה נעצרת לכמה שעות.
אריאל אבקסיס עובד וגר בצרפת בתור רופא: "אני יוצא לכיוון העבודה. עוד שלוש שעות אני חוזר הביתה לנוח, לאכול, לראות טלוויזיה, לישון. העבודה היא חלק מהיום, היא לא כל היום. בשעה 12:10, ברחוב הכי מרכזי של דיז'ון, אין חנות אחת שפתוחה. אפילו מקומות כמו קניונים סגורים לקראת השעה הזו".
סיוון גרה 12 שנים בסנט קוגט, עיר סמוכה לברצלונה שבספרד: "כאן הסייסטה מאוד מורגשת. כשמגיעה השעה 14:00, כל העסקים מתחילים לקפל את הכל וסוגרים את החנויות. גם אם אני עכשיו ארצה להגיע לחנות ואני אבקש מבעל המקום שימתין שנייה, הוא יסגור לי את הדלת בפנים, אם צריך, ויגיד לי לשוב בשעה 17:00".
החברה שמתמחה במיטות לשינה קצרה במשרדים: "חשבו שאנחנו משוגעים"
יש לא מעט דיונים על הנוהג הזה. יש למשל חוקרים שטוענים ששינה ארוכה של יותר משעה בצהריים פוגעת בבריאות. שיש מי ששנת צהריים תפריע לו לישון בלילה ותשיג אפקט הפוך. גם על הפן הכלכלי יש ויכוח.
בספרד, למשל, כבר שנים שוקלים לבטל את הסייסטה בטענה שהיא פוגעת בכלכלה. עצירה של הכלכלה אפילו לשעתיים, היא סדר גודל של 20% או 30% פגיעה בפריון. בכלכלה המודרנית, בתחום ההייטק והתחומים האלה, העצירה הזאת לא מתאימה ובעצם, פשוט לא משתלבת. זה אנכרוניסטי.
מצד שני, בתעשיות רבות דווקא מגלים לאחרונה את הרעיון של שינה קצרה במהלך היום, בין עשר דקות לחצי שעה. כך למשל "מטרו נפס", חברה הולנדית שמתמחה בהתקנת מיטות לשינה קצרה במשרדים, נתפסה כהזויה כשהוקמה והיום פורחת.
"אנשים חשבו שאנחנו משוגעים אפילו לקדם את הרעיון של שינה בזמן העבודה", אומר כריסטופר לינדהולסט, מנכ"ל "מטרו נפס", "זה היה לפני 17 שנה, הרבה השתנה מאז, ומעל הכל, המודעות לשינה בכלל עלתה משמעותית. זה נפלא לראות כיצד ההבנה של חשיבות השינה הלכה והתפתחה, לעומת העבר, כששוחחנו עם חברות ומנהלים ואז הייתה עולה השאלה: "מדוע לנו לעשות את זה?", והשאלה כיום היא לא "מדוע", אלא "איך".
בין שתיים לארבע: "יכול להיות שכל הסטרס והמריבות זה בגלל שאנשים לא הולכים לנוח"
ובישראל, פעם, למונח "בין שתיים לארבע" הייתה משמעות רצינית. הכל היה סגור, אנשים היו הולכים לנוח, והיינו נראים אחרת. "יכול להיות שכל מה שאנחנו רואים היום, כל הסטרס והלחץ והמריבות, יכול להיות שגם בגלל זה. אנחנו צריכים יותר לנוח, לשפר את איכות החיים, וזאת המטרה של התנועה שלנו", אומר לוי צכמייסטר מתנועת שנ"צ - למען איכות החיים בישראל.
לוי הוא ממקימי התנועה לקידום השנ"צ ויש לו סיבה לאופטימיות. כשליש מהישראלים העידו שהם ישנים בצהריים. יש גם את מי שמבחינתו ייהרג ובל יעבור - אי אפשר לוותר על זה. כך למשל בבית של זהבית שלמה באשקלון - שם כולם כבר יודעים שמי שמפריע לשנ"צ - מסתבך.
"תמיד אני אומרת שאם אני לא ישנה, זה כמו שמשון הגיבור, שגזרו את שיערות ראשו ואבד כוחו. ככה אני מרגישה. אין לי כוח. ממש אין לי כוח לכלום", אומרת זהבית. "אם אני מעיר את זהבית בשתיים בצוהריים, אנחנו קצת בבעיה", מעיד בעלה שלמה. "אני משתדל לא להפריע לה. גם הילדים".
כמו בכל דבר בחיים - גם בשנת הצהריים, המתכון הוא כנראה איזון. לא להשבית לחלוטין את המערכת, אבל גם אין ספק שעייפות היא מרכיב משמעותי שמשבש את חיינו, את מצבנו הפיזי, הנפשי וגם את התפוקה בעבודה.
המעסיקים מתחילים להבין את זה ומספקים פתרונות למנוחה קצרה של העובדים. כנראה שבעניין הזה, גיל 3 כמו בגיל 30, ובגיל 60, שינה טובה באמצע היום יכולה למנוע לא מעט בכי ועצבים.