הריטואל הזה כבר מוכר: במדורי הרכילות מתפרסמת תמונה של גבר או אישה מפורסמים שניכר עליהם כי השילו קילוגרמים רבים ממשקלם. עד מהרה צצות כתבות שחושפות שהשינוי היה עוד יותר מופלא ממה שחשבנו בתחילה, שכן ההרזיה לא הייתה כרוכה ברעב, פעילות גופנית נמרצת או קושי, והדיאטה הקסומה מתירה אפילו מזונות שנחשבים "משמינים", כמו לחם או ממתקים.
בהמשך ייפתחו קליניקות, יצוצו מומחים והמונים ינסו את הדיאטה החדשה והמבטיחה. רובם ייכשלו, וכך גם היא תיעלם לבלי שוב. כעת אנחנו בראשיתו של מחזור חדש כזה. הפעם נמצאת בכותרות הזמרת הבריטית אדל, והדיאטה החדשה נושאת את השם המשונה למדי "סירטפוד" (Sirtfood).
מהי דיאטת סירטפוד?
סירטפוד הוא הלחם של שתי מילים: Food – "אוכל" באנגלית, וסירטואין (Sirtuin) – שמה של קבוצת אנזימים שממלאים תפקיד בתיקון החומר התורשתי בתאים – הדנ"א. האנזים הראשון זוהה באמצע שנות ה-90 בשמרים, וכעבור כחמש שנים זיהו את מקביליו גם אצל בני אדם ומכרסמים. כבר בראשית האלף הנוכחי קישרו חוקרים בין פעילות הסירטואין לאריכות חיים אצל שמרים. מאז הנושא נחקר רבות, אופיינו עוד שישה אנזימים מאותה קבוצה שממלאים מגוון תפקידים, והם אף הפכו יעד לפיתוח תרופות נוגדות הזדקנות.
תשאלו בוודאי, "מה הקשר בין הארכת חיים לדיאטה של אדל?" כבר קרוב למאה שנה ידוע שצריכת קלוריות מוגבלת מאריכה את תוחלת החיים של הרבה מאוד יצורים חיים. בהמשך התגלה גם שהגבלה קלורית מעלה את פעילות הסירטואין, ושיש חומרים שהשפעתם דומה לזו שיש לצמצום כמות הקלוריות שצורכים וגם הם מפעילים את הסירטואין. כשהאנזים מופעל הוא גורם לתאים לנצל שומן להפקת אנרגיה כדי להתגבר על מחסור מדומה באנרגיה, וכך מפחית את כמות השומן בתאי הגוף.
אנזימי סירטואין (ירוק וצהוב) | איור: Laguna Design / Science Photo Library
רבים מהחומרים מפעילי הסירטואין שייכים לקבוצה של חומרי תזונה בשם פוליפנולים, שנפוצים מאוד במזונות מהצומח כגון פירות ועלים. על הבסיס הזה פיתחו התזונאים הבריטים גלן מאטן (Matten) ואיידן גוגינס (Goggins) דיאטה שמתבססת על ההנחה, שלא נתמכת בראיות, שאכילת מזונות עשירים בפוליפנולים תסייע בהפעלת הסירטואין וכך תגרום לגוף לכלות מהר יותר את מאגרי השומן שלו. בשנת 2016 הם פרסמו את השיטה בספר "דיאטת סירטפוד".
הדיאטה שהציעו מורכבת משני שלבים. הראשון כולל הגבלה ניכרת של צריכת הקלוריות, תחילה לאלף קילו-קלוריות ליממה, ואז עלייה ל-1,500 קק"ל, לפרקי זמן של 7-3 ימים. בימים האלה נלווית לארוחה שתיית שייק ירוק עשיר במזונות עליים מהצומח כגון קייל, ארוגולה, פטרוזיליה, סלרי וגם תפוח ירוק.
בשלב השני מאטן וגוגינס ממליצים לאכול במשך שבועיים שלוש ארוחות וחטיף או שניים ביממה ליום, הכול על פי מתכונים שמרוכזים בספרם. כביכול אין בשלב הזה הגבלה על כמות הקלוריות שאוכלים, אך נראה שבפועל אכילה לפי התפריטים המומלצים בספר עדיין תביא להפחתה בצריכה הקלורית לעומת תזונה רגילה. ומה עושים אחרי השבועיים האלה? הנושא הזה די מעורפל.
מה אומר המדע?
לכאורה נדמה שהדיאטה פותחה בידי אנשי מקצוע שהתבססו על מידע מחקרי. בפועל, הדיאטה הזאת רחוקה מלהיות מבוססת מחקר. ראשית, היא עצמה לא נחקרה מעולם במחקר קליני מבוסס שהשווה אותה לדיאטות נפוצות אחרות ופורסם במאמר מדעי אחרי ביקורת עמיתים, כמקובל בפיתוח של טיפול חדש. ושנית, שני מפתחי הדיאטה אומנם עשו תואר שני בתחום התזונה הרפואית, אולם איש מהם אינו תזונאי רשום. הם אינם מופיעים במרשם הדיאטנים הקליניים הבריטי, מקצוע טיפולי שקבלת הרישיון לעסוק בו מחייבת לימודי תואר והסמכה קלינית כפי שמקובל גם בישראל, וגם לא במרשם התזונאים, שרוב העוסקים בו עובדים במוסדות ולא מייעצים לאנשים פרטיים.
כשבוחנים את עקרונות הדיאטה, במיוחד לאור התמונות המשכנעות של אדל, נראה כי הצלחתה נובעת קודם כול מההגבלה המחמירה שהדיאטה שמה על צריכת הקלוריות בשלב המוקדם שלה. כל דיאטה עם הגבלה דומה הייתה מצליחה, שכן הגבלה של 1,500-1,000 קלוריות ליום מכניסה את הגוף למצוקה קלורית שמובילה לשריפת שומנים.
בשבוע הראשון של מרבית הדיאטות מתרחשת ירידה מהירה במשקל שמקורה לא בשריפת שומנים אלא באובדן נוזלים. מקורם של רוב הנוזלים הללו הוא בצמצום מאגרי הפחמימות בגוף, וכשאנו צורכים את הפחמימות הללו הנוזלים העודפים מופרשים מהגוף.
כדי להמשיך ולרזות לאחר מכן צריך להישאר במצב של גירעון קלורי, כלומר להוציא יותר אנרגיה ממה שצורכים. לרוב משיגים את זה על ידי הגבלות על צריכת המזון לצד פעילות גופנית. הייחוד של דיאטת הסירטפוד הוא בטענה שהגירעון הקלורי נובע מבחירה במזונות שמפעילים סירטואין. עם זאת, יש לזכור גם שעצם ההרעבה בשבוע הראשון יכולה לגרום להפעלה של סירטואין, בדומה לכל דיאטה אחרת.
>> איך בדיוק עושים את דיאטת סירטפוד?
>> תפריטים לדיאטה של אדל
האם המזונות הייחודיים תורמים גם הם? קשה לדעת. אף על פי שמחקרים אפידמיולוגיים מצאו קשר בין צריכה גבוהה של מזונות שמכילים פוליפנולים לירידה בסיכון למחלות כרוניות, מחקרי התערבות לא הצליחו להדגים את ההשפעה החיובית המיוחסת להם. כיום ידוע לנו שהספיגה והזמינות של החומרים האלה מהתזונה מוגבלת ותלויה מאוד בהרכב הארוחה ובאופן הטיפול במזון.
נקודה נוספת שחשוב לתת עליה את הדעת היא שדיאטות שמתבססות על רשימה סגורה של מזונות עלולות לגרוע מהתזונה קבוצות מזון שלמות וכך לגרוע גם רכיבי תזונה חיוניים. דיאטות שמתבססות בעיקר על מזון מהצומח עלולות לסבול ממחסור בחלבונים, או בוויטמינים ומינרלים שמגיעים מהחי. לכן חיוני בכל דיאטה להתייעץ עם איש מקצוע שיידע למנוע מחסרים כאלה.
אם כך, הגם שאשמח לשמוע את שיריה הבאים של אדל, אני ממליצה להיזהר לפני שמאמצים את התזונה שבה היא בחרה. ולקוראים שמעוניינים לשנות את אורח חייהם ולהוריד במשקל אני ממליצה לפנות לאשת מקצוע שהוכשרה בתחום – דיאטנית קלינית שקיבלה רישיון ומחזיקה בידע ובכלים לסייע לכם בהתאמת תפריט שיתאים לאורח החיים שלכם ולגופכם. רק בריאות!